האל הכול יכול אומר, "עליכם לדעת שאלוהים אוהב בני אדם ישרים. לאלוהים ישנה מהות של נאמנות, כך שתמיד ניתן לסמוך על דברו. יתר על כן, פעולותיו הן ללא רבב וללא עוררין. זו הסיבה לכך שאלוהים אוהב את אלה שנוהגים בו בכנות מוחלטת. כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את האמת, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות). ישוע אדוננו אמר, "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תָּשׁוּבוּ וְתִהְיוּ כִּילָדִים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם" (מתי י"ח 3). מתוך דברי האל אנחנו מבינים שאלוהים נאמן, שהוא אוהב את הישרים ומתעב את הרמאים, וכי רק הישרים יכולים להיוושע ולהיכנס למלכות השמים. משום כך אלוהים דורש שוב ושוב שנהיה ישרים, וניפטר ממניעי השקר והרמייה שלנו. אלא שבחיים האמיתיים, בכל פעם שמשהו נגע במוניטין ובמעמד שלי, לא יכולתי שלא לשקר ולרמות. ללא השיפוט והגילוי שבדברי האל, ללא ייסורו והטלת המשמעת שלו, לעולם לא הייתי מתחרטת באמת, מתרחקת מהשקרים, ומיישמת את האמת כאדם ישר.

לפני שנתיים מילאתי חובה של מנהיגת כנסייה. יום אחד ביקשה ממני המנהיגה שלי להשתתף במפגש של חברים לעבודה. שמחתי מאוד. חשבתי שעבדתי קשה בכנסייה בזמן האחרון, קיימתי מפגשים ושיתופים בכל יום, ורוב האחים והאחיות מילאו בפועל את חובתם. כמה קבוצות התקדמו מאוד, לכן חשבתי שהמפגש הזה יהיה ללא ספק ההזדמנות שלי להיראות. אוכל להראות למנהיגה ולעמיתים עד כמה אני מוכשרת וטובה מאחרים. כשהגעתי, ראיתי שהאחות ליאו מקמטת את המצח בדאגה, והיא אמרה באנחה, "איך מתקדמת עבודת ההשקיה והתמיכה שלך באחים ובאחיות? עוברת עלינו תקופה קשה. כנראה חסרה לי מציאות האמת. אני לא יכולה לפתור רבות מהסוגיות". חייכתי ואמרתי, "עבודת ההשקיה נעשית היטב בכנסייה שלנו, הרבה יותר טוב מאשר בעבר". המנהיגה בדיוק נכנסה והתחילה לשאול על עבודת ההשקיה בכנסיות. חשבתי שזו ההזדמנות שלי להרשים, לכן אני צריכה להציג הופעה טובה. למרבה ההפתעה, היא לא שאלה על ההצלחות שלנו בעבודת ההשקיה, אלא על הקשיים שצצו, איך הם נפתרו דרך השיתוף על האמת, ואילו קשיים לא נפתרו. נבהלתי. בדרך כלל רק ארגנתי את העבודה ולא ידעתי את הפרטים, לכן לא עשיתי שום השקיה אמיתית. לא ידעתי מה לעשות. מה אומר כשהמנהיגה תשאל אותי? אם אומר את האמת, האם היא תחשוב שאני לא עושה עבודה מעשית? בדיוק התפארתי באוזני האחות ליאו ואמרתי שהעבודה שאני אחראית עליה מתקדמת יפה. אם לא אוכל לפרט, האם היא תספר שהתפארתי לשווא? מה אני יכולה לעשות? נעשיתי יותר ויותר מודאגת. בדיוק אז, האח ג'ו דיבר על כמה בעיות שהם נתקלו בהן בעבודת השקיה בכנסייה שלהם ועל השחיתות שהוא גילה בעבודתו. אחר כך הוא הסביר שהוא חיפש את האמת כדי לפתור את הבעיות האלה. הוא הסביר בדרך מעשית ומפורטת מאוד, שהציגה בפנינו נתיב ליישום. הרגשתי בושה אמיתית אחרי השיתוף שלו. ידעתי שלא עשיתי עבודה מעשית, הרכנתי את הראש והפנים שלי בערו. המנהיגה ביקשה שאדבר. הלב שלי החסיר פעימה. מה אומר? לא היו לי פרטים לחלוק, ותמונה כללית בלבד תוכיח שלא עשיתי עבודה מעשית. מה אנשים יחשבו עליי אם אומר את האמת? הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר בגילוי לב. לכן אמרתי, "המצב שלי דומה מאוד לזה של האח ג'ו. אין צורך לחזור על זה". המנהיגה הקשיבה ולא אמרה דבר, ואז התחילה את המפגש בהקראת דברי האל. באותו מפגש הרגשתי כאילו גנבתי משהו ממישהו. הייתי מתוחה מאוד, וחששתי מהיום שבו המנהיגה תבדוק את העבודה שלי או תפקח עליה, תגלה שלא נהגתי כמו האח ג'ו, ותפטר אותי מחובתי על משום שלא עשיתי עבודה מעשית, משום ששיקרתי ורימיתי. החרדה שלי גברה, אבל עדיין לא היה לי האומץ לומר את האמת. קיבלתי בשקט החלטה, "אני בהחלט חייבת לעבוד כמו האח ג'ו כדי לפצות על חוסר היושר שלי היום".

כשחזרתי לכנסייה, נפגשתי מיד עם הדיאקונים ועם מנהיגי קבוצות, קיימתי שיתופים אישיים מפורטים, וביקשתי מהם להתחיל מיד. אחר כך רכבתי על האופניים לביתה של האחות ליאו. סיפרתי לה בפרוטרוט על הנתיב של האח ג'ו, ואמרתי לה לחלוק את זה עם שאר האחים והאחיות שממונים על עבודת ההשקיה. שלושה ימים עברו ביעף ואני ציפיתי בשמחה לקטוף את פרי עמלי. להפתעתי, הם אמרו לי שנתקלו בבעיות רבות בעבודת ההשקיה שלהם, שאת חלקן לא הצליחו לפתור, ושהחדשים מאמינים לשקרים של המפלגה הקומוניסטית של סין ושל הכמרים כי הם לא הושקו בזמן, ולכן הם כבר לא מעזים לבוא למפגשים. המוח שלי המה. איך ייתכן שזה קרה? מיהרתי חזרה לביתה של האחות ליאו וברגע שהיא ראתה אותי, היא אמרה בדאגה, "מה נעשה עכשיו בקשר לבעיות האלה בעבודת ההשקיה שלנו? אני באמת לא יודעת". לא ידעתי מה לומר. הדרכתי אותה במיוחד דרך שיתוף ובמהלך השיתוף פירטתי מאוד, אבל היא בכל זאת לא הבינה. תהיתי מה הבעיה עם האנשים האלה. שיתפתי בבהירות והם עדיין לא תפסו. מה המנהיגה תחשוב עליי אם העבודה שלי לא תיעשה כהלכה? ככל שהרביתי לחשוב על זה, נעשיתי מתוסכלת ומדוכאת יותר. התהפכתי במיטה באותו לילה, ולא הצלחתי להירדם, חסרת כל אנרגיה. לבסוף פניתי לאלוהים בתפילה: "אלוהים, עבדתי הרבה יותר קשה בימים האחרונים, אבל לא השגתי דבר. אני לא מרגישה את ההנחיה שלך, ואני חיה בחשיכה. אלוהים, האם אני עושה משהו שמנוגד לרצונך, ומעורר את הדחייה והשנאה שלך? אנא האר את עיניי כדי שאוכל להבין את מצבי".

אחר כך קראתי את דברי האל מאירי העיניים האלה: "האם אתם מביאים אותי בחשבון כשאתם מגדירים לעצמכם יעדים וכוונות? האם כל דבריכם ומעשיכם נאמרים ונעשים בנוכחותי? אני בוחן את כל המחשבות והדעות שלכם. האם אינכם מרגישים אשמים? אתם מעמידים פנים כלפי הזולת, ומאמצים בקור רוח הבעה של צדקנות. אתם עושים זאת כדי לגונן על עצמכם. אתם עושים זאת כדי להסתיר את הרוע שלכם, ואתם אפילו מחפשים דרכים להשליך את הרוע הזה על אחרים. איזו בוגדנות שוכנת בלבכם!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). "אל תנהג בצורה מסוימת בנוכחות הזולת ובצורה אחרת מאחורי גבו. אני רואה בבירור את כל מעשיך, וגם אם תוכל לשטות באחרים, לא תוכל לשטות בי. אני רואה הכול בבירור. אינך יכול להסתיר דבר. הכול מצוי בידי. אל תחשוב שאתה חכם כל כך ושהחישובים הקטנוניים שלך יועילו לך. אני אומר לך: אין זה משנה כמה תוכניות יערוך האדם, אלף או עשרות אלפים, בסופו של דבר, הוא לא יימלט מידי. ידי שולטת בכל הדברים ובכל העצמים, קל וחומר באדם אחד! אל תנסו לחמוק ממני או להתחבא, אל תנסו לשדל או להסתיר. הייתכן שעדיין אינכם רואים שארשת פניי המהוללת, חרון אפי והמשפט שלי נחשפו בגלוי?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 44). אחרי שקראתי את זה התבוננתי בעצמי. מיהרתי לערוך מפגשים ושיתופים עם דיאקונים ועם מנהיגי קבוצות, אבל לשם מה? האם באמת עשיתי את זה למען עבודת הכנסייה, למען חייהם של אחיי ואחיותיי? האם עשיתי את זה כדי לפתור את בעיותיהם המעשיות? אחר כך חשבתי על זה ששיקרתי במפגש. כשהמנהיגה שאלה על עבודת ההשקיה, ידעתי היטב שלא עשיתי עבודה מעשית, אבל רימיתי כדי שלא יראו בי שוטה, כדי שאנשים לא יתפסו אותי או יתנשאו מעליי. מיהרתי חזרה כדי לחפות על הבעיות בעבודתי, רק כדי שהמנהיגה לא תגלה ששיקרתי. ואז הבנתי שעבדתי קשה כל כך רק כדי לשמר את השקר שלי, לכסות על האמת, שלא עשיתי עבודה מעשית, ולשמר את המוניטין והמעמד שלי. השתמשתי בנתיב שהאח ג'ו שיתף במקום להבין באמת את הקשיים של אחים ואחיות ולפתור את הבעיות שלהם בשיתוף על האמת. הייתי פזיזה במילוי חובתי, והמניע שלי היה בזוי. איך זה עולה בקנה אחד עם רצון האל? אלוהים מסתכל לתוככי לבנו, אז איך ייתכן שהוא לא נגעל מהניסיון שלי להונות אותו, לרמות אותו ולשטות בו בצורה כזאת? האפלה שנפלתי לתוכה הייתה הייסורים והטלת המשמעת של אלוהים. ההבנה הזאת עוררה בי מעט פחד וחשבתי שעליי ליישם את האמת ולהיפתח במפגש הבא. אבל חששתי קצת, כי חשבתי על השקר הגדול ששיקרתי. מה יחשבו עליי האחרים אם אודה בו? האם הם יאמרו שהערמתי עליהם?

אחר כך קראתי עוד קטע מדברי האל. "כשאתה משקר, אינך מתבזה בו במקום, אולם אתה חש בלבך שהאמון בך אובד לחלוטין, והמצפון שלך יאשים אותך בחוסר יושר. עמוק בתוכך, אתה תבוז לעצמך, תתייחס לעצמך בחוסר הערכה ותחשוב, 'למה אני חי בצורה מעוררת חמלה כל כך? האם באמת קשה כל כך לדבר אמת? האם עליי לומר את השקרים הללו רק למען שמי הטוב? למה החיים מתישים אותי כל כך? 'אינך חייב לחיות חיים מתישים, אבל לא בחרת בנתיב של קלות וחופש. בחרת בנתיב של שמירה על שמך הטוב ועל היוהרה שלך ועל כן עבורך, החיים מתישים מאוד. איזה שם טוב אתה קונה לעצמך באמירת שקרים? שם טוב הוא דבר ריקני שפשוט אינו שווה פרוטה. כשאתה משקר, אתה מוכר בזול את היושרה שלך ואת כבודך. שקרים אלה גורמים לך לאבד את כבודך, ואין לך יושרה בפני אלוהים. אלוהים אינו נהנה מכך והוא מתעב זאת. אם כן, האם זה שווה את זה? האם זה הנתיב הנכון? לא. ובכך שאתה הולך בו, אינך חי באור. כאשר אינך חי באור, אתה חש תשישות. אתה תמיד משקר ומנסה לגרום לשקריך להישמע סבירים. אתה מייגע את מוחך במחשבה על שטויות שתאמר וגורם לעצמך סבל רב. עד שלבסוף אתה חושב, 'אסור לי לשקר יותר. אני אשתתק ואדבר מעט'. אבל אתה פשוט לא מסוגל להתאפק. מדוע זה כך? אינך יכול לוותר על דברים כמו שמך הטוב והיוקרה שלך, אז אתה יכול לשמר אותם רק בעזרת שקרים. אתה חש שאתה יכול להשתמש בשקרים כדי להיאחז בדברים אלה. אבל, למעשה, אינך יכול לעשות זאת. לא זו בלבד ששקריך לא הצליחו לשמר את היושרה שלך ואת כבודך, אלא שחשוב מכך, איבדת את ההזדמנות שלך להנהיג את האמת. גם אם שימרת את שמך הטוב ואת היוקרה שלך, איבדת את האמת, איבדת הזדמנות להנהיג אותה, כמו גם את הסיכוי להיות אדם ישר. זה ההפסד הגדול ביותר" ('תיעוד נאומיו של המשיח'). כל מילה מדברי האל נכנסה לי ישר ללב. שמרתי על המוניטין שלי אחרי ששיקרתי, אבל לא הרגשתי שום שמחה. להיפך, לא הייתי נינוחה, וכל הזמן הרגשתי רע בגלל מה שעשיתי. לפעמים לא רציתי לפגוש מבטים של אנשים כשדיברתי, כי חששתי שהם יראו את הרמייה שלי, ולא יסמכו עליי עוד. אפילו ניסיתי כל מיני דברים כדי לחפות על השקר, להפוך אותו לאמין. זו הייתה דרך חיים קשה ומתישה, ולא מצאתי כל הקלה. שיקרתי ורימיתי, וחייתי בדרך נתעבת וחסרת כבוד. כיוון שלא רציתי עוד לחפות על עצמי, התפללתי לאלוהים כדי להתוודות ולהתחרט והחלטתי למרוד בבשר ולהיפתח בפעם הבאה שאפגוש את האחים והאחיות.

המנהיגה השתתפה במפגש שלנו כעבור כמה ימים, ואני הרגשתי כאילו אלוהים מעניק לי הזדמנות ליישם את האמת. התפללתי, "הו, אלוהים, אני מוכנה לחשוף את השקר והתרמית שלי. אנא הענק לי את הנחישות ליישם את האמת". כשהגעתי, התברר לי שהיא באה כדי לבחור חבר לעבודה מבינינו, מנהיגי הכנסייה. מאבק פנימי התחולל בתוכי. מבין מנהיגי הכנסייה, שיעור הקומה וההישגים שלי היו במידת מה טובים משל האחרים, אז אולי הם כבר ראו בי מועמדת מתאימה. אבל אם אספר את האמת ואגלה את השקר שלי, האם הם יעריכו אותי פחות? האם הם יחשבו שאני ערמומית מדי ולא יבחרו בי? איך אוכל להראות שוב את פניי אם מישהו אחר ייבחר? החלטתי שאני לא יכולה לדבר על זה. בדיוק כשהראש שלי היה מורכן והייתי שקועה במחשבות, המנהיגה ביקשה שאספר מה שלומי. במילים מגומגמות ייפיתי את המצב. "אני במצב טוב. כשמתעוררים קשיים אני יודעת להתפלל ולחפש את האמת כדי לפתור אותם..." אחרי שאמרתי את זה, הרגשתי שעשיתי דבר מביש ונחרדתי. התחלתי להזיע. כשהמנהיגה ראתה שאני מנגבת זיעה, היא הביאה לי כוס מים ושאלה אותי בחביבות אם אני מצוננת. אמרתי, "אני לא יודעת למה, אני פשוט חרדה ולא מפסיקה להזיע". למעשה, ידעתי היטב שהסיבה היא ששוב שיקרתי ולא יישמתי את האמת. התפללתי חרש לאלוהים: "אלוהים, שיקרתי שוב ושוב, והתעקשתי לא ליישם את האמת. אני נוקשה כל כך, מרדנית כל כך. אנא הנחה אותי כדי שאוכל ליישם את האמת ולהיות אדם ישר".

ואז האחות ליאו הציעה שנשיר מזמור של דברי האל. אני אקרא לכם את המילים. " .1כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את האמת, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם. .2 אם דבריכם מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתם ממאנים להנהיג את האמת. אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך. אם ביקוש דרך האמת מוצא חן בעיניכם, הרי שאתם תמיד חיים באור" ("אלוהים מברך את הישרים" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בזמן ששרתי את המזמור הרגשתי גם מצוקה וגם בושה. התפללתי לפני המפגש כי רציתי להיפתח ולספר ששיקרתי ורימיתי, אבל כשגיליתי שהמנהיגה עומדת לבחור מישהו שיעבוד איתה, לא רציתי לגלות דבר. חששתי שהמנהיגה והעמיתים שלי ידעו שלא עשיתי עבודה מעשית ואפילו שיקרתי, שהם יגידו שאני ערמומית מדי ולא יבחרו בי לתפקיד. ואז אאבד את ההזדמנות להיות מנהיגה. הייתי רמאית כזאת! אלוהים רואה הכול. אולי אוכל לשטות באחרים, אבל באלוהים? המילים האלה בלטו ממש: "אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך". הרגשתי אי נוחות גדולה עוד יותר. האם לא אני היא בעלת הסודות הרבים שמסרבת לחלוק, בדיוק כמו שאלוהים אמר? ידעתי היטב שאני לא יודעת את פרטי עבודת ההשקיה, אבל כשהמנהיגה שאלה אותי עליה, שיחקתי משחקים ושיקרתי ביודעין, וכשחזרתי לכנסייה לא נפתחתי בפני האחרים כדי לגלות להם את השחיתות ואת הפגמים בעבודה שלי. במקום זאת ניסיתי לחפות על השקרים ולהמשיך בהם בעודי מעמידה פנים שאני ממלאת את חובתי. איך זה נחשב למילוי חובתי? הכול נועד להגן על שמי ועל מעמדי. ניסיתי לשטות באל ולהטעות אנשים. ושוב, כדי לזכות בתפקיד החדש, חזרתי בי בחוצפה משבועתי ורימיתי אלוהים ואדם כאחד. שיקרתי ורימיתי פעם אחר פעם אחר פעם! המילים האלה של אלוהים עלו בדעתי אז: "אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא" (מתי ה' 37). "אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר" (יוחנן ח' 44). ידעתי היטב שאלוהים אוהב אנשים ישרים, אבל שיקרתי והסתרתי את שקריי שוב ושוב, וניסיתי לרמות את אלוהים ואת אחיי ואחיותיי. במה הייתי שונה מהשטן? האם היה בי קמצוץ של אנושיות רגילה? ידעתי שאם לא אתחרט ואשתנה, סופי יהיה כזה של השטן. המחשבה הזאת הפחידה אותי, לכן התפללתי לאלוהים ואזרתי אומץ לקרוע לגזרים את שמי הטוב. גיליתי את השקר ואת הטיוח ואת המניעים הערמומיים והבזויים שלי בפירוט רב, ולא הסתרתי דבר. אחרי שהודיתי בכול, הרגשתי כאילו ירד ממני משא כבד, ופתאום הייתי הרבה יותר רגועה. הרגשתי חופשייה ולבי היה נינוח.

האחים והאחיות לא לעגו לי, והמנהיגה אפילו הקריאה לי קטע מדברי האל. "כשבני אדם עוסקים בהונאה, אילו כוונות נובעות מכך? איזה סוג של טבע הם חושפים? מדוע הם מסוגלים לבטא טבע מסוג זה? מהו השורש של הדבר? העניין הוא שאנשים רואים את האינטרסים של עצמם כחשובים יותר מכל דבר אחר. הם עוסקים בהונאה על מנת להיטיב עם עצמם, ובכך טבעם הערמומי נחשף. כיצד יש לפתור בעיה זו? ראשית, עליך לוותר על האינטרסים שלך. הדבר הקשה ביותר הוא לגרום לאנשים לוותר על האינטרסים שלהם. רוב בני האדם מחפשים רווח בלבד. האינטרסים של בני האדם הם החיים שלהם, ולגרום להם לוותר על הדברים האלה זה כמו לאלץ אותם לוותר על חייהם. אז מה עליך לעשות? עליך ללמוד לוותר, לנטוש, לסבול, ולשאת את הכאב שבוויתור על האינטרסים האהובים עליך. ברגע שתישא בסבל של הוויתור על כמה מהאינטרסים שלך, תרגיש מעט הקלה ותחושת שחרור מסוימת, ובדרך זו תגבר על בשרך. אולם, אם תידבק באינטרסים שלך ולא תצליח להרפות מהם, באומרך, 'נהגתי במרמה. אז מה? אלוהים לא העניש אותי, אז מה בני אדם יכולים לעשות לי? לא אוותר על דבר!' כאשר אינך מוותר על דבר, אף אחד אחר אינו מפסיד. בסופו של דבר, אתה הוא שמפסיד. כאשר אתה מכיר בטבע המושחת שלך, זו, למעשה, הזדמנות עבורך להיווכח, להתקדם ולהשתנות. זו הזדמנות עבורך לבוא בפני אלוהים ולקבל את הבדיקה הקפדנית שלו ואת המשפט והייסורים שלו. יתר על כן, זו הזדמנות עבורך להשיג ישועה. אם אתה מוותר על חיפוש האמת, הדבר דומה לוויתור על הזדמנות לזכות בישועה ולקבל משפט וייסורים. ... אם בני אדם בוחרים להנהיג את האמת, אזי גם אם הם איבדו את האינטרסים האישיים שלהם, הם זוכים בישועת האל ובחיי נצח. בני האדם האלה הם הפקחים ביותר. אם בני האדם מרוויחים על חשבון האמת, אזי הם מאבדים את החיים ואת ישועת האל. בני האדם האלה הם הטיפשים ביותר. באשר לבחירתו של האדם בסופו של דבר – אינטרסים אישיים או את האמת – נושא זה חושף את האדם יותר מכל דבר אחר. אוהבי האמת יבחרו באמת. הם יבחרו להישמע לאלוהים וללכת אחריו. הם יעדיפו לנטוש את האינטרסים שלהם. אין זה משנה כמה סבל עליהם לשאת, הם נחושים בדעתם לשאת עדות כדי לרַצות את אלוהים. זהו המסלול הבסיסי של הנהגת האמת ושל ההיווכחות במציאות של האמת" ('תיעוד נאומיו של המשיח'). המילים האלה פתחו לי את הלב. הרהרתי בזה ששיקרתי ורימיתי פעם אחר פעם בעיקר מפני שהמוניטין והתפקיד היו חשובים לי מדי, ומפני שהיה לי אופי רמאי. השטן לימד אותי ושטף לי את המוח מילדות, ואני ספגתי רבים מהרעלים שלו כמו, "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון," "כפי שעץ חי למען קליפת גזעו, אדם חי למען פניו," "שקר הופך לאמת אם חוזרים עליו עשרת אלפי פעמים," "אם לא תספר שקרים, זה לא יהפוך לאירוע חשוב," "חשוב לפני שתדבר, ואז דבר באיפוק" וכן הלאה. הפילוסופיות השטניות האלה נעשו חוקי ההישרדות שלי. חייתי על פיהם ונעשיתי יותר ויותר אנוכית, רמאית ומזויפת. חשבתי רק על האינטרסים שלי ולא יכולתי אלא לשקר ולרמות למען המטרה הזאת. אמנם הרגשתי אשמה ונזפתי בעצמי אחרי ששיקרתי, ורציתי להתחרט בפני אלוהים ולהיפתח בפני האחרים, אבל הפחד שיביישו אותי ויצחקו עליי הניע אותי להסתיר ולהציג חזות שקרית. לא הייתי מוכנה להיפתח ולחשוף את המניעים הערמומיים ואת ההתנהגות השקרית שלי. בעיקר חסר לי האומץ לוותר על הגאווה ולהיות כנה, כי חשבתי שברגע שאומר את האמת, אנשים יראו אותי כפי שאני, וכבר לא תהיה להם דעה טובה עליי. העדפתי להיאבק בחשיכה ובכאב על פני יישום האמת וכנות. ראיתי עד כמה השחית אותי השטן! אילו אלוהים לא חשף אותי כך, אלמלא השיפוט שלו וגילוי דבריו, לעולם לא הייתי רואה איזה אופי ערמומי יש לי, ולא היה לי מניע ליישם את האמת ולגלות את מהותי האמיתית. קלטתי אז שהשיפוט והייסור של אלוהים היו דרכו להגן עליי ולהציל אותי, והרגשתי עד כמה חשוב לעסוק בחיפוש האמת ולנהוג ביושר.

אחרי זמן מה, ראיתי שמנהיגה שהצטרפה למפגשים שלנו היא לעתים יהירה ומתחסדת ולא מקבלת בקלות הצעות של אחרים. רציתי להעיר לה על כך כמה פעמים, אבל אז חשבתי, "הכול יהיה טוב ויפה אם היא תקבל את מה שאני אומרת, אבל אם היא לא תקבל, מה היא תחשוב עליי?" החלטתי לחכות ולראות. יום אחד היא שאלה אותי, "אחות, אנחנו מכירות זו את זו כבר זמן מה. אם את רואה בי בעיות, אנא אמרי לי. זה יעזור לי". הבטתי בה ועמדתי לומר, "לא שמתי לב לשום דבר. את נהדרת". אבל הבנתי שתהיה זו הולכת שולל, לכן התפללתי לאלוהים והייתי נכונה לקבל את בחינתו. לא יכולתי להמשיך לשקר ולרמות, ולעורר באלוהים סלידה מפניי. לכן נפתחתי ודיברתי על הבעיה שלה. היא הקשיבה, הנהנה במהירות ואמרה, "תודות לאל! לעולם לא הייתי יודעת את זה אילו לא אמרת לי. אני באמת צריכה להתבונן פנימה ולהבין את זה". שמחתי כל כך כשראיתי שהיא מסוגלת לקבל את זה. הרגשתי תחושת שלווה והקלה עצומה ובאמת חוויתי כמה נפלא ליישם את האמת ולהיות אדם ישר!