יאנג רוי העיר יוצי, מחוז שאנצ'י

בלבי, תמיד האמנתי שאבי הוא אדם טוב. אולם יום אחד שמעתי לפתע שאבי גורש מן הכנסייה. הייתי המום לגמרי בזמנו ולא יכולתי להבין זאת. בלבי, אבי היה האדם הנפלא ביותר בעולם. הגם שמזגו היה רע, הוא דאג לי ולאחיותיי ומעולם לא הכה אותנו או נזף בנו. למרות הקשיים של משפחתנו, הוא לא הרשה לנו לחוש טינה, גם אם נדרשנו לסבול רבות. לאחר שכל משפחתנו קיבלה על עצמה את עבודת האל, אבי היה נמרץ עוד יותר במילוי חובתו והרבה לעודד אותנו למלא את חובותינו כיאות. אף שאבי היה לעתים קצת פראי, ברגע שהייתה חובה למלא הוא היה מוצא דרך למלא אותה על אף הרוח, הגשם או מידת הקושי. כיצד ייתכן שאדם טוב כזה יגורש? אם הוא אינו יכול לזכות בישועה, מי יוכל? המצב מילא את לבי בטינה ובעוינות, מפני שחשתי שהכנסייה לא נהגה באבי בהגינות. על אף שלא אמרתי זאת, התקשיתי להרגיע את נפשי והתעניתי בייסורים.

לפני ימים אחדים ראיתי את הקטע הבא בדברי האל: "ייתכן שבכל שנות אמונתכם באלוהים, מעולם לא קיללתם איש ולא ביצעתם מעשה רע, אך בקשרכם עם המשיח אינכם מסוגלים לדבר אמת, לפעול ביושר או להישמע לדברי המשיח. במקרה כזה, אני אומר שאתם המרושעים והזדוניים ביותר בעולם. ייתכן שאתם ידידותיים ומסורים לקרוביכם, חבריכם, רעייתכם (או בעלכן), בניכם ובנותיכם והוריכם, ולעולם אינכם מנצלים אחרים, אך אם אינכם יכולים להיות תואמים למשיח ולחיות איתו בשלום, הרי שאפילו אם תתנו הכל כדי לסייע לשכניכם, או שטיפלתם היטב באביכם, באמכם ובבני ביתכם, אני בכל זאת אומר שאתם מרושעים וגם מלאים בתכסיסים ערמומיים. אל תחשבו שאתם תואמים למשיח רק מפני שאתם מסתדרים עם הזולת או עושים כמה מעשים טובים. האם אתם מאמינים שנדיבותכם יכולה לגנוב ברכות מהשמיים? האם אתם חושבים שכמה מעשים טובים הם תחליף לציות מצדכם?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים). לאחר שהרהרתי בדברי האל, הבנתי בהדרגה: כדי לראות אם אדם הוא צדיק או רשע, אל תסתכל אם התנהגותם החיצונית היא טובה או רעה או אילו יחסים יש להם עם אנשים אחרים. במקום זאת, הסתכל על היחסים שלהם עם אלוהים, אם יש בהם צייתנות אמת ויראה כלפי אלוהים ואם הם תואמים לאלוהים. מישהו יכול לנהל יחסים טובים עם אחרים, הוא יעזור לאחרים תכופות וינהג בהם בחביבות; אך אם הוא אינו תואם לאלוהים, אם אינו עוסק באמת באמונתו, אם הוא בוגד בחובתו לטובת מניעיו האישיים, ואם הוא שופט את אלוהים ומתנגד לו כשעבודת האל לא תואמת לתפיסותיו האישיות – אדם זה הוא צבוע. הוא אדם מרושע, ערמומי ודו-פרצופי. לנוכח הבנה זו, התחלתי להיזכר בביטויים שהפגין אבי: בזרם הדתי הקודם שלו, אבי היה מנהיג. לאחר שקיבל על עצמו את השלב הזה בעבודת האל, האחים והאחיות בכנסייה לא בחרו בו כמנהיג משום שטבעו היה יהיר מדי. גם אם על פני השטח הוא נראה צייתן ועשה את כל מה שאמרו, המניע הנסתר שלו היה להתיישב שוב על "כס" המנהיג. מאוחר יותר, כשתקוותו נכזבה, הוא הראה את פניו האמיתיות והתנהג תמיד בהתנשאות בכנסייה, לעולם לא הקשיב לאיש ותמיד כפה על אנשים להקשיב לו ויהיה אשר יהיה. אם היה רואה עובד שלא נשא חן בעיניו, הוא היה מזלזל בהם, שופט ומערער אותם. הוא גם זרע חוסר סיפוק בקרב האחים והאחיות והפריע עמוקות לחיי הכנסייה. המנהיגים והעובדים שיתפו עימו לגבי האמת פעמים רבות, גזמו אותו, טיפלו בו והזהירו אותו – אך הוא נותר אדיש לחלוטין, קל וחומר לא הפגין כל חרטה. האין זו התנהגותם של הרשעים? ממש כפי שאלוהים אמר: "אמת המידה שעל פיה בני האדם שופטים זה את זה מבוססת על התנהגותם. מי שהתנהגותו טובה הוא צדיק, ומי שהתנהגותו מתועבת הוא רשע. אמת המידה שעל פיה אלוהים שופט את האדם מבוססת על השאלה האם מהותו נשמעת לאלוהים. מי שנשמע לאלוהים הוא צדיק ומי שלא נשמע לאלוהים הוא אויב ורשע, בין אם התנהגותו של האדם הזה טובה או רעה, ובין אם דבריו של האדם הזה נכונים או לא נכונים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה). על פי דברי האל, התנהגותו של אבי היתה בגדר אי-ציות לניצוחו ולסידורו של אלוהים וגם הפרה את הסדרים בכנסייה. הוא ביצע כל מיני מעשים רעים כדי להשיג כוח ומעמד. מדובר במהות אנושית שמתנגדת לאלוהים והשייכת לאדם מרושע. אולם אני נסמכתי על התנהגותו כלפי חוץ, האכפתיות שלו כלפיי, דאגתו לי ויכולתו למלא את חובתו, כדי להגיע בסופו של דבר למסקנה שהוא אדם טוב. חשבתי שהכנסייה לא הייתה צריכה לגרש אותו. אולם מעשיו הטובים מבחוץ אינם משתווים לציות לאלוהים, ויתרה מזו, אין לראות בהם את מעשיו של צדיק. רק המצייתים בכנות לניצוחו של אלוהים, המקבלים ברצון את נזיפותיו ומשפטו של אלוהים והמבקשים לשנות את טבעם יכולים לזכות בישועה. אבי יכול להאשים רק את עצמו בכך שנפל אל המצב בו הוא נמצא כיום. זה נבע מאופיו האיום, ואין לו איש מלבד עצמו להאשים. יתרה מזאת, היה זה ביטוי לטבעו הצודק של אלוהים.

הו, אלוהים! תודה על שהשתמשת בסביבה הזו ונתת לי את ההיבט הזה של האמת, כדי לתקן לחלוטין את השקפותיי השגויות. תודה על שגרמת לי לראות את קדושתך ושאין איש היכול לפגוע בטבעך הצודק והמלכותי. בכך התאפשר לי להבין שאינני יכולה להבחין או לראות מבעד לדברים ללא האמת. מעתה ואילך, ללא קשר למה שיקרה לי, לא אשפוט עוד אדם לפי הופעתו החיצונית. אני חייבת לאמץ את נקודת המבט של האמת ולקבל את כל מעשיך. אפילו אם אינני יכולה לראות מבעד למעשיך, אאמין שכל מעשיך נכונים. לא עוד אנתח ואבחן מנקודת מבטו של אדם. אעמוד בצד האמת, ואתרה בעצמי ללא הרף להעיד למענך.