רונגוואנג העיר חרבין, מחוז חיילונגג'יאנג

בשנת 1991, בחסד האל, התחלתי ללכת בדרכו של האל הכול יכול בעקבות מחלה. באותו הזמן לא ידעתי דבר על אמונה באלוהים, אבל הדבר המעניין הוא שכאשר אכלתי ושתיתי מדבריו של האל הכול יכול, נהניתי מזה. הרגשתי שדבריו היו כל כך טובים, וכאשר שרתי והתפללתי, רוח הקודש לעתים קרובות ריגשה אותי עד דמעות. חשתי מתיקות כזו בלבי והנאה כזו, כאילו דבר משמח קרה לי. במיוחד במפגשים, במהלך העבודה הגדולה של רוח הקודש, הרגשתי שהתעליתי על הבשר ושחייתי ברקיע השלישי, שכל מה ששייך לעולם הזה הושלך החוצה. אני לא יכול לתאר עד כמה הייתי שמח ומאושר בלבי. הרגשתי שאני האדם המאושר ביותר עלי אדמות. כך שבאותה התקופה האמנתי שהאמונה באלוהים משמעה ליהנות מחסדו בלבד.

ככל שיותר ויותר מדברי אלוהים פורסמו (באותו הזמן הם נשלחו לכנסייה, פסקה אחר פסקה), כך גם אני ידעתי יותר ויותר. ואז ההנאה מחסדו של אלוהים בלבד לא סיפקה אותי יותר. לאחר שראיתי שהמונח "בנים בכורים" מוזכר בדברי אלוהים ולאחר שלמדתי שאלוהים מעניק את ברכותיו הגדולות לבניו הבכורים, שאפתי להפוך להיות אחד מהם, בתקווה שבעתיד אוכל למשול יחד עם אלוהים. לאחר מכן, כשראיתי בדברי אלוהים שזמנו מתקרב, חשתי דחיפות רבה יותר וחשבתי לעצמי: התחלתי להאמין באלוהים בשלב כל כך מאוחר; האם לא אוכל לזכות בברכתו? אני צריך להתאמץ יותר. כך שכאשר בית אלוהים סידר לי לבצע חובה, הייתי פרואקטיבי מאוד. לא פחדתי מקשיים. החלטתי לזנוח הכול כדי ללכת בדרכו של אלוהים וכך אוכל לזכות בברכה של להיות בן בכור. האמת היא שאלוהים אף פעם לא אמר בדבריו בצורה חד משמעית שנוכל להיות בנים בכורים. רק בגלל שהיינו שאפתניים והיו לנו תשוקות מופרזות האמנו שבגלל שאלוהים קרא לנו "הבנים" שלו ושהוא רומם אותנו, נוכל בוודאי להפוך להיות הבנים הבכורים. מסיבה זו האמנתי שהפכתי, באופן טבעי, להיות בן בכור. מאוחר יותר ראיתי דברים של אלוהים שפורסמו לא מכבר ושהזכירו לעתים קרובות את "עושי-השירות", ויותר ויותר אזכורים הופיעו על המשפט של עושי-השירות. חשבתי לעצמי: למזלי אני הולך בעקבות האל הכול יכול, אחרת הייתי הופך להיות עושה-שירות. כשקראתי על ברכותיו והבטחותיו של האל הכול יכול לבנים הבכורים, האמנתי שחלק מזה יהיה שלי. כשקראתי את דברי הנחמה והתוכחה של אלוהים לבניו הבכורים, הרגשתי גם שהם מופנים אליי. שמחתי במיוחד כשקראתי את הדברים הבאים: "האסונות האדירים לא יפקדו בשום אופן את בניי, יקיריי. אני אשגיח על בניי בכל רגע ובכל שנייה. אתם בהחלט לא תחוו את הכאב והסבל. כמקום זאת, הדבר נועד למען הפיכת בניי למושלמים ולמען הגשמת דברי בהם, כדי שתוכלו להכיר בכול היכולת שלי, להמשיך לצמוח בחייכם, לשאת עול למעני יותר בקרוב ולהקדיש את כל כולכם להשלמת תוכנית הניהול שלי. אתם צריכים להיות שמחים ומאושרים ולצהול משום כך. אני אתן לכם הכל ואאפשר לכם לתפוס את המושכות. אני אתן לכם אותן. אם בן יורש את כל עיזבונו של אביו, על אחת כמה וכמה שאתם תירשו את עיזבוני, בניי הבכורים, הלא כן? אתם באמת מבורכים. במקום לסבול מהאסונות האדירים, אתם תיהנו מברכות עד אין קץ. איזה כבוד! איזה כבוד!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 68). חשבתי לעצמי: אני חולם? נפל עליי כזה מן נפלא מהשמיים? לא יכולתי לגמרי להאמין בזה, אבל פחדתי שאחיי ואחיותיי יגידו שאני קטן-אמונה, אז לא העזתי לא להאמין בזה.

יום אחד, הלכתי בהתלהבות להשתתף בפגישה, וראיתי ששני מנהיגים באו לכנסייה. כשקיימתי שיתוף איתם, הם אמרו שהם עושי-שירות. אחרי ששמעתי את זה הייתי בהלם ושאלתי אותם: “אם אתם עושי-שירות, האם לא כולנו עושי-שירות?”. הם אמרו את האמת בלי להסתיר דבר: “כמעט כולנו בסין עושי-שירות". כששמעתי אותם אומרים את זה, לבי נפל בקרבי. לא יכול להיות! האם זו האמת? אבל כשראיתי את הבעת הפנים הכבדה והכאובה שלהם ושפניהם של האחרים גם קדרו מאוד, לא יכולתי שלא להאמין לזה. אבל אז שיניתי את דעתי וחשבתי: כמנהיגים, הם ויתרו על המשפחות והקריירות שלהם וסבלו כל כך הרבה ושילמו מחיר כזה גדול בשביל עבודת אלוהים. לא יכולתי להשתוות אליהם; אם הם עושי-שירות, מה אני יכול להגיד? עושה-שירות הוא עושה-שירות, אז באותו הזמן לא הרגשתי כל כך רע.

אחרי שהלכתי הביתה, עיינתי שוב בדברי אלוהים, חיפשתי את מה שיש לאלוהים להגיד על עושי-שירות וראיתי את זה: "בני האדם שמשרתים אותי, הקשיבו! אתם יכולים לקבל חלק מהחסד שלי כשאתם משרתים אותי. כלומר אתם תדעו לזמן מה לגבי עבודתי העתידית והדברים שיקרו בעתיד, אך לא תיהנו מכך בשום אופן. זה החסד שלי. כששירותכם יושלם, עזבו תכף ומיד ואל תתמהמהו. בניי הבכורים לא אמורים להיות יהירים, אך מותר לכם להיות גאים, מכיוון שהענקתי לכם ברכות עד אין קץ. מושאי ההשמדה לא צריכים לגרום לכם לצרות או להצטער על גורלכם. מי הפך אתכם לצאצאים של השטן? אחרי שתסיימו לשרת אותי, תוכלו לחזור שוב אל בור התהום, מפני שכבר לא תשמשו אותי, ואני אתחיל לטפל בכם באמצעות הייסורים שלי. ברגע שאני מתחיל את עבודתי, אני לא עוצר לעולם. מה שאני עושה יושג ומה שאני משיג יימשך לנצח. הדבר חל על בניי הבכורים, בניי, אנשיי, וכן עליכם – הייסורים שאמיט עליכם יהיו נצחיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 86). ברגע שקראתי את הדברים האלו תקף אותי כאב שלא חשתי אי פעם כמותו. סגרתי מהר את הספר של דברי אלוהים ולא העזתי לפתוח אותו יותר. ברגע אחד, תחושות צער, בלבול וחוסר סיפוק מילאו את לבי. חשבתי: אתמול הייתי בחיקו של האושר, אבל היום נזרקתי מחוץ לבית אלוהים. אתמול הייתי בנו של אלוהים, אבל היום הפכתי להיות האויב של אלוהים, הצאצא של השטן. אתמול, ברכותיו הבלתי מוגבלות של אלוהים חיכו לי, אבל היום הבור חסר התחתית הוא יעדי, והעונש שאקבל הוא לעד. אם אלוהים לא נותן את ברכותיו, לא נורא, אבל למה הוא עדיין חייב לייסר אותי? מה לכל הרוחות לא עשיתי בסדר? למה אני עושה את כל זה? לא הייתי מוכן להתמודד עם המציאות הזו; לא הייתי מוכן להתמודד עם מציאות כזאת. עצמתי את עיניי ולא הייתי מוכן לחשוב על זה יותר. קיוויתי כל כך שזה רק חלום.

מאותו הרגע, בכל פעם שחשבתי על עצמי כעושה-שירות, הרגשתי כאב בל יתואר בלבי, ולא העזתי לקרוא את דבריו של אלוהים שוב. אבל אלוהים חכם מאוד, ודבריו המייסרים והחושפים את האנשים לא רק חדורים במסתורין, אלא כוללים גם נבואות על האסון העתידי, תיאור של המלכות ודברים דומים. כל אלו דברים שרציתי לדעת, כך שלא יכולתי עדיין להפנות את גבי לדברי אלוהים. כשקראתי את דברי אלוהים, דבריו החדים כתער פילחו שוב ושוב את לבי ולא יכולתי אלא לקבל את משפטו וייסוריו. הרגשתי עליי תמיד את זעמו המלכותי של משפט אלוהים. מלבד הכאב, ידעתי את האמת על השחתתי בידי השטן. התברר שהייתי הילד של התנין הגדול האדום כאש, צאצאו של השטן, המיועד להרס. בייאושי, לא העזתי יותר לקוות בחמדנות לברכה כלשהי, והייתי מוכן לקבל את גזירתו של אלוהים שאהיה עושה-שירות. כשהרגשתי שאני יכול להקדיש את עצמי לעשיית שירות, אלוהים שוב ארגן סביבה שתחשוף את הטבע המושחת שנחבא בי. יום אחד כשקראתי את דבריו של אלוהים, ראיתי את הדברים הבאים: "לאחר שאשוב לציון, תושבי העולם הזה ימשיכו להללני כפי שעשו בעבר. אותם עושי-שירות נאמנים עדיין ימתינו כדי לתת לי שירות, אך אז תפקידם כבר יגיע לקצו. הדבר הטוב ביותר שהם יכולים לעשות הוא להרהר על הנסיבות שבהן אני נמצא עלי אדמות. באותה התקופה אחל להמיט אסונות על אלו שיסבלו מהם, אך בדיוק כמו שכולם^[א] מאמינים שאני אל צודק, בהחלט לא אעניש את אותם עושי-שירות נאמנים, והם רק יקבלו ממני חסד" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 120). כשראיתי את זה חשבתי לעצמי: לא אחשוב עוד על הזכות מלידה של הבנים הבכורים ולא אבקש עוד ברכות גדולות. מעכשיו רק אשאף להיות עושה-שירות מסור. זו הייתה שאיפתי היחידה מאותו הרגע. בעתיד, אעשה כל מטלה שמשק הבית של אלוהים יסדר לי במסירות הרבה ביותר האפשרית. בשום אופן לא אוכל לפספס שוב את ההזדמנות להיות עושה-שירות מסור. אם אני אפילו לא מסוגל להיות עושה-שירות מסור, אלא רק עושה-שירות, לאחר שאשלים את שירותי אצטרך לחזור לבור ללא תחתית או לאגם האש והגופרית. אם כך, מה הטעם בכל זה? לא העזתי לבטא את המחשבה הזו בפני אף אחד, אבל לא יכולתי להתחמק מעיני אלוהים המחפשות. קראתי את דברי האל, לפיהם: "איש מלבדי אינו יכול להבין את טבע האדם, וכולם חושבים שהם נאמנים לי מבלי לדעת שנאמנותם אינה טהורה. אותם מיני טומאה יהרסו אנשים, שכן הם מזימה של התנין הגדול האדום כאש. כבר מזמן חשפתי את העניין לעיני כול; אני הוא האל הכול יכול, האם לא אבין דבר כה פשוט? אני מסוגל לחדור אל דמכם ואל בשרכם כדי לראות את כוונותיכם. לא קשה לי להבין את טבע האדם, אך אנשים מנסים להתחכם, בחשבם שאיש מלבדם אינו יודע את כוונותיהם. האין הם יודעים שהאל הכול יכול קיים בשמיים, בארץ ובכל הדברים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 118). "לרוב האנשים יש כעת תקווה קלושה, אך כאשר התקווה הופכת לאכזבה, הם אינם מעוניינים להמשיך והם מבקשים לפנות לאחור. כבר אמרתי שאיני מחזיק כאן איש בניגוד לרצונו, אך הקדישו מחשבה לשאלה מה תהיינה ההשלכות מבחינתכם – וזוהי עובדה, איני מאיים עליכם כאן" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 118). אחרי שקראתי את זה, לבי פעם בחוזקה. הרגשתי שאלוהים באמת רואה כל היבט בהווייתו של האדם. אנחנו חושבים על משהו, ואלוהים יודע; אנחנו אוחזים בסתר בתקווה קטנה בלבנו, ואלוהים נגעל. אלא שאז רחשתי בלבי מידה קטנה של יראת אלוהים. החלטתי שיותר לא אעשה עסקאות עם אלוהים, אלא שאפעל בכנות כעושה-שירות ואשמע לתוכניותיו.

רק אחר כך הבנתי שהניסיון שלי בשלושת החודשים האלו היה הניסיון של עושי-השירות. זו הייתה העבודה הראשונה שאלוהים השלים באנשים כחלק מהניסיון באמצעות דבריו. אחרי שעברתי את הניסיון של עושי-השירות, הבנתי שאלוהים הוא לא רק אל רחום ואוהב, אלא גם אל צודק ומלכותי שאינו סובל את עבירות האנושות. דבריו מכילים סמכות ועוצמה שלא יכולים שלא לייצר לב של פחד באדם. גם הבנתי שהאנושות היא בריאתו של אלוהים, שאנו צריכים להאמין באלוהים ולעבוד אותו. זה מה שנכון וראוי. אין צורך בסיבות או בתנאים, ושום שאפתנות או תשוקות מופרזות לא צריכות להתקיים. אם אנשים מאמינים באלוהים כדי להשיג ממנו משהו, אז אמונה מסוג זה מנצלת ומרמה אותו. זה ביטוי של חוסר מצפון והיגיון. אפילו אם אנשים מאמינים באלוהים ולא משיגים דבר ואחר כך מקבלים את עונשו, הם צריכים להאמין בו. האנושות צריכה להאמין באלוהים ולהישמע לו בגלל שהוא אלוהים. זיהיתי את עצמי גם כבנו של התנין הגדול האדום כאש, הצאצא של השטן, ואחד מבין אלו שיימחו. אלוהים הוא אדון כל הבריאה, ולא משנה כיצד הוא מתייחס אליי, אני ראוי לכך. כל זה צודק, ואני צריך לציית לתוכניותיו ולסידוריו של אלוהים ללא תנאים. אני לא צריך לנסות לשכנע אותו, ואף יותר מכך, אני לא צריך להתנגד לו. כשחשבתי על טיפשותי שנחשפה בניסיון, ראיתי שבאמת הייתי חסר בושה. רק רציתי להשיג איזה מעמד גבוה, ברכות גדולות או אפילו לשבת לצדו של אלוהים ולשלוט יחד איתו. כשראיתי שלא אזכה בברכות שקיוויתי להן ובמקום זאת אקלע לאסון, חשבתי לבגוד באלוהים. התנהגויות אלו, שהיו שקופות לחלוטין, גרמו לי לראות באופן ברור שהאמנתי באלוהים רק כדי לזכות בברכתו. ללא ספק ניסיתי לעשות עסקאות עם אלוהים. באמת הייתי חסר בושה, ואיבדתי לגמרי כל היגיון שאמור להיות לבן אדם. לולא החוכמה הרבה בעבודתו של אלוהים – השימוש בניסיון של עושי-השירות כדי לכבוש אותי, לשבור את השאפתנות שלי לזכות בברכות – עדיין הייתי רץ במורד נתיב חיפוש הברכות. אין סיכוי שהייתי מבין את מהותי המושחתת, ולא הייתי מקבל בצייתנות את המשפט והייסורים מתוך דברי האל. במקרה זה, לעולם לא הייתי יכול להיוושע או לבוא לידי שלמות.

אחרי שעברתי את הניסיון של עושי-השירות, חשבתי שיותר לא אעז להאמין באלוהים ולבצע את חובתי רק בשביל להשיג את ברכותיו, וגם חשבתי שיותר לא אעז לעשות דברים במטרה לעשות עסקאות עם אלוהים. הרגשתי שזה בזוי מדי לנצל ולרמות את אלוהים בצורה כזו. אבל באותו הזמן, הבנתי היתה שאלוהים משתמש בניסיון הזה כדי להושיע את האנושות מתוך כוונתו הנדיבה, וידעתי שאין חלק באלוהים ששונא את האדם. אהבתו של אלוהים לאדם לא השתנתה מאז שברא את העולם, כך שבלבי הייתי מוכן ללכת בדרך של לספק את אלוהים ולגמול לו על אהבתו על ידי אמונתי העתידית באלוהים והגשמת חובתי. אולם, כיוון שהכוונה להשיג ברכות ולעשות עסקאות עם אלוהים מושרשת מאוד עמוק בלבם של אנשים, אי אפשר לפתור אותה לחלוטין באמצעות ניסיון אחד בלבד. אחרי כמה זמן, הדברים האלו יופיעו שוב. אז כדי לכבוש אותנו ולהושיע אותנו בצורה עמוקה ויסודית יותר, אלוהים מבצע כמה ניסיונות רצופים עלינו – הניסיון בזמני הייסור, ניסיון המוות וניסיון שבע השנים. מהניסיונות האלו, הניסיון שממנו סבלתי הכי הרבה ושבו השגתי הכי הרבה היה ניסיון שבע השנים בשנת 1999.

בשנת 1999, נבחרתי למנהיג כנסייה. במקרה הייתה זו השנה שבה בשורת המלוכה התפשטה מאוד, ובית אלוהים דרש שננסה להציל את כל מי שאפשר להצילו. כשראיתי את הסידור הזה מבית אלוהים, חשבתי שעבודתו של אלוהים תושלם בשנת 2000. כדי להשיג עוד נשמות ולזכות ביעד מועדף לעצמי כשהזמן יגיע, העסקתי את עצמי בעבודת הבשורה משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות. ולגבי חיי הכנסייה, רק הראיתי את פניי שם וביצעתי את חובותיי כדי לצאת ידי חובה. אפילו שהבנתי שהכוונות שלי לא נכונות, לא יכולתי לשלוט בתשוקה שלי לזכות בברכות. באותו הזמן הייתי די עסוק והרגשתי שלעשות כל דבר מלבד עבודת הבשורה רק יעכב אותי, אפילו אכילה ושתייה של דברי אלוהים. בדרך זו התמסרתי כולי ללהט של עבודה, ולפני ששמתי לב השנה הגיעה לסיומה. בית אלוהים בחר מישהו מקומי לעזור עם העבודה, אז אני חזרתי לאזור של עיר הולדתי.

דמיינתי לעצמי שכאשר עבודתו של אלוהים תסתיים, האסון הגדול בטוח יתרחש, אז אחרי שחזרתי הביתה, פשוט חיכיתי כל יום בבית לאסון, חיכיתי שעבודתו של אלוהים תגיע לסיומה. כשראיתי שפסטיבל האביב מתקרב, מנהיג הכנסייה חלק עמנו שיתוף לפיו חייבים לעבור שבע שנים של ניסיונות. אחרי ששמעתי את המסר הזה, הייתי מזועזע ולבי סער. לא יכולתי שלא לנסות לשכנע את אלוהים: עוד שבע שנים – איך אפשר לחיות ככה? אלוהים, אני מתחנן בפנייך למחוק אותי, אני לא יכול לסבול את זה יותר! למחרת עדיין לא יכולתי לצאת מהדיכאון שלי. חשבתי: בכל מקרה, כבר עברו שבע שנים. מחר יום חדש – אצא ואוציא את זה מהראש שלי. ברגע שעליתי על האוטובוס חשתי את רוח הקודש בתוכי גוערת בי: בעבר חיפשת בכנות, שילמת את המחיר ואמרת שתאהב את אלוהים עד הסוף, שלעולם לא תעזוב אותו, שתסבול כל קושי ותחלוק כל שמחה. היית צבוע ושיטית בעצמך! למול ההאשמה של רוח הקודש, לא יכולתי שלא להרכין את ראשי. זה היה נכון. לפני כן, כשנהניתי מחסדו של אלוהים, הבטחתי לו דברים, אבל עכשיו שקשה לי ושאני צריך לסבול, אני רוצה לחזור בי ממילתי. אז האם ההבטחות שלי הן לא פשוט שקרים? אלוהים נתן לי כל כך הרבה, ועכשיו כשאני נתקל בסביבה שאיננה לגמרי כמו שהייתי רוצה, יש בי טינה עד כדי כך גדולה שאני מוכן להפנות את גבי לאלוהים. אני באמת בהמה כפוית תודה, לא יותר טוב מבעל חיים! כשחשבתי על זה, כבר לא היה לי חשק לצאת, אז חזרתי הביתה עם לב כבד. אפילו שנכפה עליי להיות "צייתן", כשחשבתי על העובדה שנותרו עוד שבע שנים לעבודתו של אלוהים, הרפיתי בתוכי, וכל מה שעשיתי, עשיתי בלי למהר ובלי לדאוג. כל יום מילאתי את חובותיי בזחילה, כאילו היה זה רק עוד יום עבודה. מצב רוח שלילי ומתריס כזה גרם לי לאבד אחיזה בעבודת רוח הקודש, ולמרות שרציתי לשנות את מצב רוחי, לא הייתי מסוגל.

יום אחד, כשאכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, ראיתי דברים אלו: "כשאנשים מסוימים ביצעו לראשונה את חובתם, הם היו מלאי אנרגיה, כאילו שהיא לא תיגמר לעולם. אך איך ייתכן שככל שהם מתקדמים, נראה שהם מאבדים את האנרגיה הזאת? מי שהם היו בעבר ומי שהם עכשיו נראים כשני אנשים שונים. מדוע הם השתנו? מה הייתה הסיבה? זה מפני שאמונתם באלוהים הלכה בדרך שגויה לפני שעלתה על המסלול הנכון. הם בחרו בדרך השגויה. דבר-מה היה חבוי במאמציהם הראשונים, ובנקודת מפתח אותו דבר יצא לאור. מה היה חבוי? זו ציפייה השוכנת בלבם בעודם מאמינים באלוהים, ציפייה לכך שיום האלוהים יגיע בקרוב, ולכן סבלם יגיע לקצו, הציפייה שאלוהים ישנה את צורתו ושיבוא הקץ לסבלם" ("מצבם של אלה שאיבדו את עבודתה של רוח הקודש הוא המסוכן ביותר" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דבריו של אלוהים גרמו לי לחפש את שורש הבעיה. התברר שבעיסוקיי הייתה תקווה נסתרת. קיוויתי שיומו של אלוהים יגיע בקרוב ושלא אסבול יותר, שיהיה לי יעד טוב. כל הזמן הזה התקווה הזאת שלטה בעיסוקיי, וכשהיא לא התגשמה, סבלתי והתמוטטתי עד כדי בגידה באלוהים, ואפילו חשבתי על לברוח באמצעות המוות. רק אז ראיתי שהלכתי בעקבותיו של אלוהים הרבה שנים, אבל למעשה לא חיפשתי את דרך האמת; תמיד חיכיתי ליומו של אלוהים, ועשיתי עסקאות איתו כדי לזכות בברכותיו. למרות שבזמנו לא הייתה לי ברירה אלא להישאר במשק ביתו של אלוהים ולא לעזוב את אלוהים, אם לא הייתי פותר את הזיהום הזה בתוכי, במוקדם או במאוחר הייתי מתנגד לאלוהים ובוגד בו. אחרי שראיתי את מצבי המסוכן, שאלתי בלבי את אלוהים: מה אני יכול לעשות כדי להיפטר מהזיהום הזה של לצפות ליום האלוהים? ואז שוב קראתי את דבריו של אלוהים: "האם אתם שכאשר אתם מאמינים באל בסין, מסוגלים לחוות את הסבל הזה ונהנים מעבודתו של אלוהים, הזרים באמת מקנאים בכולכם? משאלתם של הזרים היא זו: "גם אנחנו רוצים להתנסות בעבודתו של אלוהים, ואנחנו מוכנים לסבול כל דבר לשם כך. גם אנחנו רוצים לזכות באמת! גם אנחנו רוצים לזכות בתובנה כלשהי, לזכות בשיעור קומה כלשהו, אך לרוע מזלנו אין לנו סביבה כזאת. ...ניתן לומר שלהשלים את קבוצת האנשים הזאת בארצו של התנין הגדול האדום כאש, לגרום להם לעבור את הסבל הזה, זו רוממות האל העילאית. פעם נאמר כך: "הבאתי מזמן את תפארתי מישראל אל המזרח". האם כולכם מבינים כעת את משמעותה של האמירה הזאת? כיצד עליכם להתקדם בדרך שלפניכם? כיצד עליכם לעסוק בחיפוש אחר האמת? אם אינכם עוסקים בחיפוש אחר האמת, כיצד תוכלו לזכות בעבודתה של רוח הקודש? לאחר שתאבדו את עבודתה של רוח הקודש, תהיו שרויים בסכנה הגדולה ביותר. הסבל בהווה הוא חסר משמעות. האם אתם יודעים מה הוא יעשה עבורכם?" ("מצבם של אלה שאיבדו את עבודתה של רוח הקודש הוא המסוכן ביותר" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). מדבריו אלו של אלוהים יכולתי להבין שיש משמעות רבה לכך שאנשים היום יכולים לסבול, אבל לא יכולתי לשים את האצבע על מהי בדיוק המשמעות של סבל זה. הדבר היחיד שידעתי הוא שרק אם אוכל להבין את המשמעות של הסבל, אוכל באמת לשנות את מצבי מהציפייה ליומו של אלוהים. זו הייתה דרך לעבר פתרון. אם כי לא הבנתי את המשמעות של הסבל באותו הזמן, הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא לחפש את האמת בכל הכנות, לחפש את האמת יותר, בגלל שרק אם אזכה באמת, אוכל להבין את המשמעות של הסבל, ורק אז אוכל להיפטר מהזיהום בתוכי.

כאילו הזמן הואץ, מצמצתי והשנה הייתה כבר 2009. שבע השנים האלו כבר חלפו להן מזמן בלי שאפילו שמתי לב. הגעתי עד הלום והרגשתי בסופו של דבר ששבע השנים האלו לא היו ארוכות כמו שדמיינתי שיהיו. בשנים המעטות האלו, במשפט שהתגלה בדבריו של אלוהים, בגילויים של ניסיונותיו וזיכוכיו של אלוהים, ראיתי את פניי האמיתיים. ראיתי שאני לחלוטין ילדו של התנין הגדול האדום כאש, בגלל שהייתי מלא ברעלים שלו, כמו הרעל של "אל תקום מוקדם אם אין לך תועלת מכך – התועלת היא הדבר החשוב ביותר מכול". זו דוגמא קלאסית של הצורה שבה מופיע התנין הגדול האדום כאש. תחת שליטת הרעל הזה, האמנתי באלוהים רק כדי לזכות בברכתו. הגבלתי בזמן את מה שנתתי לאלוהים, והשתוקקתי לסבול מעט ולזכות בברכות גדולות. כדי להיפטר מהכוונה החזקה הזו שלי לזכות בברכה ומהנטייה שלי לערוך עסקאות, אלוהים ביצע מספר ניסיונות וזיכוכים עליי. רק אז ניקיתי את הזיהום באמונה שלי באלוהים. מהגילויים של אלוהים ראיתי שהייתי חדור בטבעו המושחת של השטן. הייתי יהיר, ערמומי, אנוכי, נבזי, חסר זהירות והססן. הם גרמו לי לראות יותר ויותר את הפרצוף האמיתי שלי, לראות שהושחתתי כה עמוקות על ידי השטן, שהייתי יליד הגיהינום. הסיבה שבגללה יכולתי באותו הזמן להאמין באלוהים וללכת בעקבותיו הייתה באמת בגלל שהוא רומם אותי והעניק לי את חסדו, והעובדה שיכולתי לקבל את משפטו וייסוריו הייתה אפילו ברכה עוד יותר גדולה. הכרת התודה שלי לאלוהים גדלה, הדרישות שלי הצטמצמו, צייתנותי לו גדלה, ואהבתי לעצמי קטנה. כל מה שרציתי היה להיות מסוגל להשליך את טבעי השטני המושחת, להיות אדם שבאמת נשמע לאלוהים וסוגד לו. הפרי הקטן הזה הושג אחרי מי יודע כמה מעבודתו של אלוהים ולאחר מאמץ קפדני ורב. עד עצם היום הזה, אחרי שחוויתי את עבודתו של אלוהים, הבנתי סוף סוף שהושעתו של אלוהים את האנושות באמת אינה קלה. עבודתו של אלוהים מעשית מדי – העבודה שלו שמטרתה לשנות ולהושיע את האנושות אינה כה פשוטה כמו שאנשים עשויים לחשוב. עכשיו אני כבר לא כמו ילד תמים, חי בתקווה שיומו של אלוהים יגיע במהרה, אלא אני תמיד מרגיש שהשחיתות שלי עמוקה מדי, שאני זקוק יותר מדי להושעתו של אלוהים ויותר מדי זקוק לחוות את השיפוט והייסורים שלו, את הניסיונות והזיכוכים שלו. בוודאי יש לי כעת מעט מהמצפון וההיגיון שאמורים להיות באדם עם אנושיות רגילה, ואין ספק שאני חווה את עבודת ישועת האנושות של אלוהים באופן ראוי. בסוף, כשאבטא בחיי את הדגם של האדם האמיתי ואזכה בהנאתו של אלוהים, לבי יבוא לידי הגשמה. עכשיו, כשאני מביט אחורה וחושב על מה שגיליתי על עצמי בשבע שנות הניסיון, אני מרגיש שאני חייב לאלוהים כל כך הרבה, שפצעתי את לבו יתר על המידה. אם עבודתו של אלוהים הייתה מסתיימת בשנת 2000, אני – שהייתי מזוהם לחלוטין – בוודאי הייתי מיועד להכחדה. שבע שנות הניסיון היו באמת ביטוי של הסובלנות והחמלה של אלוהים כלפיי, ובנוסף היתה זו ישועת האל הכנה והאמיתית ביותר עבורי.

כאשר סיימתי את שבע שנות הניסיון, הרהרתי בדברים אלו של אלוהים שלא הבנתי לפני כן: "האם אתם שכאשר אתם מאמינים באל בסין, מסוגלים לחוות את הסבל הזה ונהנים מעבודתו של אלוהים, הזרים באמת מקנאים בכולכם? משאלתם של הזרים היא זו: "גם אנחנו רוצים להתנסות בעבודתו של אלוהים, ואנחנו מוכנים לסבול כל דבר לשם כך. גם אנחנו רוצים לזכות באמת! גם אנחנו רוצים לזכות בתובנה כלשהי, לזכות בשיעור קומה כלשהו, אך לרוע מזלנו אין לנו סביבה כזאת. ...ניתן לומר שלהשלים את קבוצת האנשים הזאת בארצו של התנין הגדול האדום כאש, לגרום להם לעבור את הסבל הזה, זו רוממות האל העילאית. פעם נאמר כך: 'הבאתי מזמן את תפארתי מישראל אל המזרח'. האם כולכם מבינים כעת את משמעותה של האמירה הזאת?" יכולתי להבין מעט מהמשמעות של הדברים הללו. יכולתי סוף סוף להרגיש שיש באמת משמעות לסבל. למרות שסבלתי בזמן הניסיונות האלו, רק אחרי שסבלתי ראיתי שמה שזכיתי בו היה כל כך יקר, כל כך בעל ערך. כחלק מחוויית הניסיונות האלו ראיתי את טבעו הצודק של האל הכול יכול ואת כול-יכולתו וחוכמתו של אלוהים. הבנתי את נדיבותו של אלוהים וטעמתי מאהבתו העמוקה והאבהית לילדיו. גם חוויתי את הסמכות ואת העוצמה שבדבריו וראיתי את האמת על השחתתי שלי בידי השטן. ראיתי את קשייו של אלוהים בעבודת הישועה שלו, שהוא קדוש ומכובד, ושבני האדם מגעילים ונתעבים. גם חוויתי כיצד אלוהים כובש ומושיע את האנושות כדי להביא אותם לדרך הנכונה לפיה יש להאמין בו. כשאני חושב על זה עכשיו, אם אלוהים לא היה מבצע את העבודה המפרכת הזאת עליי, ניסיון אחרי ניסיון, לא הייתי יכול בשום אופן לזכות בהבנות האלו. קשיים וזיכוכים לאורך חייהם של אנשים הם כל כך חיוניים להתפתחותם. באמצעותם אנשים יכולים לזכות בדבר המעשי והיקר ביותר באמונתם באלוהים – האמת. אחרי שראיתי את הערך ואת המשמעות בסבל, כבר לא חלמתי עוד על להיכנס למלכות במכונית פאר, אלא הייתי מוכן לעמוד ביציבות ולחוות את עבודתו של אלוהים, לחפש את האמת ברצינות כדי לשנות את עצמי.

רק עכשיו, אחרי שחוויתי מספר שנים מעבודתו של אלוהים, יש לי מעט הבנה מעשית לגבי דברים אלו של אלוהים: "אמונה אמיתית באלוהים פירושה חוויה של דבריו ועבודתו של אלוהים על פי האמונה שאלוהים הוא ריבון הכול. כך תוכלו להשתחרר מטבעכם המושחת, תמלאו את רצונו של אלוהים ותכירו את אלוהים. רק לאחר מסע כזה ניתן יהיה לומר שאתם מאמינים באלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה). לפני שחוויתי את הניסיונות האלו של אלוהים, הייתה לי כוונה חזקה לזכות בברכה והחזקתי בהשקפה עסקית. אפילו שידעתי בעיקרון מהי המשמעות של להאמין באלוהים ומהי המטרה של האמונה באלוהים, עדיין התמקדתי רק בזכייה בברכתו. לא התייחסתי לאמת, לא לקחתי על עצמי להיפטר מטבעי המושחת כדי לספק את רצונו של אלוהים או להכיר באלוהים כמטרת החיפוש שלי. רק אז הבנתי שעבודתו המרכזית של אלוהים לאחר שהתגלם כבשר ודם הייתה לפתור את כוונת האנושות לזכות בברכות ואת גישתם העסקית. הסיבה לכך היא שדברים אלו הם באמת אבני נגף שעומדים בין האדם לבין הליכתו בדרך הנכונה של אמונה באלוהים. כל עוד דברים אלו שוכנים בתוך בני האדם, הם לא ירדפו אחר האמת. לא תהיה להם מטרה נכונה בחיפושם, והם ילכו בדרך שגויה. זוהי דרך שאלוהים אינו מכיר בה. כעת, עבודת הכיבוש והישועה של אלוהים הרסו את מבצרו של השטן בתוכי. סוף סוף איני דואג, איני מתעסק במחשבות על זכייה בברכה או היקלעות לאסון. אני לא רודף במרירות אחר תשוקות מופרזות, ואני לא דן יותר בתנאים או מציב דרישות כדי להימנע מהאסון. ללא הזיהום הזה, אני מרגיש קל יותר, חופשי יותר. אני יכול לחפש את האמת בשלווה ובאופן ראוי. זה הפרי שנולד מהניסיונות והזיכוכים של האל הכול יכול. עבודת הניסיונות והזיכוכים של האל הכול יכול היא זו שהובילה אותי לדרך האמיתית של האמונה באלוהים. מעתה, לא משנה איזו עבודת ניסיון אלוהים יבצע, לא משנה עד כמה גדולים יהיו הזיכוכים הכואבים שאסבול, אני אשמע ואסכים לכך, ובאמת אחווה אותם. אני אחפש בהם את האמת ואשיג טבע החף משחיתות כדי לספק את רצונו של אלוהים, כדי לגמול לאלוהים על השנים הרבות של מאמצו הקפדן.

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "בדיוק כמו ש".