קיבלתי על עצמי את תפקיד השקיית המצטרפים החדשים לפני כמה שנים. הרגשתי שזה היה כבוד מאלוהים. ידעתי גם שזו חובה חשובה מאוד, אז רציתי להשקיע יותר מאמצים באמת, כדי שאוכל להשקות את המצטרפים החדשים בצורה טובה. לעזור להם לקבל במהרה דריסת רגל בדרך האמיתית. כשהיה לי זמן, קראתי את דברי האל כדי לצייד את עצמי באמת, ובאספות, הרהרתי ברצינות בשאלות ובעיות של מאמינים חדשים, וחיפשתי את דברי האל בשביל שיתופים ופתרונות. התייעצתי עם אחים ואחיות אחרים כאשר לא הצלחתי להבין או לפתור משהו. במהלך הזמן, האנשים האחרים התחילו לבוא אליי כדי לשתף בבעיות שלהם. עלה בדעתי שכולם כיבדו אותי למרות שהייתי חדשה בתפקיד ההשקייה. הרגשתי שמחה מאוד והתלהבתי אפילו יותר מחובתי.

לאחר מכן, המנהיגה מינתה את האחות צ'נג לעבוד לצידי. אחרי זמן מה, ראיתי שהיא לקחה על עצמה הרבה אחריות בחובתה והצטיינה בחשיפת בעיות בעבודה שלנו. השיתופים שלה באספות היו ברורים ומסודרים מאוד, והיא הצליחה לפתור כמה בעיות. כולם אהבו אותה מאוד ורצו לשתף איתה כשהיו להם בעיות. כשראיתי את זה התחלתי לדאוג: "האחות צ'נג די חדשה, אבל האחרים כבר מעריכים אותה כל כך. כשהם יזדקקו לעזרה, האם הם יתחילו לבוא רק אליה, ולא אליי? האם הם יחשבו שאני לא משתווה לה? לא, אני צריכה לעבוד יותר קשה כדי שכולם יראו שאני לא ממלאת תפקיד משני, שאני עדיין מסוגלת להתמודד עם בעיות. זאת הדרך היחידה לשמור על מקומי בליבם של כל האנשים." התחלתי להשתדל לשאול על מצבם ועל בעיותיהם של אחים ואחיות, ולפני כל אספה, התאמצתי למצוא דברי אל ולרשום הערות לגביהם. במהלך אספות, חשבתי כיצד אוכל לשתף בצורה יותר טובה מהאחות צ'נג כדי שכולם יחשבו שאני יותר מוכשרת. להפתעתי הרבה, יום אחד, המנהיגה אמרה לנו שהאחות צ'נג תתחיל לשמש בתור מנהיגת קבוצה. הייתי המומה. חשבתי, "האם שמעתי נכון? האחות צ'נג תהיה מנהיגת קבוצה? למה זה קרה? הייתי בתפקיד הזה יותר זמן ממנה. מה האחרים יחשבו כשהם יגלו? האם הם יחשבו שהיא יותר טובה ממני? איך אוכל להראות את פרצופי שוב?" ככל שחשבתי על זה, הרגשתי יותר שנעשה לי עוול ופשוט לא יכולתי לקבל את העובדה הזו. הייתי במקום אפל וכואב מאוד. ידעתי שאסור לי לחשוב על זה בצורה כזו, שחייתי עבור מוניטין ומעמד, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי. ניסיתי לנחם את עצמי, שזה בסדר גמור, ושכל מה שאני צריכה לעשות הוא למלא את חובתי היטב ולא לדאוג כל כך הרבה. בזמנו, לא ממש חיפשתי את האמת או הרהרתי במעשיי בהקשר הזה.

ואז, יום אחד, גיליתי שמשפחתה של האחות ג'אנג נפלה בפח השמועות והשקרים של המפלגה הקומוניסטית, והם ניסו לגרום לה להפסיק להאמין. החזיקו בה, והיא לא השתתפה באספות. יצרתי איתה קשר וקיוויתי לשתף איתה, אבל היא אמרה שהיא הייתה בקשר עם האחות צ'נג, ושהן כבר חיפשו ושיתפו. הכעיס אותי לשמוע את זה. האחות ג'אנג תמיד נהגה לבוא אליי עם הבעיות שלה, אבל עכשיו, היא רצה ישירות אל האחות צ'נג במקום. האם היא חשבה שלא הייתי טובה כמוה? האם כולם עמדו לשכוח ממני לגמרי? המחשבה הזאת גרמה לי להרגיש מיואשת מאוד. חשבתי שהאחות צ'נג גונבת לי את ההצגה, והתפתחה אצלי דעה קדומה לגביה. הפסקתי לענות בנכונות להודעות שלה, ולפעמים פשוט הייתי כותבת לה במהירות "בטח" בחזרה. והייתה פעם אחת שבה השתתפנו באספה מקוונת עם כמה אחים ואחיות. האחות צ'נג שיתפה בתגובה לשאלה של אחות אחרת. לא הצלחתי לעכל את זה ורק דאגתי שהשיתוף שלה יגנוב לי את ההצגה. רק רציתי הזדמנות לשתף כדי שהאחרים יראו שגם אני לוקחת את חובתי ברצינות, ושאני יכולה לחשוף בעיות. כשהאחות צ'נג סיימה, האחות שהציגה את השאלה אמרה שהשיתוף שלה לא התייחס לבעיה המעשית. שמחתי לראות אותה מוצבת בעמדה לא פשוטה. חשבתי לעצמי, "דיברת לא מעט ולא פתרת את הבעיה האמיתית. זה לא פגע במטרה. עכשיו עשית מעצמך צחוק. האחרים ראו את זה מיד. אני צריכה לקפוץ על ההזדמנות הזאת ולתת הצגה טובה כדי שכולם יראו שהשיתוף שלי יותר טוב משלך." מיד התחלתי לשתף. כשסיימתי, היה ברור שלא הבנתי את השאלה של האחות בכלל, והתשובה שלי הייתה רחוקה מהמטרה. היא אפילו שלחה לי אזהרה. הרגשתי מטומטמת ורציתי למצוא חור לזחול לתוכו. סיימתי את השיחה באותו רגע כי משהו דחוף צץ. לאחר מכן, ראיתי שהם ממשיכים באספה המקוונת ומחשבה זדונית עלתה במוחי: "אם תמשיכי לדבר ככה, מי יודע כמה זמן תמשיכי. אם אני לא יכולה להשתתף באספה, אז אף אחד לא יכול, אחרת את תהיי היחידה שתוצג לראווה." אז מבלי לחשוב פעמיים, שלחתי את ההודעה הבאה: "זמן האספה נגמר, אין צורך לגרור את הדברים. נוכל לדבר על כל בעיה מאוחר יותר." כולם התנתקו תוך מספר דקות. ישבתי מול המחשב והרגשתי מעורערת. הייתי נבוכה כל כך בגלל השיתוף שלי, והרגשתי רע כשחשבתי על איך שהתענגתי על הכישלון של האחות צ'נג. מה עשיתי? לא ניסיתי לעבוד יחד איתה כדי לבצע את חובתנו היטב, אלא הייתי במאבק מלא קנאה, גם בגלוי וגם בסתר, וניסיתי לחתור תחתיה. האם בכלל ביצעתי את חובתי? לא הצלחתי להרגיע את רגשותיי.

לאחר מכן, הרהרתי במעשיי, במה שבאמת לא בסדר בי. ההשוואה התמידית שלי לאחות צ'נג בכל דבר הייתה דרך מתישה וכואבת לחיות. לא קיבלתי שום נאורות מדברי האל, יצאתי ידי חובה בתפילותיי, האספות היו יבשות ומשעממות, נטולות הארה. ליבי היה מלא באפלה. בכאב, באתי בפני האל כדי להתפלל: "אלוהים, אני חיה למען מוניטין ומעמד, תמיד מתחרה, משווה את עצמי לאחרים, רוצה את הערצתם. אני יודעת שזה לא המצב הנכון, אך אני לא מצליחה להימלט ממנו. אלוהים, אנא הנחה אותי לדעת את עצמי."

יום אחד, ראיתי את דברי האל הבאים באספה: "כאשר אנשים מסוגם של צוררי המשיח ממלאים חובה, אין זה משנה במה מדובר ובאיזו קבוצה הם נמצאים, הם מפגינים צורת התנהגות ייחודית: הם תמיד נוטים להגביל אנשים ולשלוט בהם. הם תמיד רוצים להוביל אנשים ולומר את המילה האחרונה. הם תמיד רוצים להיראות, להימצא באור הזרקורים. הם רוצים שיותר עיניים ותשומת לב של אנשים יתמקדו בהם. בכל פעם שצוררי המשיח מצטרפים לקבוצה, ללא קשר לגודלה, לחברים בה, למקצועם או לזהותם, צוררי המשיח יביטו תחילה כדי לראות מי מדבר היטב, מי מרשים, מי מוכשר במיוחד ולמי יש את ההון הרב ביותר. הם יביטו כדי לראות את מי יוכלו לנצח ואת מי לא, מי עולה עליהם ומי נחות מהם. אלה הדברים הראשונים שהם מעריכים. לאחר הערכה מהירה של המצב, הם מתחילים בעבודתם, דוחקים הצדה את אלה שתחתיהם ומתעלמים מהם. הם פונים תחילה לאלה שלדעתם עולים עליהם, שיש להם יוקרה ומעמד כלשהם, לבעלי כישרונות מסוימים שיש להם יכולת מסוימת. אלה האנשים שהם מודדים את עצמם מולם תחילה. אם אחד מהאנשים האלה זוכה להערכה מצד האחים והאחיות, או הנו מאמין באלוהים זה זמן רב, ושהנו בעל מעמד טוב, הוא הופך למושא לקנאתם. הם מתחילים להתחרות בו. לאחר מכן, צוררי המשיח משווים עצמם בשקט לאנשים המוערכים, לבעלי המעמד ולאלה שדיבורם יכול לגרום לאחים ואחיות ללכת אחריהם, תוך בחינה של מה שאותם אנשים מסוגלים לעשות ושל מה שהם שולטים בו. צוררי המשיח צופים ומתבוננים ומבינים שאותם אנשים מומחים במקצוע מסוים ושכולם מכבדים אותם מאוד, מכיוון שהם מאמינים באלוהים זמן רב יותר או מסיבה אחרת כלשהי. ברגע שצוררי המשיח מגלים 'טרף' כזה, מזהים מתחרה כזה ומוצאים את ההיגיון לכך, הם מכינים תוכנית פעולה. הם יראו היכן הם אינם משתווים ליריב שלהם ויתחילו לעבוד באותו תחום. אם הם אינם טובים במקצועם כמו אותו אדם, הם ילמדו את המקצוע הזה, יביאו מקורות מידע מסוגים שונים ויבקשו בהכנעה הנחיות מאחרים. הם ישתתפו בכל סוג של עבודה הקשור לאותו מקצוע ויצברו בהדרגה ניסיון ויגבירו את כוחם. ברגע שהם מאמינים שיש להם את מה שצריך כדי להתמודד מול המתחרה שלהם, הם יתייצבו דרך קבע כדי להכריז ברבים את 'השקפותיהם הנאורות'. לעתים קרובות הם סותרים במכוון את המתחרה שלהם ומזלזלים בו כדי לגרום לו להיראות מטופש ולהכתים את המוניטין שלו. כך הם יכולים להוכיח שהם שונים משאר האנשים ושהם מבריקים יותר מיריבם. האם האדם הממוצע יכול לזהות את הדברים האלה? לאורך התהליך כולו, אלה הם רק צוררי המשיח עצמם אשר יודעים מה הם עושים – הם ואלוהים. אנשים רגילים פשוט רואים את התשוקה שלהם, את העיסוק שלהם, את הסבל שלהם, את המחיר שהם משלמים ואת התנהגותם הטובה למראית עין. אולם האמת הפשוטה חבויה עמוק בלבם. מהי מטרת הליבה שלהם? מטרתם היא לזכות במעמד. המטרה שאליה מכוונים כל עבודתם, כל עמלם וכל המחיר שהם משלמים היא, ללא ידיעתם, אותו דבר בלבם שהם לעולם לא יוכלו לשכוח ולוותר עליו: מעמד" ("הם ממלאים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואף מוכרים את האינטרסים הללו בתמורה לתהילה אישית (חלק ג')" בספר 'חשיפת צוררי המשיח'). דברי האל ממש פגעו במטרה מבחינתי, והרגשתי נורא. הרגשתי גם שהאל יכול לראות את מחשבותיי ורגשותיי בבירור. כשאני חושבת על זה, מאז שלקחתי על עצמי את חובת ההשקייה, התייחסתי אליה כאל הזדמנות להשוויץ. רציתי להשתמש בפתרון הבעיות של אנשים אחרים כדרך להשגת הערצתם ואישורם. אחרי שהמנהיגה מינתה את האחות צ'נג לעבוד איתי, לא דאגתי איך נוכל לבצע את חובתנו היטב ביחד, אלא התחריתי בה והשוויתי את עצמי אליה. כל הזמן התעסקתי בשאלה למי מאיתנו האחים והאחיות פנו לעזרה, למי מאיתנו הייתה יותר יוקרה, מעמד יותר גבוה בקרב שאר האנשים. הרגשתי מאוימת כשראיתי כיצד כולם כיבדו את האחות צ'נג ושהושלכתי הצידה, אז התחלתי לראות בה מישהי שמהווה לי תחרות. רציתי לנצח אותה, להתעלות עליה בכל דבר שאמרתי ועשיתי, וניסיתי הכול כדי לגרום לכולם לחשוב שאני יותר טובה. השאיפות והרצון השתלטו עליי ואפילו התענגתי על כישלונה במרדף שלי אחר מעמד. נראית כאילו ביצעתי את חובתי, אבל ממש לא חשבתי כיצד לבצע אותה היטב, כיצד להוציא את המיטב מאספות, או כיצד לעזור לאחים ואחיות עם הבעיות שלהם. כל דבר שעשיתי היה למען תדמית ומעמד. האין זהו טבעו של צורר משיח? צוררי משיח מעמידים מעמד ויוקרה מעל לכול. הם מקנאים, נאבקים ומשווים את עצמם לכל מי שיותר טוב מהם. הם יעשו כל דבר, ירמסו, יקטינו ויכפישו כל אחד למען המעמד. כדי לרומם את עצמם ולהשוויץ. בכל דבר שעשיתי, מניעי הנסתרים היו אלה של צורר משיח, לא? כשביצעתי את חובתי עם מטרה כזו, הלכתי בדרכו של צורר משיח והתנגדתי לאל. כשהבנתי את זה, התמלאתי בחרטה וידעתי שאני חייבת להשתנות. שאני חייבת ממש לחפש את האמת ולהרהר במעשיי כדי לטפל בטבעי המושחת.

ובכן, גם אני חיפשתי והרהרתי לגבי זה, והתפללתי לאלוהים, ביקשתי ממנו להנחות אותי כדי שאבין את הסיבה ואוכל באמת לחזור בתשובה. יום אחד, קראתי קטע מסוים מדברי האל. האל הכול יכול אומר, "במחנהו של השטן, יהא זה במשרד קטן או בארגון גדול, בקרב ההמונים או בדרגי הממשל, באיזו אווירה הם פועלים? מהם העקרונות והקווים המנחים לפעילותם? כל אחד עושה חוק לעצמו, כל אחד הולך בדרכו שלו. הם פועלים לקידום ענייניהם ודואגים לעצמם. מי שבידיו הסמכות הוא זה שעל פיו יישק דבר. הם אינם מקדישים מחשבה לאחרים אלא עושים כרצונם ושואפים לפרסום, לעושר ולמעמד. אם אינכם מבינים את האמת ואינכם מיישמים אותה, האם, במצב שבו דברי האל לא ניתנים לכם תהיו שונים מהם בדרך כלשהי? ודאי שלא – אתם תהיו לגמרי כמוהם. אתם תילחמו כמו הכופרים. אתם תאבקו כמו הכופרים. מבוקר עד ערב תקנאו ותתנצחו, תתחבלו ותרקמו מזימות. מהו שורש הבעיה הזאת? הכול משום שאנשים נשלטים על ידי טבע מושחת. שלטונו של הטבע המושחת הוא שלטונו של השטן. האנושות המושחתת שוכנת בתוך טבע שטני, ללא יוצא מן הכלל. לפיכך, אל לך לחשוב שאתה טוב מדי או צנוע וישר מדי מכדי להיות מעורב במאבקים להשגת עוצמה ורווח. אם אינך מבין את האמת ואלוהים אינו מוביל אותך, לבטח אינך יוצא דופן, תמימותך או טוב לבך או גילך הצעיר לא ימנעו ממך בשום אופן להילחם או להיאחז במשהו למען יוקרתך ומעמדך. לחימה, אחיזה, מאבק – אלו כולן התנהגויות שמסמלות את אופיו הרע של השטן. כל אחד, ללא יוצא מהכלל, נלחם, נאבק ומתמרן לשם השגת פרסום, עושר ומעמד, בכל מחיר. כאשר אנשים מתאמצים להשיג מטרה זאת, הם חושפים את טבעם המושחת. לפיכך, כל עוד אינך מבין את האמת, אינך מקבל את האמת ואינך מסוגל לפעול על פי עקרונות, הטבע המושחת הזה ישלוט במחשבותיך ויכתיב את פעולותיך. אינך יכול להימלט מכך. כעת, כאשר אתה ממלא את חובתך בבית האלוהים, אתה צייתן במידת מה, לבך עמיד במידת מה, אתה רציני במידת מה, ויש בך תחושת אחריות מסוימת, או שאתה מסוגל לדחוק הצדה דאגה למעמדך ולעיתים קרובות אתה מסוגל להימנע ממריבות, אתה מסוגל להפגין אדיבות ושיתוף פעולה שליו, אתה מסוגל לחפש ולהמתין. כיצד אדם זוכה בגישה כזו? זה קשור לאספקה ולהדרכה של אלוהים. בלעדיהן, אנשים אינם מבינים את הדברים האלה. מילדות, מלמדים את בני האדם, 'כל אחד לעצמו והשטן ייקח את האחרון.' הורים רבים מלמדים את ילדיהם: 'עליך להילחם כדי להיות במקום הראשון. אם לא תילחם כדי להיות הראשון, אתה פחדן חסר ערך וכולם יזלזלו בך ויתנכלו לך!' כאשר הילדים מתבגרים מעט, הם חושבים כך בעצמם, בלי שהוריהם ינחו אותם. לאן שהם פונים, הם נלחמים. הם חושבים שהם יהיו טיפשים אם לא יילחמו. בחברת אנשים הם חשים עצמם חסרי ערך אם אינם יכולים לבסס לעצמם אמינות כלשהי ואינם זוכים למעט יוקרה. לכן, מעבר לניסיון, לתפיסות ולידיעה, אין לאדם דבר מלבד טבע מושחת. המין האנושי, שמהותו היא טבע מושחת, מביא לידי ביטוי את תדמית השטן. כל פעולה ומעשה מתרכזים סביב טבעו של השטן ומחשבותיו. איש אינו יכול להימלט מכך" ("העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי למה לא הצלחתי להפסיק להיאבק על מוניטין ורווח. הסיבה היא שהייתי שקועה בנקודות מבט ורעלים שטניים והושחתי על ידם, לימדו אותי דברים כאלה בבית ובבית הספר: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "בני האדם נאבקים כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה"... ו"ככל שתסבול יותר, תצליח יותר". אז רציתי שאחרים יעריצו אותי, לא משנה באיזו קבוצה הייתי, והתענגתי מהתחושה שאנשים העריצו אותי ונתנו לי את אישורם. חשבתי שאלה היו החיים המכובדים ובעלי הערך היחידים. להיות ברמה נמוכה ממישהי אחרת גרם לי להרגיש חסרת ערך, ולא יכולתי להראות את פניי. בזמן שביצעתי את חובתי בבית האל, עדיין פעלתי לפי הרעיונות והמושגים השטניים, ורדפתי אחר הערצה. אבל העניין בביצוע חובה עם אחים ואחיות הוא תמיכה הדדית ופיצוי על מה שחסר לכל אחד כדי שנוכל להיות יותר יעילים. עלינו להיות עוזרים, ויותר מכך, שותפים זה של זה. אבל אני התייחסתי לאחות צ'נג כיריבה שלי, וכל הזמן התעסקתי בשאלה כיצד להתעלות עליה. כשלא הצלחתי, נקטתי באמצעים ערמומיים כדי לשבש את השיתוף שלה באספה. כשעשיתי את הדברים הלא אנושיים האלה, ראיתי איזה טבע מרושע וזדוני היה לי. תמיד חשבתי שלטפס בסולם הדרגות ולהיות מוערצת זו הדרך המכובדת היחידה לחיות. כשחייתי לפי הרעלים השטניים האלה, השאיפות שלי גדלו וגדלו, ונקודת המבט שלי התכווצה והתכווצה, עד שההתנהגות שלי הפכה להיות לא לרוחם של אחרים, ובעיקר הגעילה את האל. איפה הכבוד בזה? לבסוף ראיתי כמה הושחתי עמוקות על ידי רעלי השטן. לא הצלחתי להבדיל בין דברים חיוביים לשליליים, ואיבדתי את המצפון וההיגיון שלי. צוררי המשיח שסולקו מהכנסייה לא רדפו אחר האמת כלל, אלא רק אחר מוניטין ומעמד, ובסופו של דבר הם נחשפו וסולקו. הרדיפה המתמדת אחר הדברים האלה הייתה דרך של התנגדות לאל, דרך של הרס. ראיתי עד כמה ההשלכות של החיים האלה היו מפחידות, ושללא דברי האל שחשפו אותי, לעולם לא הייתי מכירה את עצמי, ומי יודע אילו מעשי רשע הייתי מבצעת?

בוקר אחד, קראתי קטע נוסף: "אלוהים אינו דורש מבני האדם יכולת להשלים מספר מסוים של משימות או לבצע מטלות גדולות כלשהן, והוא גם אינו צריך שהם ייזמו מטלות גדולות כלשהן. אלוהים רוצה שכל בני האדם יוכלו לעשות כמיטב יכולתם באופן מעשי ושיחיו בהתאם לדבריו. אלוהים אינו צריך שתהיה דגול או מכובד, וגם אינו זקוק לכך שתחולל ניסים ואינו רוצה לגלות הפתעות נעימות בך. אלוהים אינו זקוק לדברים כאלה. אלוהים רק זקוק לכך שתנהיג בנחישות בהתאם לדבריו. כאשר אתה מאזין לדברי האל, פעל כפי שהבנת, הבא לידי ביטוי את מה שהבנת, זכור את מה שראית ואז, בבוא העת, הנהג כדברי אלוהים, כך שדברי אלוהים יהפכו להיות הדברים שאתה מביא לידי ביטוי בחייך ושהם יהפכו להיות חייך. כך, אלוהים יהיה מרוצה. אתה תמיד מחפש רוממות, אצילות וכבוד. אתה תמיד מחפש התרוממות רוח. איך אלוהים מרגיש כשהוא רואה זאת? הוא מתעב את זה ואינו רוצה להתבונן בכך. ככל שאתה רודף יותר אחר דברים כמו רוממות ואצילות ומעמד גבוה משל האחרים, מכובדות, הצטיינות והתבלטות, כך אלוהים נגעל ממך יותר. אם לא תהרהר במעשיך ותחזור בתשובה, אלוהים יתעב אותך ויזנח אותך. אל תהיה אדם שאלוהים נגעל ממנו. תהיה אדם שאלוהים אוהב. ובכן, כיצד ניתן להשיג את אהבתו של אלוהים? באמצעות קבלת האמת בצורה מעשית וארצית, באמצעות נטילת עמדה של יציר נברא, באמצעות הסתמכות על דבר האל כדי להיות אדם הגון ולמלא את החובות, ובאמצעות הבאת צלם אנוש לידי ביטוי. זה מספיק. הקפד לא להיות שאפתן או לדבוק בחלומות חסרי שחר. אל תחפש תהילה, ממון או מעמד ואל תתבלט מעל עמיתיך. יתר על כן, אל תנסה להיות אדם דגול העולה על כל האחרים, הנעלה ביותר בקרב בני האדם וכזה שגורם לאחרים לסגוד לו. זהו רצונה של האנושות המושחתת. זו הדרך שהשטן הולך בה. אלוהים לא מושיע ברואים כאלה. אם יש עדיין בני אדם שרודפים אחר תהילה, ממון ומעמד ומסרבים לחזור בתשובה, הרי שהם חשוכי מרפא וגורלם אחד: להישמד" ("מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים').

מדברי האל, הבנתי שאלוהים לא מבקש מאנשים להיות מפורסמים או דגולים, או לבצע משהו מדהים. האל פשוט רוצה שננהג לפי דבריו ונמצא את החובה והאחריות של יצירים נבראים. רק אנשים כאלה ראויים לכבוד בעיני האל, אלה שמשביעים את רצונו של האל. אבל היעד שלי לא היה לבצע את החובה של יציר נברא. לאורך כל הדרך, הוא היה לגרום לאנשים לכבד אותי ולתת לי את אישורם, לצבור מעמד בקרב אחרים, ההפך הגמור ממה שאלוהים דורש. לבבותינו אמורים להיות מקדשים עבור האל, שבהם אנחנו סוגדים לאל ומשבחים אותו. לנוכח בעיות, עלינו להתפלל ולסמוך על האל, לחיות לפי דבריו. אבל תמיד חיפשתי מקום בליבם של אנשים כדי שהם יכבדו ויעריצו אותי. נלחמתי על מקומו של האל, ופגעתי בטבע שלו. חסרה לי כל מציאות לגבי האמת. היו הרבה דברים שלא הצלחתי להבין או לפתור, אלא רק לדקלם כמה דוקטרינות. בכל זאת, חשבתי שאני די נהדרת והערכתי את עצמי. רציתי שאחרים יריעו לי ויעריצו אותי ללא בושה, ונאבקתי על כך כשזה לא קרה. לא הכרתי את עצמי כלל, ולא הייתה בי בושה! אלוהים הוא אדון הבריאה והוא עליון ללא עוררין. הוא התגלם כבשר ודם באופן אישי, ירד אל הארץ, וביטא את האמת על מנת להציל את האנושות. הוא עושה עבודה כזו כבירה, ובכל זאת, הוא לא משוויץ או מציב את עצמו בעמדת אל. הוא נסתר וצנוע. מהותו של האל אהובה כל כך. המחשבה הזו גרמה לי להתבייש ולהיות נבוכה אפילו יותר. החלטתי למרוד בבשרי ולנהוג לפי האמת. באתי בפני האל והתפללתי: "אלוהים, השאיפה הפרועה שלי יצאה מכלל שליטה. אני כל הזמן נאבקת, משווה את עצמי לאחרים, מחפשת הערצה. זו לא דרך טוב, והיא מגעילה אותך. אני לא רוצה להמשיך לחיות כך. אני רוצה לחיות לפי דבריך ולבצע את חובתי היטב. אנא הנחה אותי." לאחר מכן, חיפשתי את האחות צ'נג ונפתחתי בפניה לגבי המצב והשחיתות שלי. שיתפנו זו את זו לגבי החשיבות של שיתוף פעולה בהרמוניה. הרגשתי יציבה ושלווה כל כך באותו רגע.

מאותו רגע, עדיין היו לי דחפים להתחרות עם האחות צ'נג בעבודה המשותפת שלנו, אבל הייתי רואה את זה, אומרת תפילה מהירה, מורדת בבשר ונוהגת לפי דברי האל. פעם אחת, כשהגיע תורה של האחות צ'נג להנחות אספה, ראיתי שהיא הייתה עסוקה מכדי להתכונן, אז מצאתי כמה דברי אל כדי להתייחס לבעיות של האחרים. חשבתי: "אני זו שמצאה את הפסוקים האלה. אם האספה תתנהל היטב, האם האחים והאחיות יחשבו שהאחות צ'נג עשתה את כל העבודה? האם הם יחשבו שהיא נושאת יותר בנטל ממני? אולי כדאי שאני אנחה הפעם." אבל בדיוק כשניסיתי להבין מה לומר, הבנתי שאני שוב נאבקת על מוניטין ורווח. חשבתי על דברי האל הבאים: "עליכם ללמוד להרפות ולהניח בצד דברים כאלה, להמליץ על אחרים ולאפשר להם להתבלט. אל תיאבקו ואל תיחפזו לנצל את הרגע שבו נקרית בדרככם הזדמנות להתבלט או להשיג תהילה. אתם חייבים ללמוד לוותר, אך אסור לכם לעכב את מילוי חובתכם. היו כאלה שעובדים בשקט ובאלמוניות, שאינם מתרברבים בפני אחרים בעת מילוי חובתם בנאמנות. ככל שתזנחו יותר את היוקרה שלכם ואת מעמדכם וככל שתוותרו יותר על האינטרסים שלכם, כך תהפכו לשלווים יותר, כך ייפתח יותר מרחב בלבכם, וכך מצבכם ישתפר. ככל שתיאבקו ותתחרו יותר, כך יקדיר מצבכם. אם אינכם מאמינים, נסו ותראו! אם אתם רוצים לשנות את המצב הזה שלכם, ואם אינכם רוצים שהדברים האלה ימשלו בכם, אתם חייבים תחילה להניח אותם בצד ולהרפות מהם" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל נתנו לי דרך לנהוג בה. אנחנו צריכים ללמוד לשחרר, לוותר על הזדמנויות להשוויץ ולתת לאנשים אחרים להיות באור הזרקורים. אנחנו לא נשוויץ ולא יעריצו אותנו, אבל בפנים, זו הרגשה משחררת מאוד. אנחנו לא נשלטים על ידי שחיתות ואנחנו מקבלים את אישורו של האל. זהו הפרס הגדול ביותר. אז שלחתי לה הודעה וכתבתי: "תנחי את האספה מחר, אני אעזור עם השיתופים." באספה ביום למחרת, לא חשבתי על שאחרים תופסים אותי, אלא על איך לשתף על דברי האל כדי לעזור לאנשים עם הבעיות שלהם. האחות צ'נג ואני שיתפנו ביחד, וכל אחת תרמה את חלקה. לאחר מכן, כולם אמרו שהאספה הייתה מועילה מאוד עבורם. אמרתי תודה לאל על זה והרגשתי את השמחה מכך שנהגתי לפי האמת.