התמודדות נוספת עם מחלה

2022 מרץ 10

התחלתי להאמין בישוע אדוננו ב-1995. לאחר שהפכתי למאמינה, מחלת לב שסבלתי ממנה במשך שנים נרפאה באורח פלא. הייתי כה אסירת תודה לאלוהים ועסקתי בצדקה לעתים תכופות. שלוש שנים לאחר מכן, קיבלתי מאלוהים ברכה גדולה אף יותר כשקיבלתי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים וקיבלתי בברכה את חזרתו של אדוננו. על ידי קריאת דברי האל, למדתי כיצד אלוהים מבטא את האמת ועושה את עבודת השיפוט באחרית הימים על מנת לטהר ולהציל את האנושות, בעודו מדריך אנשים אל יעד יפהפה. חשבתי, עליי להשקיע, לסבול, להקריב קורבנות ולעשות עבודות טובות למען אלוהים אם אני רוצה את ברכותיו ולהגיע ליעד טוב. לכן התחלתי להפיץ את הבשורה ולארח מפעם לפעם, ועשיתי כמיטב יכולתי לעשות מה שהתאפשר לי. אפילו תרמתי כל סכום כסף נוסף שהיה לי לאחים ואחיות שחיים בעוני. פעם במהלך הפצת הבשורה, נעצרתי על ידי המשטרה, עינו אותי ואפילו עמדתי למשפט ונשלחתי לכלא. אפילו אז, מעולם לא בגדתי באלוהים, מעולם לא הייתי יהודה איש קריות. חשבתי שעשיתי המון עבודות טובות ושאלוהים יברך אותי ללא ספק. ואז, ב-2018, מחלת הלב שלי מלפני 20 שנה חזרה לפתע, סבלתי מיתר לחץ דם ואושפזתי בבית חולים פעמיים. חשבתי לעצמי, לא משנה מה יקרה, אסור לי להתלונן. עליי לציית לתיזמורים ולהסדרים של אלוהים. להפתעתי, אחרי שבועיים בלבד, החלמתי ושוחררתי מבית החולים. הייתי כה אסירת תודה לאלוהים. חשבתי שזה משום שלא התלוננתי למרות שחליתי מאוד, ואפילו המשכתי למלא את חובתי לאחר שהשתחררתי. באמת הייתי נאמנה וצייתנית כלפי אלוהים.

ואז, בפברואר 2019, מחלת הלב ויתר לחץ הדם שלי חזרו שוב משום מקום. הרבה יותר גרוע מאשר קודם. זמן קצר לאחר מכן גם אבחנו אצלי סכרת, והייתה לי פריצת דיסק איומה. לא יכולתי לטפל בעצמי – היה עליי לאכול בשכיבה וכלתי נאלצה לשאת אותי לשירותים. שכבתי במיטה כל היום ובקושי היה לי כוח לדבר או למצמץ. לילה אחד, מצבי הידרדר לפתע, וכאב לי כל כך בחזה שפחדתי אפילו לנשום – כאילו שאם אנשום, הכול ייגמר. סבלתי מכאבים במשך חצי שעה בערך והרגשתי שאני עלולה למות בכל רגע. כאב לי מאוד ורק חשבתי: אני כל כך חולה ובקושי יש לי כוח למצמץ – האם זה הסוף? אם אמות, איך אכנס לממלכה? לעולם לא יהיה לי חלק בברכות הממלכה או אזכה להציץ ביופייה הרב. האם הכול נגמר מבחינתי? ככל שחשבתי על זה, הרגשתי עוד יותר גרוע. התפללתי, אבל כוונתו של אלוהים לא הייתה ברורה לי. עם חלוף הזמן, הייסורים הבלתי פוסקים של מחלתי גרמו לי לאבד את הרצון לחיות. אבל ידעתי גם שהמוות לא היה הדבר שייעד לי אלוהים. לא ידעתי מה לעשות ולא במודע התחלתי לדרוש מאלוהים: "מתי אחלים? כל האחיות בגילי שאני מכירה בריאות ממני, אבל לא השקעתי או תרמתי פחות מהן. נתתי כל כך הרבה לאלוהים, חייתי בחסכנות כדי שאוכל לתרום לאחים ואחיות נזקקים. מילאתי כל חובה שיכולתי. אפילו כשנעצרתי, נכלאתי וסבלתי כל כך, מעולם לא התכחשתי לאלוהים או בגדתי בו. לא עשיתי מספיק מעשים טובים? למה אלוהים לא מברך אותי, מגן עליי ומעניק לי גוף חזק?" התלוננתי ללא הרף ולבי היה במקום אפל.

בהמשך, רק לאחר שהלב שלי התחיל לכאוב אפילו יותר, פניתי לאלוהים בתפילה ובחיפוש. התפללתי לאלוהים ואמרתי: אלוהים, מחלת הלב שלי החמירה לפתע, כוונתך אינה ברורה לי ואינני יודעת כיצד עליי לחוות את זה. אלי היקר, אני לא רוצה למרוד בך או להתנגד לך. בבקשה האר את דרכי והדרך אותי כדי שאוכל ללמוד מהחוויה הזאת. אחרי התפילה, חשבתי על קטע מדברי האל: "כיצד יש לחוות את תחילתה של מחלה? עליך לבוא בפני האלוהים להתפלל ולנסות לאחוז ברצונו ולבחון מה לא עשיתם כשורה, ואילו שחיתויות קיימות בתוככם שעדיין לא נפתרו. אינכם יכולים לפתור את טבעכם המושחת ללא כאב. יש לחשל אנשים באמצעות סבל; רק אז הם יחדלו לרדוף תענוגות ויחיו תמיד לפני האלוהים. לנוכח סבל, אנשים מתפללים תמיד. אין בהם מחשבה על מזון, על בגד או על עונג. בליבם הם מתפללים, ויבדקו שמא הם עשו משהו שלא כשורה בזמן הזה. רוב הזמן, כאשר אנשים סובלים ממחלה רצינית או בלתי ידועה ונגרם להם סבל רב, דברים אלו לא קורים באופן מקרי. בין אם אתה חולה או בריא, רצונו של אלוהים עומד מאחורי הכול" ("התבונן בכל הדברים דרך עיני האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אחרי שהרהרתי בדברי האל, כוונתו נראתה לי ברורה יותר. אלוהים לא השתמש במחלה הזאת על מנת לקחת את חיי, והוא לא גרם לי לסבול ללא סיבה. אלא, המחלה הייתה דרכו של אלוהים לחשוף את טבעי המושחת וללמד אותי לקח – זו הייתה דרכו של אלוהים להציל אותי. לא הייתי אמורה לא להבין את אלוהים או להאשים אותו, היה עליי להרהר בהתנהגותי שלי.

היו כמה קטעים בדברי האל שעזרו לי להבין טוב יותר את מצבי בזמנו. "רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בכוחותיי לגרש שדים טמאים מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בבטחה וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל ברכת שמיים, רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשהבאתי את חרוני על האדם ולקחתי את כל האושר והשלווה שהיו לו בעבר, האדם הפך ספקני. כשנתתי לאדם את סבל הגיהינום ולקחתי ממנו את ברכות השמיים, חרפת האדם הפכה לזעם. כשהאדם ביקש ממני לרפא אותו, אך אני לא הכרתי בו וחשתי סלידה ממנו, האדם הלך ממני כדי לבקש את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשלקחתי מהאדם את כל אשר דרש ממני, כולם נעלמו ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאדם יש אמונה בי מכיוון שאני נותן יותר מדי חסד ויש הרבה יותר מדי להרוויח" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?). "הקשר בין האדם, לבין אלוהים הוא קשר הנובע מאינטרס אישי מובהק זהו קשר בין מעניק הברכות למקבל הברכות. במילים פשוטות, זהו קשר הדומה לקשר בין עובד למעביד. העובד עובד רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. בקשר כזה, אין חיבה אלא רק עסקה. אין אהבה הדדית, אלא רק צדקה וחסד. אין הבנה, אלא רק תרעומת מודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים). "מלכתחילה הצבתי לאדם רף גבוה מאוד. אם הנאמנות שלכם באה עם כוונות ותנאים, אני מעדיף שלא לקבל נאמנות מעושה כזאת, מפני שאני מתעב את כל מי שמרמה אותי בכוונותיו וסוחט אותי בהצבת תנאים. אני רוצה שהאדם יהיה נאמן אליי בלבד, ושיעשה הכל למען המילה האחת וכדי להוכיח את המילה האחת: אמונה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם אתם מאמינים באלוהים באמת?). דברי השיפוט של האל היו כסכין חדה המפלחת את לבי. הרגשתי בושה גדולה והתעשתי מיד. התחלתי להרהר בהתנהגותי – מה בעצם הייתה המטרה שלי בכל שנות האמונה שלי? נזכרתי איך, לאחר שהפכתי למאמינה, עזרתי לאחים ואחיות במצוקה, מילאתי כמיטב יכולתי כל חובה בכנסייה שהיה בה צורך, ואפילו כשנעצרתי, נכלאתי ועוניתי בידי המפלגה הקומוניסטית של סין, לא בגדתי באלוהים. באמת חשבתי שעשיתי המון עבודות טובות. אבל דרך הגילוי של דברי האל והחשיפה דרך העובדות, הבנתי שלא השקעתי והענקתי על מנת לציית לאלוהים ולרצות אותו, אלא כדי לזכות בחסדיו ובברכותיו, לשמור על גוף בריא ובסופו של דבר להגיע ליעד טוב. אז כשחליתי לראשונה, חשבתי שמשום שהשקעתי כל כך הרבה למען אלוהים, הוא לא יניח לי למות, ולכן לא האשמתי אותו. בפעם השנייה, כשמצבי הידרדר אפילו יותר ולא הייתי מסוגלת לטפל בעצמי, בעודי נאבקת בסבל ממושך ובאיום המוות, הבנתי שהסיכויים שלי לזכות בברכות מלכות שמיים היו קלושים, והתחרטתי על ההשקעות שעשיתי בעבר. אפילו השתמשתי בהקרבות ובהוצאות העבר שלי כדי להתנצח ולהתווכח עם אלוהים. עשיתי עסקאות עם אלוהים, הוניתי וניצלתי אותו – מרחק שנות אור מהשקעה אמיתית למענו! תהיתי מדוע פעלתי בחוסר היגיון כזה. בדיוק כפי שחשפו דברי האל, הונעתי מתוך ההנחה השגויה שמשום שהשקעתי והענקתי לאלוהים, עליו לברך אותי ולהעניק לי גוף בריא ויעד טוב, בדיוק כמו שבעולם החילוני, האמונה היא שהוגן לתגמל אדם ביחס לכמות העבודה שלו. התייחסתי לסבל ולהקרבות שלי כהון שאוכל להשתמש בו על מנת לעשות עסקה עם אלוהים למען יעד טוב, וכשלא קיבלתי את זה, לבי היה מלא באשמה ובמחאה. הייתי כה חסרת היגיון! אלוהים הוא קדוש וצודק – הוא רוצה שנעניק בכנות. אבל אני, עם מניעיי הנתעבים, רציתי לעשות עסקה עם אלוהים. הוניתי אותו והתמרדתי נגדו. אם לא אכפר על חטאיי בקרוב, אלוהים ייגעל ממני ויסלק אותי.

התפללתי לאלוהים וניסיתי להבין את מקור הבעיה דרך דברי האל. לאחר מכן קראתי שני קטעים בדברי האל. האל הכול יכול אומר, "כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. הם זונחים דברים, משקיעים עצמם למענו ונאמנים לו, אך הם עדיין עושים את כל הדברים האלה למען עצמם. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות עבור עצמם. בחברה האנושית, הכול נעשה למען התועלת האישית. מאמינים באלוהים אך ורק על מנת לזכות בברכות. כדי לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: כל אלה הן עדויות אמפיריות לאופיו המושחת של האדם" ("ההבדל בין שינויים חיצוניים לשינויים בטבעו של אדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). " מהו רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה של השטן הפכה להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רק למען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – אלו הם החיים והפילוסופיה של האדם, וזה אף מייצג את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת, למראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת, ואופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" ("כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל חשפו את המהות האמיתית של אופיי. עשיתי עסקאות עם אלוהים, הוניתי וניצלתי אותו משום שהשטן השחית אותי מאוד. מחשבותיי ותפיסותיי הושפעו כולן מרעל השטן. חייתי על פי היגיון שטני ועקרונות כגון, "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"לעולם אל תבחר בקצה הקצר של המקל", תמיד פעלתי מתוך עניין אישי, והשקעתי למען אלוהים רק על מנת לעשות איתו עסקאות. תמיד רציתי לקבל משהו מאלוהים ולסחור בהוצאות הקטנות שלי תמורת ברכותיו של אלוהים. חייתי על פי הרעל של השטן, הייתי אנוכית ונחותה ורק חיפשתי רווח אישי. כשלא קיבלתי ברכות או תגמולים, אפילו האשמתי את אלוהים. לא היה בי שמץ של אנושיות! חשבתי איך, על מנת להציל את האנושות, אלוהים, בהתגלמותו הראשונה כבשר ודם, סבל צליבה כדי לגאול את כל בני האדם, ובהתגלמותו השנייה כבשר ודם, הוא בא לארצו של התנין הגדול האדום כאש, נרדף על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין, והוקע ונדחה על ידי העולם הדתי. אלוהים חווה סבל והשפלה קשים מנשוא ועדיין הביע את האמת על מנת להשקות ולצייד אותנו. אלוהים מעולם לא ביקש מאיתנו לתת לו דבר. אבל תמיד השקיע מעצמו בשקט למען האנושות. באשר אליי, לא חשבתי לגמול על אהבתו של אלוהים, ואף דרשתי שאלוהים יעניק לי את ברכותיו ויעד טוב. כשלא קיבלתי את מה שרציתי, האשמתי את אלוהים. איפה היה המצפון שלי? כמעט לא הייתי ראויה להיקרא בת אנוש, ואפילו פחות מכך הגיע לי להיכנס אל ממלכת האל. אחרי שהבנתי את כל זה, שנאתי את עצמי מאוד, וגם הייתי כה אסירת תודה כלפי אלוהים. אלמלא הייתי חולה, מרותקת למיטה וחשה באיום המוות, לעולם לא הייתי מהרהרת בהתנהגותי והייתי ממשיכה ללכת באותה דרך שגויה, נטושה ומנודה על ידי אלוהים מבלי להבין בכלל מה קרה. אלוהים ריחם עליי ולא היה מסוגל להניח לי ללכת בדרך השגויה ההיא, לכן הוא השתמש בשיפוט ובייסור של דבריו ובזיכוך המחלה על מנת להעיר אותי ולאפשר לי להרהר בהתנהגותי ולפנות אל עבר אלוהים. הכול היה חלק מישועתו של האל ואהבתו כלפיי. זה נגע מאוד ללבי והתפללתי לאלוהים: "אלי היקר! עכשיו אני מבינה שהמחלה הזאת היא חלק מישועתך ואהבתך כלפיי. אני מוכנה להתמסר. רק דרך שיפוט, ייסור, ניסיון וזיכוך שכאלה, אני מסוגלת לזהות את המניעים הלא הולמים שלי כמאמינה ולהתחיל לשנות את טבעי המושחת. אני מוכנה לשנות את מטרותיי ותפיסותיי התועות ולמלא את חובתי כיציר האל."

לאחר מכן, ראיתי את הקטע הזה בדברי האל: "אין כל מתאם בין חובת האדם לבין היותו מבורך או מקולל. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים והוא אינו אמור להיות תלוי בתמורה, בתנאים או בסיבות. רק אז הוא ממלא את חובתו. להיות מבורך פירושו כאשר אדם מובא לידי שלמות ונהנה מברכות האל לאחר שחווה שיפוט. להיות מקולל פירושו כאשר טבעו של אדם אינו משתנה לאחר שהוא חווה ייסורים ושיפוט, כאשר הוא אינו חווה את הפיכתו למושלם אלא נענש. אולם בין אם הם מבורכים או מקוללים, על יצירים נבראים למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם המבקש את אלוהים, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לזכות בברכה ואל לך לסרב לפעול מחשש שתקולל. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם). עכשיו אני מבינה – אני יציר נברא. נתינה והשקעה למען אלוהים היא טובה ונכונה, זוהי חובתי. לא היה עליי להציב דרישות לאלוהים, אבל אני, עם מניעיי הנתעבים, רציתי שאלוהים יעניק לי ברכות ויעד טוב בתמורה להוצאותיי. הייתי כה חסרת היגיון! אלוהים הציל את חיי – לא משנה אם הוא נתן לי גוף בריא ויעד טוב או לא, עליי להמשיך ללכת בעקבות אלוהים ולהשקיע למענו בחובותיי, בדיוק כפי שילד מוכרח תמיד לכבד את הוריו לא משנה כיצד ההורים מתייחסים אליו ואם הוא יירש אותם כראוי או לא. כי אלה אחריויות וחובות. למרות שעדיין לא החלמתי והרגשתי רע למדי, כבר לא האשמתי את אלוהים או הבנתי אותו לא נכון. לא משנה אם אתאושש או לא, הייתי מוכנה להתמסר לתיזמורים ולהסדרים של אלוהים.

בנוגע למה שנחשב כמעשה טוב ובזכות אילו השקעות ונתינות ארוויח את שבחיו של אלוהים, בעבר, תמיד שפטתי אותן על סמך תפיסותיי והדמיון שלי, אבל זה נוגד את רצונו של אלוהים. לאחר מכן, רק אחרי שמצאתי רף של שיפוט בדברי האל, היה לי ברור מה הופך מעשה לטוב. דברי האל אומרים: "מהו הרף שלפיו מעשיו של אדם נשפטים כטובים או רעים? הדבר תלוי בשאלה אם במחשבותיכם, דבריכם ומעשיכם, יש ברשותכם עדות בדבר הנהגת האמת והבאה לידי ביטוי של מציאות האמת. אם המציאות הזו לא ברשותכם או אם אתם לא מביאים אותה לידי ביטוי, הרי שאתם רשעים ללא צל של ספק. כיצד אלוהים רואה את הרשעים? מחשבותיך ומעשיך החיצוניים אינם נושאים עדות על אלוהים ואינם מביישים את השטן או מביסים את השטן. תחת זאת, הם מביישים את אלוהים והם מוכתמים באופן שגורם לאלוהים להתבייש. אינך נושא עדות על אלוהים, אינך משקיע את עצמך למען אלוהים ואינך ממלא את אחריותך ואת חובותיך כלפי אלוהים. תחת זאת, אתה פועל למען עצמך. מה המשמעות של 'למען עצמך'? למען השטן. לכן, בסופו של דבר, אלוהים יאמר, 'סורו ממני, אתם עושי עוול.' בעיני אלוהים, לא עשית מעשים טובים, אלא התנהגותך נעשתה מרושעת. במקום לזכות באישור האל, הוא יגנה אותך. במה מבקש לזכות אדם עם אמונה כזו באל? האם אמונה כזו לא תהיה חסרת ערך בסופו של דבר?" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "מאחר שאתם בטוחים שהדרך הזו נכונה, עליכם לצעוד בה עד הסוף. עליכם לשמר את מסירותכם לאלוהים. מאחר שראית שאלוהים עצמו בא אל פני האדמה כדי להפוך אותך למושלם, עליך להעניק לו את לבך בשלמותו. אם תוכל להמשיך להיות חסיד אל בלי קשר למה שאלוהים יעשה, אפילו אם הוא יועיד לך תוצאה שלילית בסוף, יהיה זה שימור הטוהר שלך בפני אלוהים. העלאת קורבן קודש רוחני ועלמה טהורה לאלוהים פירושם שמירה על לב כן בפני אלוהים. מבחינת האנושות, כנות היא טוהר, והיכולת להיות כנים בפני אלוהים היא שמירה על טוהר" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לשמר את מסירותכם לאלוהים). אחרי שקראתי את דברי האל, הבנתי שאלוהים רוצה שאנשים יהיו כנים, שנקריב מרצוננו למען אלוהים מבלי לבקש גמול, ניישם בפועל את האמת ונישא עדות לאלוהים בחובותינו. זאת הכוונה האמיתית של עבודות טובות. לפני כן הבנתי בנוגע לעבודות טובות הייתה מסולפת. חשבתי שכל עוד אני משקיעה, סובלת ומקריבה הקרבות, אני צוברת עבודות טובות ואלוהים יזכור. אז נזכרתי איך בעידן החסד, ישוע אדוננו שיבח את האלמנה הענייה שנתנה מנחה. לרוב האנשים נדמה שהיא תרמה רק כמה מטבעות ששוויים מועט, אבל לאלוהים לא אכפת כמה אנשים תורמים, אכפת לו מה כוונתם. האלמנה האמינה אמונה שלמה באלוהים – היא לא ניסתה לעשות עסקה או סחר חליפין, לכן היא הרוויחה את שבחיו של אלוהים. השקעתי מעצמי ונתתי הרבה יותר ממה שנתנה האלמנה ההיא, אז למה אלוהים לא שיבח אותי? אלוהים לא נגעל מההוצאות שלי, הוא נגעל ממניעיי הערמומיים ומהונאתי. לא הייתי כנה עם אלוהים; הנתינה שלי הייתה עסקית ולא טהורה. לא משנה כמה נתתי בצורה כזאת, זה לעולם לא היה נחשב עבודה טובה. אחרי שהבנתי את רצונו של אלוהים, התפללתי אליו, ואמרתי שלא משנה אם אחלים או אם יהיה לי יעד טוב או לא, עדיין אשקיע מעצמי בכנות למען אלוהים כדי לגמול לו על אהבתו. לאחר מכן, לא חל שיפור בפריצת הדיסק שלי ומחלת הלב שלי המשיכה להידרדר, אבל כבר לא הייתי מוגבלת על ידי מחלתי או רצוני העז לברכות – יכולתי לאכול ולשתות באופן סדיר את דברי האל, להשתתף במפגשים ולמלא את חובתי כמיטב יכולתי.

הייתה לי הזדמנות לקבל את עבודת האל באחרית הימים, וזכיתי לשמוע את קולו של אלוהים – אלוהים חרג ממנהגו על מנת לרומם אותי. דרך החשיפה והשיפוט של דברי האל, למדתי להבין כמה השחית אותי השטן, עד שבקושי נראיתי כבת אנוש. רק עכשיו צברתי היגיון וציות לאלוהים. עכשיו, לאחר שעברתי את השינויים האלה, גם אם אמות, לא חייתי לשווא. כשהרפיתי מרצוני העז לברכות והפסקתי להניח למחלה שלי להגביל אותי, הרגשתי מקורקעת הרבה יותר. לאחר מכן, לא קיבלתי טיפול למחלתי, ובכל זאת התחלתי להחלים לאט לאט. עכשיו אני יכולה לשבת ולהקליד על מחשב, והתחלתי להתאמן בכתיבת מאמרים כדי לשאת עדות לאלוהים. עכשיו אני גם מסוגלת לטפל בעצמי. אני מודה לאלוהים מעומק לבי, על שניצל את מחלתי כדי ללמד אותי לקח, ולאפשר לי לראות את ישועתו ואת אהבתו כלפיי. חשבתי על קטע בדברי האל, "כשבני האדם מאמינים באלוהים, הם שואפים להשיג ברכות לעתיד. זו המטרה באמונתם. הכוונה והתקווה הזאת קיימות אצל כל בני האדם, אך את השחיתות שבאופיים יש לפתור באמצעות ניסיונות. כל היבט שבו אינכם עוברים טיהור הוא היבט שעליכם לזכך – זה ההסדר של אלוהים. אלוהים יוצר סביבה עבורך ובכך הוא מכריח אותך להזדכך, כדי שתכיר את השחיתות שלך. בסופו של דבר תגיעו לנקודה שבה תעדיפו למות ולוותר על המזימות והרצונות שלכם ולהישמע לריבונותו ולהסדריו של אלוהים. לכן אם בני אדם לא עברו מספר שנים של זיכוך ואם הם לא חוו מידה מסוימת של סבל, הם לא יוכלו להיחלץ מכבלי השחיתות של הבשר והדם במחשבתם ובלבם. בכל היבט שבו אתה עדיין כפוף לכבלי השטן, ובכל היבט שבו עדיין יש לך רצונות ודרישות משלך – אלו ההיבטים שבהם עליך לסבול. רק מתוך הסבל ניתן ללמוד לקחים, כלומר לזכות באמת ולהבין את רצונו של אלוהים" ("כיצד להשביע את רצונו של אלוהים בעודך נתון בניסיונות" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים').

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

מדוע הלכתי בדרכם של הפרושים?

סושינג, מחוז שנחי אני אדם שחצן ויהיר, ומעמדי היה נקודת התורפה שלי. במשך שנים רבות במסגרת אמונתי, הייתי כבולה למוניטין ולתפקיד, ולא יכולתי...

ניאופים בהקרבותיי לאלוהים

יום אחד באפריל שעבר, הרגשתי פתאום כאב גב נורא בצד ימין. חשבתי שאיך שהוא נתפס לי הגב, אז לא הקדשתי לזה מחשבה, הנחתי שאניח על זה מדבקה רפואית...