ז'או לי העיר שינטאי, מחוז שאנדונג

לפני זמן מה, היינו צריכים לתכנן מחוזות באזור שלנו, ועל פי עקרונות בחירת המנהיגים שלנו, היה אח אחד שהיה מועמד מתאים יחסית. התכוננתי לבחור בו לעמדת מנהיג מחוז. יום אחד כשפטפטתי עם האח הזה, הוא ציין כי הוא חש שאני משתלט מדי בעבודתי, אינטנסיבי מדי, ושאין הנאה רבה במפגש אתי... כששמעתי זאת, חשתי שמזלזלים בי. הרגשתי נורא; מיד פיתחתי דעה מסוימת כלפי האח הזה, ולא תכננתי עוד לבחור בו לעמדת מנהיג מחוז.

כשחזרתי למשפחה המארחת שלי, עדיין היית שקוע בעניין ולא הצלחתי להירגע. אז חשבתי על פסקה מתוך דרשה: "איך אלה שמשרתים כמנהיגים מתייחסים לאחים ולאחיות שהם מוצאים בלתי נעימים, המתנגדים להם, ושמחזיקים בהשקפות שונות לגמרי משלהם – זהו עניין רציני מאוד ויש לטפל בו בזהירות. אם הם לא ייווכחו באמת, הם בוודאי יפלו לרעה ויגנו אנשים כאלה בהיתקלם בסוגיה שכזו. פעולה שכזו היא בדיוק ביטוי לטבעו של התנין האדום הגדול שמתנגד לאלוהים ובוגד בו. אם אלה שמשרתים כמנהיגים עוסקים באמת והם בעלי מצפון והיגיון, הם יבקשו את האמת ויטפלו בעניין כראוי. ...כאנשים, עלינו להיות ישרים והוגנים. כמנהיגים, עלינו לטפל בדברים על פי דברי האל כדי לשאת עדות. אם נעשה דברים על פי רצוננו, ונשלח כל רסן מעל טבענו המושחת, הרי שזה יהיה כישלון נורא." (משיתופיהם של בכירים). לא יכולתי שלא להשוות את שתי הגישות השונות בתכלית שלי מלפני ואחרי שיחתי עם אותו אח. במקור הייתי מוכן לבחור בו לעמדת מנהיג מחוז, אבל הוא אמר כמה דברים שפגעו בכבודי כשדיברתי איתו, אז מיד שיניתי את דעתי עליו ולא התכוונתי עוד לבחור בו. האם לא היה זה ניצול כוחי לשם נקמה אישית? מה ההבדל בין זה לתנין האדום הגדול המפלה ומכה באלה שחולקים עליו? האין פעולה שכזו בזויה? הכנסייה אינה כמו החברה הרגילה. הכנסייה צריכה שמנהיגיה בכל הדרגים יהיו בעלי אנושיות, האוהבים את האמת, והמסוגלים לקבל את האמת. היא אינה זקוקה לאנשים חנפנים, שאין ברשותם את ממשות האמת. אולם מה שעשיתי היה מנוגד לחלוטין לרצון האל. בבחירת מועמד חשבתי רק על האינטרס שלי וברגע שהאדם האחר לא תמך בי, כשאמר משהו שלא היה לרוחי, הפליתי אותו לרעה ונטרתי לו. האם לא הייתה התנהגותי זו בדיוק חשיפה של טבע התנין האדום הגדול, המתנגד לאלוהים ובוגד בו? האם לא היה זה גילוי מדויק של טבע השטן, "היכנע לי או שתמות"? האם התנהגות שכזו אין פירושה להיות משרת של השטן, להפריע לעבודת האל ולהיות לאויבו? האין לבי מרושע מאוד? הכנסייה עמדה לבחור מישהו לתפקיד, והאח ההוא היה מועמד מתאים למנהיג מחוז. הערכתו אותי לא הייתה לרוחי. היה עליי לבקש את האמת בעניין זה ולקבל את דעתו. היה עליי לבחון את עצמי, לדעת את עצמי ולפצות על הפגמים בעבודתי. אולם לא רק שלא חיפשתי את הסיבה בתוכי, אלא אף נתתי יד חופשית לטבעי השטני במטרה להפלות אותו לרעה ולנקום בו. אני כה יהיר, כה חסר אנושיות! טבעי זה כה מגעיל לאלוהים! אילו הייתי ממשיך לתת יד חופשית לטבע מושחת שכזה, בסופו של דבר הייתי מביא על עצמי כליה כמשרת יהיר של הרשע שעיוור לאלוהים. באמת שהייתי בסכנה. בזמנו לא יכולתי שלא להתחלחל ממחשבותיי ומעשיי, בראותי את עצמי מלא בארס התנין האדום הגדול, שמה שנחשף היה כולו איבה לאלוהים. אלוהים באמת שונא את זה, ונגעל מזה.

הו, אלוהים, תודה לך על הארתך המהירה, על מניעת התנהגותי המפלה, על שאפשרת לי להיטיב לראות את פני השטן אשר לי, בעת שפעלתי כאויבך. מהיום ואילך, אני מוכן לבקש שינוי בטבעי, וכשאתקל באנשים או בדברים שאינם לרוחי, אלמד לשים את עצמי בצד, לזנוח את הבשר, לעמוד על המשמר לטובת הכנסייה בכל דבר ועניין ולעשות כמיטב יכולתי למלא את חובותיי.