ז'אנג רוי, העיר האנגז'או, מחוז ז'ג'יאנג

מתוך דברי האל, ראיתי שאלוהים מחבב אנשים ישרים ומתעב רמאים, ושרק אנשים ישרים יזכו לשבחיו. לכן ביקשתי להיות אדם ישר, לתרגל במודע לדבר באופן מדויק, להיות אובייקטיבי ומעשי, ולבקש את האמת מתוך העובדות בעת שדיווחתי על בעיות וסוגיות. בעבודתי, בין אם היה מדובר בטעות או במחדל, העברתי את הדברים בפרטי-פרטים למנהיג. גם ניתחתי וחשפתי באופן מודע את שחיתותי שלי. בכל פעם שיישמתי זאת, הרגשתי שעברתי שינויים מסוימים ושקיבלתי טעימה קטנה מהיות Fדמותו של אדם ישר.

בשיתוף שנערך לאחרונה בפגישה עם עמיתים לעבודה, בזמן שדיברנו על כך שעלינו ללמוד להבחין בין סוגים שונים של אנשים כחלק משירותנו לאלוהים, המנהיג שאל אותי: "פלוני, איזה סוג אדם אתה סבור שאתה?" חשבתי לעצמי: עברתי כמה שינויים לאחרונה, לכן אני נחשב לאדם פשוט ופתוח למדי. באשר לטבע שלילי, אני מרגיש שאיני אדם כל כך רע. באשר לטבע טוב, לא ניחנתי בכל ביטויי הטוב, אך לכל הפחות אני מרגיש שאני אדם פשוט, ישר ושאין לי לב זדוני. אז עניתי: "באופן יחסי, אני נחשב לאדם פשוט וישר עם טבע טוב". המנהיג אמר: "אתה חושב שיש לך טבע טוב, שאתה אדם פשוט וישר למדי. אז האם באמת תעז להיפתח ולחשוף הכול אודות עצמך? האם אתה באמת נטול ספקות במאת האחוזים לגבי אלוהים? האם אתה באמת מעז להודות שבדבריך ובמעשיך אין כל מטרות אישיות?" לאחר ששמעתי דברים אלה, חשתי התרסה עולה בקרבי והסברתי בנימה מתגוננת: "האם לא נאמר לעיל שלאנשים טובים עדיין יש טבע מושחת, שהם יכולים להפגין סוגים שונים של שחיתות – האין זה דבר יחסי?" סירבתי לחלוטין להרפות מדעתי.

לאחר שזה קרה, הרהרתי בזהירות במה שאמר המנהיג: האם באמת אעז לחשוף הכול אודות עצמי? לא אעז. הדברים שלגביהם נפתחתי היו רק עניינים חסרי חשיבות שלא השפיעו על המוניטין או האינטרסים שלי. השחיתות האישית שלגביה נפתחתי הייתה ביטוי של שחיתות רגילה שיש לכולם, אך מעולם לא העזתי להיפתח ולחשוף את הדברים המכוערים והמטונפים הנמצאים עמוק בתוך לבי. האם באמת הייתי נטול ספקות במאת האחוזים לגבי אלוהים? לא הייתי. כשעבודתי לא נשאה פרי, כשהייתי שלילי וחלש, לא הבנתי כהלכה את אלוהים והאמנתי שאני רק מספק שירות ושאין טעם להמשיך בעיסוק הזה. אף לא האמנתי במאת האחוזים בדברי האל, בטבע האל. לא האמנתי שאלוהים יגמול לאנשים ויענישם כדבריו, לכן לעתים כה קרובות העמדתי את טבעו בניסיון. כשהתרוצצתי וביצעתי עבודה כלשהי, היה זה רק ביצוע עסקה עם אלוהים כדי שבעתיד אוכל לזכות בברכתו ולהימנע מפורענות; זה לא היה כדי להגשים את החובה שעל כל יצור נברא להגשים. על אף שהיה מצג חיצוני של התנהגות טובה, זה היה לעיניהם של אנשים, כדי לעשות עליהם רושם טוב... בהתחשב בגילויים אלה, האם הכול לא היה מצג כוזב? עם זאת, אכן חשבתי שאני אדם פשוט וישר יחסית – האין זו אי-הכרת עצמי? חשוב על מה שאמר האל: "הידע של אנשים אודות אופיים שלהם הוא כה שטחי, ושונה מאוד מדברי השיפוט של אלוהים ומהגילוי שבדבריו: "יש פער גדול בין האופן שבו בני האדם מכירים את אופיים שלהם לבין האופן שבו חשף אלוהים את האופי האנושי. מה שאלוהים חושף אינו שגוי, אלא מדובר כאן בחוסר הבנה חמור מצד האנושות בנוגע לאופיה שלה. אנשים אינם מבינים את עצמם ברמה הבסיסית ביותר, אלא הם מתמקדים ומקדישים את האנרגיה שלהם לפעולותיהם ולביטויים חיצוניים. אפילו אם מדי פעם מישהו אומר דבר מה ביחס להבנתו את עצמו, דבריו לא יהיו מעמיקים מאוד. בני אדם אף פעם לא חושבים שהם סוג מסוים של אדם או שיש להם אופי מסוג מסוים משום שהם עשו דבר מסוים או חשפו דבר מה. אלוהים חשף את אופיה ומהותה של האנושות, אך בני האנוש מבינים שהאופן שבו הם עושים דברים ומדברים הוא פגום ולקוי. לכן הנהגת האמת היא משימה מפרכת לבני האדם. בני האדם חושבים שטעויותיהם הן רק ביטויים רגעיות שנחשפים מתוך חוסר זהירות, ולא גילויים של אופיים ....לפיכך, כשהם מיישמים את האמת הם פועלים על פי הכללים רק כדי לצאת ידי חובה. בני אדם לא תופסים את אופיים כאופי שהושחת במיוחד ....אולם למעשה, על פי התקנים, קיים כאן הבדל גדול, מכיוון שלבני אדם יש רק פעולות מסוימות שעל פניהן לא נוגדות את האמת, כשהם לא מנהיגים את האמת" ("הבנת האופי והנהגת האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). רק לאחר שזכיתי בנאורות מדברי האל, נוכחתי שהכרתי את עצמי הייתה כה רדודה – ניסיתי להכיר את עצמי מתוך תפישותיי וחשיבתי שלי, בלא השוואה לדברי האל כדי לזהות את טבעי המושחת – טבע המסוגל לשקר, להונות ולרמות. מתוך דבריו, זיהיתי גם את אופיי המושחת. האמנתי שאני אדם פשוט, ישר ובעל טבע טוב, אלא פשוט שממבט חיצוני, לא עשיתי שום דבר שפגע באופן חמור בטבע האל. עצם היותי אדם ישר הסתכם רק במצג החיצוני, וחשבתי שדי בכך שאספר מעט מן האמת ושאעשה דבר או שניים בפועל כדי שאעמוד באמות המידה של להיות אדם ישר. באמת שהייתי יהיר מדי. באמת לא הכרתי את עצמי! לא ידעתי שלא ניחנתי כלל וכלל במהותו של אדם ישר, ושהייתי רחוק מאוד מאמות המידה של אלוהים. בזמנו, חשבתי על פטרוס המזהה את עצמו בדברי האל. הוא תמיד השווה את עצמו בקפדנות לדברי האל שבאמצעותן הוא חשף את האנשים, כך שמכל האנשים, פטרוס הכיר את שחיתותו שלו טוב יותר מכל אדם, והוא היה המצליח מכולם בחוויותיו. הייתי חסיד של אלוהים זה מספר שנים ועדיין איני מכיר את עצמי. יכולתי להיווכח עדיין לוקה מדי בחסר. אני באמת מביך.

אני מודה לנאורותו והדרכתו של אלוהים אשר גרמו לי לראות בעוניי ובעליבותי, ואף גרמו לי להבין שלהכיר את עצמי באמת ובתמים אינו דבר קל. המציאות האובייקטיבית היחידה היא להכיר את עצמי דרך דברי האל. מיום זה ואילך, אני מוכן להכיר את עצמי דרך דברי האל, ובכל פעם שדברי האל יחשפו את טבעם המושחת של בני האדם, אהיה מוכן לבחון את עצמי בקפידה כנגד זאת. לא אבחן את עצמי עוד מנקודת המבט שלי. אני אנסה לשנות את טבעי, ואנחם את לב האל בכך שאהיה אדם ישר באמת.