שיאו-ין העיר שיניאנג, מחוז חנאן

עבדתי בצמוד לאחות מבוגרת על נושאים כלליים. לאחר שעבדתי איתה זמן-מה, גיליתי שהיא אינה זהירה בעבודתה, ושהיא לא מקבלת את האמת. על כן, גיבשתי דעה לגביה. בהדרגה, היחסים הרגילים בנינו נחלשו – לא יכולנו להסתדר יחדיו, ולא יכולנו לעבוד יחדיו. חשתי שיחסינו הגיעו למצב זה בעיקר באשמתה, ולכן ניסיתי לחשוב על דרכים שונות לתקשר איתה, כדי שהיא תוכל להכיר את עצמה. אולם כל ניסיונותיי לתקשר איתה היו לשווא, ואף הרעו את המצב. בסופו של דבר דרכינו נפרדו, והבעיות בנינו נותרו לא פתורות. על כן הייתי בטוחה אף יותר שהיא אינה אדם המקבל את האמת. לאחר מכן, הכנסייה ארגנה שאשהה אצל משפחה מארחת אחרת. לא חלף זמן רב וגיליתי שלאח ולאחות של המשפחה המארחת יש בעיות רבות. לכן שוב "עמלתי" כדי לתקשר איתם, אך כל ניסיונותיי היו חסרי תועלת, והם החלו לפתח דעות שליליות כלפיי. לנוכח נסיבות אלו, הייתי מוטרדת ומבולבלת מאוד: מדוע האנשים אותם אני פוגשת אינם מקבלים את האמת? עד שיום אחד כאשר נתקלתי במחסום בעבודה, מצאתי את מקור הבעיה.

יום אחד המנהיגה ביקשה ממני לשלוח לה את סידור העבודה, והפקדתי את המשימה בידי האחות המבוגרת. מי יכול היה לדעת ששבוע מאוחר יותר החבילה תשלח אליי בחזרה מבלי שנגעו בה. לנוכח מצב זה, הייתי המומה והאשמתי את האחות המבוגרת בכך שרשלנותה וטיפולה הלקוי בנושא גרמו לכך שהחבילה לא נמסרה למנהיגה. כמו כן המנהיגה לא יצרה קשר מספר ימים לאחר מכן, והתחלתי לחוש חוסר נחת: לרוב אם משהו לא נמסר או נשלח מאוחר, המנהיגה הייתה מתקשרת כדי לשאול מה קורה. מדוע היא לא יוצרת עמי קשר הפעם? האם היא מנסה למנוע ממני לבצע את חובתי? התחלתי לפחד יותר ויותר – מחשבותיי התמלאו בדאגות ובחרטה. לא יכולתי שלא ליפול בפני אלוהים בתפילה: "אלוהים, אני מרגישה מאוד חולה ולבי מלא התלבטויות. סידור העבודה נשלח בחזרה אליי מבלי שקראו אותו. אני לא יודעת מה קורה, ואני לא בטוחה איזה היבט בי יש לשפר לנוכח מצב זה. אנא הובל אותי, הפוך אותי לנאורה ועזור לי להבין את רצונך". מיד לאחר התפילה, אחד מפסוקיו של אלוהים קפץ כל הזמן בראשי: "בכל פעם שאתם עושים משהו, הוא משתבש או שאת נתקעים. זו הטלת המשמעת של אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך). לפתע הבנתי שהבעיות שבהן נתקלתי בזמן עבודתי, השותפות הלא מוצלחת עם האחות המבוגרת והדעות של האח והאחות במשפחה המאמצת, היו דרכו של אלוהים לטפל בי דרך נסיבות חיי. קראתי בשקט לאלוהים: "אלוהים, אני יודעת שאתה מטפל בי ומטיל עליי משמעת משום שאתה אוהב אותי, אבל אני לא מבינה באילו היבטים בי אתה רוצה לטפל כשאתה יוצר נסיבות אלו. אני מתפללת שתוביל אותי ותהפוך אותי לנאורה". מאוחר יותר, כשאכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, ראיתי את שני הפסוקים הללו: "אתם חייבים ראשית לפתור את כל הקשיים בתוך עצמכם על ידי הסתמכות על אלוהים. שימו קץ לטבע המנוון שלכם, היו מסוגלים להבין באמת את התנאים שלכם עצמכם, ודעו כיצד עליכם לעשות דברים. הקפידו לשתף כל דבר שאתם לא מבינים. לא מתקבל על הדעת שלא תכירו את עצמכם. ראשית, רפאו את החולי שלכם עצמכם, ובאמצעות אכילה ושתייה רבה יותר של דבריי והרהור בדבריי, חיו את חייכם ועשו דברים לפי דבריי. בין שאתם בבית או במקום אחר, עליכם לאפשר לאלוהים למשול בתוככם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 22). "כשאתה נתקל בדברים, עליך להחליט, עליך לאמץ כלפיהם את הגישה נכונה, עליך להירגע ולפתור את הבעיה תוך שימוש באמת. מה התועלת בהבנה שגרתית של כמה אמיתות? הן לא קיימות אך ורק כדי למלא את כרסך או כדי להיות מבוטאות במילים ותו לא. הן גם לא קיימות כדי לפתור בעיות של אחרים. הן נועדו לפתור את קשייך שלך, ורק אחרי שתפתור את בעיותיך שלך תוכל לפתור בעיות של אחרים" ("לא ניתן להושיע אנשים מבולבלים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי אלוהים הם כמו ברק. כן, כשדברים קורים, אנחנו צריכים תחילה להכיר את עצמנו ולהשתמש באמת כדי לפתור את הקשיים שבתוכנו. על ידי שיפור מצבנו, אנחנו פותרים את הבעיות שלנו, וכך מאפשרים לפתור בעיות של אנשים אחרים. אך לא הכרתי את עצמי כשדברים קרו, והתרכזתי באחרים ומצאתי בהם פגמים בכל פעם שניתן היה. כששיתוף הפעולה לא היה אידיאלי, חשבתי שמישהו אחר אשם בכך, וניסיתי להבין כיצד לתקשר איתם, לגרום להם ללמוד את הלקח שלהם ולהכיר את עצמם. כשהאח והאחות במשפחה המארחת לא רצו להקשיב לדבריי, חשבתי שזה בגלל שהם לא מחפשים את האמת, ובגלל שהם לא יכולים לקבל את האמת. כשסידור העבודה נשלח בחזרה אליי מבלי שנגעו בו, הטלתי את האשמה ואת האחריות על אחרים. כשכל זה קרה, לא בחנתי את השחיתות שחשפתי ולא חקרתי באילו אמיתות עליי להיווכח. הרגשתי כאילו אין בי כל שחיתות, וכאילו אני עושה הכול נכון. במקום זאת, דרשתי דרישות מאחרים בהתאם לסטנדרטים שלי, ואם מישהו לא עמד בסטנדרטים שלי או סירב לקבל את דבריי, קפצתי למסקנה שאותו אדם כנראה לא מחפש את האמת ולא מקבל את האמת. הייתי באמת שחצנית מדי וחסרת הכרה עצמית. לא הכרתי את השחיתות שאותה חשפתי, ולא חיפשתי את האמת כדי לפתור את הבעיות שלי, אלא תמיד מצאתי פגמים אצל אחרים. כיצד יכולתי להיכנס לשותפות הרמונית ולהסתדר עם אחרים? אז הבנתי שהסיבה לכך שאינני מסתדרת עם איש אינה שהם לא מחפשים את האמת או לא מקבלים את האמת, אלא משום שאין לי כל הכרה עצמית, ושאני לא מדגישה את השימוש באמת כדי לפתור את הבעיות שלי.

לאחר שהבנתי זאת, התחלתי לשים לב להיווכחות שלי ולפתור את הבעיות שלי תחילה, כשדברים קרו. כשתקשרתי עם האחים והאחיות לאחר מכן, רכיבים של הכרה עצמית הופיעו בתקשורת שלי. אז גיליתי שהאחים והאחיות שלי השתנו. הם התחילו להפגין יותר ידע לגבי השחיתות שלהם עצמם, ובהדרגה פיתחנו קשר הרמוני. לנוכח העובדות, יכולתי לבסוף לראות שכשבעיות מתגלות, חשוב מאוד להכיר את עצמך ולפתור את הבעיות שלך תחילה. רק אז נוכל להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה שלנו, ליצור שותפות הרמונית עם אחרים ולהרוויח מחוויות החיים שלנו.