ווסין העיר טאיוואן, מחוז שאנשי

אחד הנושאים שתמיד דנו בו בהתקשרויות קודמות הוא הנתיבים שבהם הלכו פטרוס ופאולוס. אומרים שפטרוס הקדיש תשומת לב להכרת עצמו ואלוהים ושהוא היה אדם שאלוהים אישר, ואילו פאולוס הקדיש תשומת לב אך ורק לעבודתו, למוניטין ולמעמד שלו, ושהוא היה אדם אותו אלוהים תיעב. תמיד פחדתי ללכת בנתיב של פאולוס, ולכן אני בדרך כלל קוראת את דברי אלוהים על חוויותיו של פטרוס כדי לראות איך הוא בסופו של דבר הכיר את אלוהים. לאחר שחייתי באופן זה זמן מה, הרגשתי שהפכתי להיות צייתנית יותר מאשר בעבר, שתשוקתי למוניטין ולמעמד התעמעמה, ושהצלחתי להכיר מעט את עצמי. הפעם האמנתי שאפילו שלא הייתי לחלוטין בנתיב של פטרוס, ניתן לומר שנגעתי בשוליו, ולפחות פירוש הדבר היה שלא צעדתי בנתיבו של פאולוס. אולם התביישתי בגילוייהם של דברי אלוהים.

בוקר אחד, כשפעלתי במסירות רוחנית, ראיתי את דברי אלוהים הבאים: "עבודתו של פטרוס הייתה מילוי חובתו של ברוא אל. הוא לא עבד בתפקיד שליח, אלא עבד כחלק מעיסוקו בחיפוש אהבת האל. גם מהלך עבודתו של פאולוס כלל את עיסוקו האישי... לא היו חוויות אישיות בעבודתו – היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך עיסוק בחיפוש שינוי. כל עבודתו הייתה עסקת חליפין. היא לא הכילה דבר מהחובה או ההישמעות של ברוא אל. במהלך עבודתו, לא התרחש שינוי בטבעו הישן של פאולוס. עבודתו הייתה רק שירות לאחרים, והיא לא הייתה מסוגלת להביא לשינוי בטבעו. ...פטרוס היה שונה: הוא עבר גיזום וטיפול וכן זיכוך. המטרה וההנעה של עבודתו של פטרוס היו שונות מהותית מאלה של פאולוס. על אף שפטרוס לא עשה כמות רבה של עבודה, טבעו עבר שינויים רבים, ומה שהוא חיפש היה האמת ושינוי של ממש. עבודתו לא התבצעה רק לשם העבודה עצמה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו) .דברי אלוהים נגעו בנשמתי והשתתקתי: פטרוס היה מי שמילא את חובתו כיציר בריאה. הוא פעל תוך כדי תהליך חיפושו אחר אהבת אלוהים, בניגוד לתפקידו כשליח. אך האם אני הייתי אדם שממלא את חובתו כיציר בריאה או שרק עשיתי את עבודתי מתוך עמדה של מעמד? או-אז חשבתי על מצבים שונים מהעבר: כשלכנסייה הייתה עבודה רבה שצריך לטפל בה, אחים ואחיות אחרים נהגו לומר: אתם באמת חשים שעבודתו של אלוהים היא עול לכם. על כך נהגתי לפלוט: לנו המנהיגים אין ברירה אלא לטפל בכך. לעתים, אצל משפחות מארחות או בפני עמיתים, רציתי להתחשב בגופי ברמה הפיזית ולהרפות את עצמי, אך אז חשבתי: לא, אני מנהיגה, אני חייבת לחיות חיים בעלי אנושיות רגילה ולא לחיות חיי תענוגות. כשלא התחשק לי לאכול ולשתות את דברי אלוהים, גם נהגתי לחשוב: כמנהיגה, אם לא אוכל ואשתה את דברי אלוהים, כיצד אוכל לפתור את בעיותיהם של בני אדם אחרים? לעתים הייתי הולכת עם עמיתה שלי למשפחה המארחת שאצלה התגוררה, וכשראיתי שהדרך שבה האחות המארחת התייחסה אליי לא הייתה כה נלהבת כמו הדרך שבה התייחסה אליה, הייתי נעשית מוטרדת: ייתכן שאינך יודעת מי אני, אבל אני המנהיגה שלה. לעתים, מסיבה כלשהי, לא התחשק לי לתקשר עם האחים והאחיות המארחים, אך אז הייתי חושבת: כמנהיגה, איך יסתכלו עליי אנשים אם הייתי באה ולא מתקשרת איתם? הואיל ואני מנהיגה, עליי לתקשר עם המשפחות המארחות. ...התנהגויות שונות אלה גרמו לי לראות שעבדתי למען מעמד. בין אם היה מדובר ביצירת קשר עם בני אדם, השתתפות בפגישות או בטיפול בעניינים כלליים, רק מכיוון שהייתי מנהיגה הרגשתי מחויבת למלא מעט מחובתי ולעשות מעט עבודה. לא מילאתי את חובתי כיציר בריאה, ויותר מכך, עבודתי לא הייתה חלק מהתהליך שלי של אהבת אלוהים כמו במקרה של פטרוס. אם דברים יימשכו כמו בעבר, כשיגיע היום שבו אפוטר ואוחלף, אולי לא אמשיך למלא את חובתי באופן שבו אני ממלאת אותה כעת. רק אז הבחנתי שלא הייתי אדם שנהג לפי האמת או התחשב ברצונו של אלוהים. במקום זאת, הייתי מרשעת נתעבת שעבדה רק למען מוניטין ומעמד. בלתי אפשרי לשמור נאמנות לאלוהים בצורה שבה אני עבדתי, וזאת הייתה שטחיות לשמה. זאת כיוון שלא הייתי מוכנה לנהוג על פי האמת ולהתחשב ברצונות של אלוהים. בדיוק כפי שאמר אלוהים: "לא היו חוויות אישיות בעבודתו – היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך עיסוק בחיפוש שינוי." איך ייתכן ששירות כזה יספק את רצון אלוהים? תפקידו של פאולוס היה שליח. עבודתו הייתה מלאה בעסקאות. אני עבדתי והקדשתי את עצמי לתפקיד כמנהיגה. באיזה אופן כוונות ומטרות כאלה לאמונה באלוהים שונות מאלה של פאולוס?

בנקודה זו נפלתי בפני אלוהים: הו, אלוהים! תודה על שהצלת אותי בזמן, בזכותך יצאתי ממצב של קהות חושים, נוכחתי לדעת מהו מצבי האמתי וראיתי שאני עדיין הולכת בנתיבו של פאולוס הפרוש. עבודתי ומילוי חובתי היו זהים בדיוק לאלה של הפרושים, שבוודאי הגעילו אותך. הו, האל הכל-יכול! אני מוכנה לשנות את כוונותיו ותפיסותיי על פי ההכוונה שבדבריך. אני מוכנה למלא את חובתי כיציר בריאה וללכת בעקבות הדוגמה שנתן פטרוס בעשיית הדברים שאני חייבת לעשות באמצעות תהליך אהבת אלוהים, לא לעבוד עוד בתפקידי כמנהיגה ולעשות את המרב כדי לחפש ולהתקדם לעבר נתיבו של פטרוס!