חודש לאחר שקיבלתי את עבודת האל של אחרית הימים, מנהיג הכנסייה שלנו, ג'אנג לין, מינה אותי כמנהיגת קבוצה אחרי שהבחין בהתלהבות שלי. בזמנו, החמיא לי מאוד שהמנהיג שלי העניק לי תפקיד מנהיגותי אחרי חודש בלבד בכנסייה. אחרי זה, עבדתי קשה אפילו יותר במילוי חובתי.

בגלל שיותר ויותר אנשים הצטרפו לכנסייה שלנו, היא התפצלה לשתיים, ואני נבחרתי להנהיג את אחת משתי הכנסיות. ג'אנג לין היה אחראי על שתי הכנסיות האלה. פעם, ג'אנג לין השתתף באחד המפגשים שלנו, והאח לוו שאל: "איזה קטע מדברי האל נקרא היום?" ג'אנג לין רק חייך ואמר: "היום לא נקרא מדברי האל – בואו נדבר על החוויות שלנו." האח לוו השיב: "זה מנוגד לעקרונות החיים של הכנסייה לא לקרוא את דברי האל במפגשים – " לפני שהאח לוו סיים לדבר, ג'אנג לין הביט בו במבט זועם ואמר: "שיעור הקומה שלכם נמוך ואינכם מבינים את האמת, לכן אני כאן כדי לסייע לכם. אני חושב שזה גם יועיל להיווכחות שלכם בחיים. תמיד נוכל לקרוא את דברי האל בבית, אבל במפגשים עלינו לדון בחוויות שלנו, וללמוד מחוויות של אחרים. זה יעזור להאיץ את ההיווכחות שלנו בחיים. אתה לא מקשיב לי ואפילו מנסה להתנצח איתי, אתה סתם מפריע! אם תעשה את זה שוב, לא תוזמן למפגשים נוספים." האח לוו הרכין את ראשו והשתתק. בזמנו, חשבתי לעצמי: "במפגשים, עלינו לקרוא את דברי האל ולשתף על האמת. אפילו כשאנו דנים בחוויות שלנו, עדיין עלינו לבסס את דברינו על דברי האל. זה אחד מעקרונות החיים של הכנסייה. אם כך, האם ג'אנג לין לא פועל נגד העקרונות שלנו בכך שאינו קורא את דברי האל במהלך המפגשים? הוא אפילו השמיע טענה מופרכת לפיה הוא עושה זאת למען ההיווכחות שלנו בחיים – זה פשוט שקר בוטה!" כעסתי מעט כשהרהרתי בזה, והחלטתי לנסות ולשתף איתו, אבל כשראיתי את ההבעה הזועפת על פניו, החלטתי שעדיף לי לשתוק. חשבתי לעצמי: "הוא תמיד העריך אותי מאוד – אם אגיד לו מה הבעיה שלו וזה יעליב אותו, הוא הרי יגיד שאני כפוית טובה ושאינני יודעת מה טוב בשבילי, לא?" חשבתי, "תשכחי מזה, מוטב לא לומר דבר כל עוד הוא עדיין כועס. שלא אמצא את עצמי כמו האח לוו, נזופה בבוטות. אם הוא ירד עליי משום שהפרעתי, לא רק שאודח מהתפקיד המנהיגותי שלי, עלולים גם לאסור עליי להשתתף במפגשים."

חודשיים לאחר מכן, נתקלתי באחות ג'נג שהייתה חברה בכנסייה השנייה. היא הייתה מתוסכלת וסיפרה לי שג'אנג לין פסל והחליף בשרירותיות שני דיאקונים, ומינה במקומם קרובת משפחה להשקות אחים ואחיות, אבל קרובת המשפחה הזו לא הלכה בעקבות האמת ולא שיתפה את חוויותיה והבנתה את דברי האל, כך שאיש לא הפיק שום תועלת מהמפגשים. האחות ג'נג סיפרה לי גם שבמהלך מפגש אחד, היא ניסתה להציע משהו לקרובת המשפחה של ג'אנג לין, אבל היא לא קיבלה את ההצעה וניסתה ליצור את הרושם שהאחות ג'נג ניסתה לדכא אותה. כשג'אנג לין גילה, הוא אמר שהאחים והאחיות בקבוצה של האחות ג'נג הפריעו לחיי הכנסייה ושעליהם להרהר במעשיהם. בן רגע, הוא בודד אותם מהכנסייה, לא אפשר להם לערוך מפגשים, ואפילו לא נתן להם את הדרשות האחרונות של האל. האחים והאחיות לא יכלו לקבל את האספקה שנזקקו לה. זאת לא הפרה של עקרונות הכנסייה? עם דמעות בעיניים, האחות ג'נג שאלה אותי אם אוכל לעשות משהו כדי לעזור לפתור את הבעיה. הייתי מופתעת ועצובה לראות את האחות ג'נג במצב כזה. הכנסייה התפצלה רק לפני חודשיים, איך המצב השתנה מהר כל כך? גם אני לא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי להתערב – לא הייתי אחראית על עבודת הכנסייה ההיא ולא הייתי מעורה בפרטים של מצבם. אם לא אפתור את הבעיה, עלולים להעביר עליי ביקורת. אם ג'אנג לין יגלה, מי יודע מה הוא יעשה לי. חשבתי לעצמי, "אחכה עד שתגיע המנהיגה העליונה ואדון בזה איתה." החלטתי לעשות את הדבר שיפגע הכי פחות בכולם. אמרתי לאחות ג'נג, "כשהמנהיגה העליונה תגיע, אדון בזה איתה. המנהיגה הזאת מבינה את האמת ומזהה בעיות לעומקן; היא תוכל לפתור את העניין בצורה הרבה יותר יעילה בעזרת השיתוף שלה." האחות ג'נג השיבה, חסרת סבלנות, "זה לא יכול לחכות אפילו עוד יום אחד. אולי תכתבי מכתב להנהגה העליונה כדי ליידע אותם על הבעיה?" בקשתה של האחות ג'נג הותירה אותי מהססת. מצד אחד, אם לא איידע את ההנהגה העליונה, ייגרם נזק לחיים של אחיי ואחיותיי, אבל אם כן איידע אותם, לאור העובדה שג'אנג לין לא היה פתוח להצעות ודיכא את כל מי שניסה להציע משהו, ברגע שהוא יגלה שדיווחתי להנהגה העליונה, יצפה לי יחס הרבה יותר בוטה ממה שקיבל האח לוו. אולי הוא יתכנן לפגוע בי בצורה הרבה יותר רצינית. כשהאחות ג'נג ראתה כמה אני מהססת ולא בטוחה, היא נדה בראשה בעדינות והלכה לדרכה. המבט המאוכזב, המדוכא וחסר האונים של האחות ג'נג גרם לי להרגיש כאילו נעצו סכין בלבי. קשה לי לתאר את ההרגשה הזאת במילים. חזרתי הביתה מדוכדכת ולא הייתי מסוגלת אפילו לאכול ארוחת ערב. באותו ערב התהפכתי על משכבי, ולא הצלחתי להירדם. יכולתי לחשוב רק על מבטה הפגוע והמאוכזב של האחות ג'נג, ולכן פניתי לאלוהים בתפילה. התפללתי, "אלי היקר, אנא הדרך אותי. איזו דרך פעולה תואמת את רצונך?"

לאחר מכן, ראיתי את הקטע הבא בדברי האל: "המצפון וההיגיון צריכים להיות שני מרכיבים של אנושיות האדם. אלה שני הדברים היסודיים והחשובים ביותר. איזה מין אדם הוא זה שאין לו מצפון ואין לו היגיון של אנושיות רגילה? באופן כללי, זהו אדם חסר אנושיות, אדם בעל אנושיות גרועה למדי. הבה ננתח זאת בפירוט. כיצד אדם זה מפגין אובדן אנושיות כך שאנשים אומרים שאין לו אנושיות? אילו מאפיינים יש לאנשים כאלה? אילו סימנים ספציפיים הם מציגים? אנשים כאלה פועלים כלאחר יד ועומדים מנגד לנוכח כל דבר שאינו נוגע להם באופן אישי. הם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואינם מתחשבים ברצון האל. הם אינם נושאים בנטל העדות על אלוהים ובנטל מילוי חובתם, ואין להם תחושת אחריות. ...יש אפילו אנשים שכאשר הם רואים בעיה במילוי חובתם, הם ממשיכים להחריש. הם רואים שאחרים גורמים לתקלות ולהפרעות, אך אינם עושים דבר כדי לעצור אותם. הם כלל אינם מתייחסים לאינטרסים של בית האלוהים ואינם חושבים כלל על חובתם או על אחריותם. הם מדברים, פועלים, מתבלטים, מקדישים מאמצים ומשקיעים אנרגיה רק למען יהירותם, יוקרתם, המעמד, האינטרסים והכבוד שלהם" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל הובילו אותי להבנה פתאומית: מי שאינו לוקח אחריות וחושב רק על המוניטין והמעמד שלו מבלי להקדיש מחשבה לאינטרסים של בית האלוהים או ההיווכחות בחיים של אחים ואחיות אחרים, מי שמתרחק מכל דבר שאין לו עניין אישי בו, אין לו מצפון או היגיון והוא אנוכי ונחות לחלוטין. לא הייתי אדם כזה בעצמי? כשג'אנג לין לא הרשה לנו לקרוא את דברי האל במפגשים והאח לוו ניסה להציע משהו, הוא נזף בו וגינה אותו. יכולתי לראות בבירור שהוא מפר את עקרונות הכנסייה ולא מקבל את האמת; היה עליי לנקוט עמדה ולחשוף אותו, אבל לא רציתי להעליב אותו, אז לא יכולתי אפילו להביא את עצמי להגיד את הדבר הנכון. כששמעתי שג'אנג לין הדיח אנשים מיוזמתו ובחר קרובת משפחה למלא חובה חשובה, שהוא דיכא את כל מי שניסה לתת לקרובת המשפחה שלו הצעות ולא שלח להם את דברי האל, היה עליי לבדוק מה קורה ולדווח על כך להנהגה העליונה. אבל לא רציתי שג'אנג לין ידכא גם אותי, לכן המצאתי תירוץ כדי לחמוק מחובתי. לא לקחתי על עצמי אפילו שמץ של אחריות, כי תיארתי לעצמי שהמנהיגה העליונה תטפל בזה כשתגיע. ראיתי בבירור שמדכאים את אחיי ואחיותיי, שהם איבדו את חיי הכנסייה שלהם, שלא הייתה להם גישה לדברי האל החדשים ושהם חיים חיי ייסורים, אבל חשבתי רק על האינטרסים והעתיד שלי, וכלל לא הקדשתי מחשבה להיווכחות שלהם בחיים או לשמירה על האינטרסים של בית האלוהים. כשהבנתי כמה אנוכית ונתעבת הייתי, כמה מעט מצפון והיגיון היו לי, הרגשתי אשמה מכדי לפגוש שוב את אחיי ואחיותיי.

לאחר מכן נתקלתי בצו השישי ב"עשרת הצווים המנהליים שבני עמו הנבחר של אלוהים חייבים להישמע להם בעידן המלכות": "עשו את מה שעל האדם לעשות, מלאו את ההתחייבויות שלכם, ממשו את האחריות שלכם, והקפידו על חובתכם. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לתרום לעבודתו של אלוהים. אם לא תעשו זאת, לא תהיו ראויים לאכול ולשתות את דברי האל ולא תהיו כשירים לחיות בביתו של אלוהים" ('הדבר מופיע בבשר'). אחרי שקראתי את הקטע הזה, הרגשתי כה אשמה. אני יציר נברא של אלוהים ונהניתי מאוד מאספקת דבריו. עליי לעמוד לצד אלוהים, להבטיח את שלום עבודת בית האלוהים ולהגן על אחיי ואחיותיי. אבל חששתי להעליב את ג'אנג לין ושהוא ידכא אותי, ופחדתי שאאבד את המעמד המנהיגותי שלי, לכן חמקתי מחובתי. חששתי רק להעליב אנשים אחרים, לא את אלוהים. לאלוהים לא היה מקום בלבי. הבנתי שלא הייתי ראויה להיקרא מאמינה. כשהבנתי את כל זה, ידעתי שלא אוכל להמשיך להיות אנוכית ונתעבת ולחשוב רק על עצמי. האחות ג'נג והאחרים איבדו גישה לדברי האל האחרונים וחייהם הרוחניים לא קיבלו אספקה ממנו. עליי לקחת אחריות ולעזור להם לפתור את הבעיה שלהם. למחרת, הלכתי לנקודת המפגש של האחות ג'נג כדי ללמוד עוד על המצב עם ג'אנג לין ולאמת את כל מה שהיא סיפרה לי. לאחר מכן כתבתי מכתב בו דיווחתי על ממצאיי להנהגה העליונה. נוסף על כך, שלחתי את דברי האל החדשים ביותר לאחות ג'נג והאחרים וקיימנו מפגש יחד.

לאחר מכן, כשג'אנג לין גילה שנפגשתי עם האחות ג'נג ואחיה ואחיותיה, הוא כעס מאוד. יום אחד, בסביבות השעה שש בערב, הוא שלח אחות מבוגרת לביתי כדי לומר לי שבגלל שנפגשתי בסתר עם חברי כנסייה אחרת ונהגתי ביהירות ובהתנשאות, אני מואשמת בביצוע שמונה עברות. הוא שלל ממני את חובותיי והתכוון גם לדווח עליי ולהמליץ לדיאקונים ומנהיגים משתי הכנסיות לחשוף אותי. ההודעה שמסרה האחות המבוגרת הותירה אותי המומה – ג'אנג לין גילה שדיווחתי עליו? הוא אפילו המליץ למנהיגים ודיאקונים משתי הכנסיות לחשוף אותי. האם הם יסלקו אותי מהכנסייה? אם הם באמת יסלקו אותי, האם עדיין יש לי סיכוי להיוושע? המחשבה הזאת הותירה אותי מיואשת וחלשה ולא ידעתי מה עליי לעשות. למחרת שוב הגיע הזמן למפגש עם האחות ג'נג, וראשי התפוצץ מרוב מחשבות: ג'אנג לין כבר שלל ממני בפומבי את מילוי חובתי, כך שאם אשתתף במפגש עם אחיי ואחיותיי, מי יודע באיזו עברה יאשים אותי ג'אנג לין לו יגלה על כך. החלטתי שמוטב שאוריד פרופיל בינתיים. אז נשארתי בבית והחמצתי את חיי הכנסייה. הייתה ריקנות בלבי, וזה השפיע לרעה על התיאבון והשינה שלי. התנהלתי ללא מטרה וחשתי סבל וייסורים. עשרה ימים נוספים חלפו, ובכנסייה פרסמו את השיתוף החדש של האל. חשבתי לעצמי, ג'אנג לין מדכא את האחים והאחיות בנקודת המפגש של האחות ג'נג – הם לא יכולים להיפגש או לקרוא את דברי האל החדשים. עליי להעביר להם אותם בהקדם האפשרי. אבל בנוסף חשבתי שאם ג'אנג לין יגלה שהלכתי לשם, ויאשים אותי בעברה נוספת, עלולים לסלק אותי מהכנסייה ואני עלולה לאבד את הקשר לבית האלוהים. לא יכולתי להחליט והמשכתי להתלבט, אבל בסופו של דבר עדיין החלטתי לא למסור את דברי האל לאחות ג'נג. כמה ימים לאחר מכן, הסתובבתי כמו זומבי ולא התחשק לי לעשות דבר. בכל פעם שנזכרתי איך האחות ג'נג והאחרים לא יכולים להיפגש ולקרוא את דברי האל החדשים, ושהם ודאי סובלים מאוד בדיוק כמוני, הרגשתי אשמה מאוד.

לאחר מכן, ראיתי קטע בדברי האל שבו נכתב כך: "רוב האנשים רוצים לעסוק בחיפוש האמת ולהנהיג אותה, אך רוב הזמן יש להם רק החלטה ותשוקה לעשות זאת. האמת לא הפכה להיות חייהם. כתוצאה מכך, כאשר הם נתקלים בכוחות רשע או באנשים רעים ומרושעים העושים מעשים רעים, או במנהיגים מדומים ובצוררי המשיח שעושים דברים בניגוד לעקרונות ובכך פוגעים בעבודה של בית האלוהים ופוגעים באנשיו הנבחרים של האל – הם מאבדים את האומץ לקום ולדבר. מה זה אומר כשאין לך אומץ? האם זה אומר שאתה ביישן או חסר כושר ביטוי? או שמא אינך מבין לגמרי ולכן אין לך את הביטחון לדבר? זה אף אחד מהדברים האלה. הסיבה היא שאתה נשלט על ידי כמה סוגים של טבע מושחת. סוג אחד של טבע כזה הוא ערמומיות. אתה חושב קודם כול על עצמך ומהרהר, 'אם אדבר, איך זה יועיל לי? אם אדבר וארגיז מישהו, איך נסתדר בעתיד?' זו מנטליות ערמומית, נכון? האין זו תוצאה של טבע ערמומי? סוג נוסף הוא טבע אנוכי ומרושע. אתה חושב, 'מה לי ולפגיעה באינטרסים של בית האלוהים? למה שיהיה אכפת לי? אין לזה שום קשר אליי. גם אם אראה ואשמע שזה קורה, איני צריך לעשות דבר. זו לא אחריותי – אני לא מנהיג'. דברים כאלה מצויים בתוכך, כאילו שהם נבעו מתת ההכרה שלך וכאילו שהם קנו להם אחיזה קבועה בלבך – זהו הטבע השטני והמושחת של האדם. ...אתה אף פעם לא אומר מה שאתה באמת חושב. מילותיך צריכות תמיד לעבור עיבוד מקדים במוחך ובמחשבותיך. כל מה שאתה אומר הוא שקר ואינו תואם לעובדות, ואתה משמיע זאת רק למען הגנתך המזויפת, רק כדי להשיג יתרון. ישנם כאלו שמאמינים לך, וזה מספיק טוב בשבילך: דבריך ומעשיך השיגו את מטרתך. זה מה שיש בלבך. זהו הטבע שלך. טבעך השטני שולט בך לחלוטין. אינך אדון על פיך ועל מעשיך. גם אם היית רוצה להשמיע את האמת ולומר מה שאתה באמת חושב לא היית מסוגל לעשות זאת. גם אם היית רוצה, לא היית מסוגל להנהיג את האמת. גם אם היית רוצה, לא היית מסוגל לממש את התחייבויותיך. כל מה שאתה אומר, עושה ומנהיג הוא שקר, ואתה עצמך רשלני ורדוד. ברור שידיך ורגליך כבולות על ידי הטבע השטני שלך ושהוא שולט בך. אתה רוצה אולי לקבל את האמת ולחתור אליה, אבל זה לא תלוי בך: אתה בסך הכול בובה עשויה מבשר מושחת, הפכת להיות כלי בידי השטן, ואתה אומר ועושה מה שטבעך השטני מורה לך לעשות. ...אינך מחפש את האמת אף פעם ועל אחת כמה וכמה אינך מנהיג את האמת. אתה רק ממשיך להתפלל, לבנות את ההחלטיות שלך, לקבל החלטות ולהישבע שבועות. ומה יצא מכל זה? אתה עדיין אומר-הן: אתה לא מתגרה באף אחד וגם לא מעליב אף אחד. אם העניין לא נוגע לך, אתה מתרחק ממנו, וחושב: 'לא אומר דבר על דברים שאין להם שום קשר אליי, וזה בלי יוצא מן הכלל. אם משהו יפגע באינטרסים שלי, בגאווה או ביוקרה שלי, גם אז לא אשים לזה לב כלל וכלל, ואטפל בכל העניין בזהירות. אסור לי לפעול בפזיזות. ציפורן שנשלפת נפגעת ראשונה ואני לא כזה טיפש!' אתה מצוי תחת שליטתו המוחלטת של הטבע המושחת שלך, טבע של רשעות, ערמומיות, אטימות וסלידה מהאמת. הוא מוריד אותך אל בור תחתיות והוא קשה מנשוא, אפילו יותר מאשר חישוק הזהב שלבש מלך הקופים. החיים תחת שליטתו של טבע מושחת מתישים ומייסרים כל כך!" ("רק לבו של מי שמנהיג את האמת הוא לב ירא אל" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל חשפו את טבעי המושחת. כשג'אנג לין האשים אותי בעברות ושלל ממני את מילוי חובתי, חששתי שאדוכא אפילו יותר או אסולק מהכנסייה, ובגלל שרציתי להגן על עתידי, חששתי להיפגש עם האחות ג'נג והאחרים ולמסור להם את דברי האל החדשים, וחששתי אפילו יותר לחשוף את ההתנהלות המרושעת של ג'אנג לין; לא היה לי אכפת אם החיים של אחיי ואחיותיי ייפגעו, פשוט התעלמתי מהתפקיד שהטיל עליי אלוהים. ראיתי שאין בי שום נאמנות לאלוהים, שבגדתי באלוהים. ברגע הקריטי ההוא, הייתי צריכה ליישם את האמת, אבל הייתי מרושעת וערמומית, מושפעת לחלוטין מטבעי המושחת, ולא יכולתי ליישם את האמת כלל. כתוצאה מכך, אחיי ואחיותיי לא קיבלו את אספקת החיים שלהם וחיו בשליליות ובחולשה. האם לא גרמתי נזק לאחיי ואחיותיי? כשהבנתי שהייתי פחדנית, אנוכית ונתעבת, התחלתי לחוש חרטה ואשמה.

נתקלתי בקטע נוסף בדברי האל: "כולכם אמרתם שאתם מתחשבים בעול של אלוהים ושתגנו על העדות בכנסייה, אולם מי מכם באמת התחשב בעול של אלוהים? שאלו את עצמכם: האם אתם מגלים התחשבות בעול של אלוהים? האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לקום על רגליכם ולדבר בעבורי? האם אתם יכולים להנהיג את האמת בעיקשות? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר לרצוני להתגשם בכם? האם הקדשתם את לבכם ברגע המכריע ביותר? האם אתם מבצעים את רצוני? שאלו את עצמכם את השאלות הללו וחשבו עליהן לעתים קרובות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). נתקלתי גם בקטע הזה מתוך "חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים": "צערו נובע מהאנושות, שיש לו תקוות עבורה, אך אשר נפלה אל תוך החשכה. זאת משום שהעבודה שאלוהים עושה על בני האדם לא עומדת בציפיותיו, ומשום שהאנושות שהוא אוהב לא יכולה כולה לחיות באור. הוא חש צער על האנושות התמימה, על האדם הישר אך הבור, ועל האדם הטוב שחסרות לו עמדות משל עצמו. צערו הוא סמל לטובו ולרחמיו, סמל ליופי ולאדיבות" ('הדבר מופיע בבשר'). כשהרהרתי בדברי האל, הרגשתי אשמה אפילו יותר. האחות ג'נג שיתפה איתי את הבעיות שלהם כי היא בטחה בי; היה עליי לגלות אחריות ולהגן על האינטרסים של בית האלוהים. אבל פעלתי בניגוד למצפוני ולא יישמתי את האמת. צידדתי בשטן והפכתי לשומרת שלו. עכשיו אחיי ואחיותיי חיים באפלה ובסבל, ואינם יכולים לקבל את אספקת החיים שהם זקוקים לה. אלוהים עצוב ומיוסר – הוא מקווה שאוכל לנקוט עמדה, לשקול את כוונותיו ולהגן על אנשיו הנבחרים של האל. ג'אנג לין אולי שלל ממני את מילוי חובתי כמנהיגת כנסייה, אבל אני חברה בבית האלוהים, ולכן יש לי אחריות להגן על עבודת בית האלוהים ואנשיו הנבחרים של האל. אני כבר לא יכולה לחמוק מחובותיי ולהגן על עצמי. התפללתי לאלוהים ואמרתי: "אלוהים! רוממת אותי באמצעות חובות מנהיגותיות, אבל הייתי אנוכית ונתעבת וחשבתי רק על עצמי, לכן לא מגיע לי התפקיד שהטלת עליי. אלוהים, אפסיק לחשוב על עתידי, ומוכנה לחזור בתשובה באמת, לקום ולמלא את חובתי. אני מבקשת שתדריך אותי, אלוהים." אחרי שהתפללתי, הרגשתי רגועה יותר, שלחתי את הדרשות החדשות של האל לאחים והאחיות בנקודת המפגש של האחות ג'נג וקיימתי איתם מפגש. לאחר מכן, ההנהגה העליונה קיבלה את הדיווח שלי, ולאחר שאימתו את מעשי הרשע של ג'אנג לין, הם הדיחו אותו ואת קרובת המשפחה שלו מתפקידיהם.

המנהיגים שלי מינו אותי באופן זמני כאחראית על שתי הכנסיות. לאחר שהודח מתפקידו, ג'אנג לין עדיין לא חזר בתשובה. הוא רימה את אחינו ואחיותינו בכנסייה, ואמר להם שאני מאמינה זמן קצר בלבד, שלא הבנתי כלום ושאני פשוט קצת יותר מלומדת מהם, אבל שלא יכולתי לפתור בעיות במהלך מפגשים. הוא גם אמר שמשום שהמפלגה הקומוניסטית של סין בדיוק עצרה מאמינים, והיו מצלמות אבטחה בכל פינה מחוץ לעיר, אולי אפילו סיכנתי אותם בכך שקיימנו מפגשים. באותו הזמן, הוא הצליח לשכנע כמה מהם, ויחד, הם המציאו האשמות כוזבות נגדי. לפני כן, ג'אנג לין כבר האשים אותי בשמונה עברות, ועכשיו מספרן עלה ל-13. הם אפילו הגישו את כל האישומים שלהם להנהגה העליונה, ולכן המנהיגים שלנו מינו כמה אחיות לחקר העניין. כששמעתי על זה, התמלאתי ייאוש. הרגשתי כובד עצום בחזה והתקשיתי לנשום. ג'אנג לין התחבר לכמה אנשים כדי להאשים אותי לשווא – אם המנהיגים שלנו יאמינו לגרסה שלהם ובאמת יסלקו אותי, האם יסתיימו חיי כמאמינה? כשחשבתי על זה, פרצתי בבכי. נוסף על כך, חשבתי שאחים ואחיות רבים היו באותה כנסייה עם ג'אנג לין לפני שקיבלו את עבודת האל החדשה, וג'אנג לין הפיץ להם את דברי האל של אחרית הימים. לחלק מהאחים והאחיות לא הייתה יכולת שיפוט כלפיו; הם אפילו העריצו והעריכו אותו. האם האנשים האלה באמת דוברי אמת? אם האחיות יבדקו את העניין לעומק, האם הן יהיו מסוגלות להבין מה באמת קורה? ראשי הסתחרר מרוב מחשבות, ולכן התפללתי לאלוהים. אחרי שהתפללתי, ראיתי את הקטע הזה בדברי האל: "אני צודק, אני אמין, אני האל שבוחן את תוככי לבו של האדם! אני אגלה בן-רגע מי אמיתי ומי שקרי. אין צורך להיבהל. כל הדברים פועלים לפי הזמן שלי. מי רוצה אותי באמת ובתמים ומי לא – אני אומר לכם, בזה אחר זה. פשוט דאגו לאכול הכול, לשתות הכול והתקרבו אליי כשאתם בנוכחותי, ואני אעשה את עבודתי בעצמי. אל תהיו קצרי רוח מדי לקבל תשובות מהירות. עבודתי איננה דבר שניתן לממש את כולו בבת אחת. השלבים שלי וחוכמתי בתוכה, וזו הסיבה לכך שחוכמתי יכולה להיחשף. אני אניח לכם לראות את מה שידיי עושות – הענשת הרעים ותגמול הטובים. אני בהחלט לא מעדיף אף אחד. אוהב בכנות את מי שאוהב אותי בכנות, וחרון אפי לעולם ייצא על מי שאינו אוהב אותי בכנות, כדי שהם יזכרו לעולמי עד שאני האל האמיתי, האל שבוחן את תוככי לבו של האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 44). הכוח והסמכות של דברי האל הרגיעו את לבי במהרה. אלוהים הוא צודק ומהימן. בית האלוהים נשלט על ידי ישוע, על ידי האמת ועל ידי צדק. בגלל שלא הכרתי את צדקתו של אלוהים ולא האמנתי שהוא בוחן את הכול, חששתי שהאחיות יאמינו לצד אחד של הסיפור כשהן יחקרו את מצבי, ושיסלקו אותי. האם כשעשיתי זאת, לא השוויתי בין בית האלוהים לבין מדינת התנין הגדול האדום כאש? המפלגה הקומוניסטית של סין שולטת באופן רודני ושרירותי. אנשיה מסלפים את האמת והופכים את העובדות על פיהן כדי לדכא את מי שאינו קונפורמיסט. הם יעמיסו עליהם אישומים ויהרסו את חייהם. אנשים ממוצעים פשוט צריכים להתמודד עם הבריונות – לצדק אין מקורות סיוע. אבל בית האלוהים נשלט על ידי האמת; אם צוררי משיח או אנשים מרושעים מגיעים לעמדת כוח, זה רק עניין של זמן עד שייחשפו או ייפסלו. זהו טבעו הצודק של אלוהים. ובית האלוהים מסלק אנשים בהתבסס על עקרונות אמיתיים – אנשים נשפטים בהתבסס על העובדות של מעשיהם הרעים. איש לא מסולק רק משום שהואשם בכמה עברות. לא עשיתי את המעשים הרעים שהואשמתי בהם; הם כופפו את האמת והפכו את העובדות על פיהן. האמת והעובדות ייחשפו בסופו של דבר. אני יודעת שאלוהים בוחן את כל זה. כשחשבתי על זה, הרגשתי פחות עצובה, ואמונתי באלוהים התחדשה. התפללתי לאלוהים, אמרתי: "אלי היקר! לא משנה אם יסלקו אותי או לא, אני מוכנה להתמסר לעבודתך ולחוות אותה." כמה ימים לאחר מכן, המנהיגים הבינו את האמת לגבי מה שקרה, וגילו שההאשמות שהועלו סילפו את העובדות והיו מומצאות כולן. הם גילו שג'אנג לין תמיד נהג בשרירותיות, ובודד והדיח אנשים מחובותיהם מיוזמתו בעוד שהעדיף וטיפח את קרובי משפחתו. הוא דיכא ומידר כל אח ואחות שניסו לתת לו עצות, ואפילו לאחר שהודח, הוא לא הביע חרטה. הוא המשיך לרמות וללכוד אנשים, מתוך תקוות שווא לשלוט באנשיו הנבחרים של האל ולהתחיל ממלכה משלו – האמת היא שהוא היה צורר משיח מרושע וערמומי. המנהיגים שלנו הכינו את המסמכים הדרושים על מנת לסלק אותו מהכנסייה. כששמעתי את זה, התרגשתי מאוד. ראיתי שאלוהים היה צודק באמת. ולא משנה כמה ערמומיים ושטניים הם צוררי המשיח, ההשפעה שלהם תהיה קצרת מועד כי בסופו של דבר אין להם מקום בבית האלוהים, ובסופו של דבר הם ייחשפו, יסולקו, ויינטשו לנצח על ידי אנשיו הנבחרים של האל. הרגשתי גם בושה ואשמה כי לא הכרתי את אלוהים, לא הבנתי והאשמתי אותו, מתוך מחשבה שהכנסייה הייתה כמו העולם החילוני; חיללתי את קודשו של אלוהים. אבל אלוהים לא התייחס אליי בהתבסס על העברות שלי והמשיך להדריך אותי לחוות את הסביבה הזאת. הייתי אסירת תודה לאלוהים מעומק לבי. לאחר מכן, כל אחיי ואחיותיי זכו לשפוט את ג'אנג לין והסכימו לסלק אותו מהכנסייה. זה תמיד מספק כשצורר משיח מסולק! צורר המשיח הפסיק לרמות את אחיי ואחיותיי ולשלוט בהם, והם יכלו למלא את חובותיהם בחופשיות, לשתף על האמת, ולחיות חיי כנסייה רגילים.

לאחר שחוויתי את הדיכוי והאשמות השווא של צורר המשיח, זכיתי לשפוט צוררי משיח, ראיתי איך הם מרמים אנשים ומאמללים אותם ושהם ניחנו באופי חומרי ושונא אמת. הייתי עדה גם לצדקתו של אלוהים, לכל יכולתו ולחוכמתו. אלוהים משתמש במזימות הערמומיות של השטן כדי לעזור לנו להבין את האמת ולזכות ביכולת שיפוט. כדי שנוכל להשתחרר מהשפעתו האפלה של השטן... לנטוש לחלוטין את צוררי המשיח והאנשים המרושעים ולחזור באמת ובתמים לאלוהים ולהתמסר לו. דרך גילויו של אלוהים, גם למדתי מעט על טבעי המושחת, ואיך הייתי אנוכית ונתעבת מדי. חוויתי את השלווה והחופש שנלווים למרידה בבשר וליישום בהתבסס על דברי האל. דרך החוויה הזאת למדתי גם שתמיד ניתנת לנו רשותו של אלוהים, בזמנים טובים ורעים. כך אלוהים מביא אותנו לידי שלמות ומושיע אותנו.