בשנה שעברה, מנהיגת הכנסייה שלנו, האחות לורה, הוחלפה כי היא לא עשתה שום עבודה מעשית. אחרי שכולם דנו בכך, קודמתי במקומה לתפקיד מנהיגת כנסייה. ברגע שנבחרתי, התחלתי לחוש לחץ רב כי ידעתי שמדובר בחובות חדשות, אבל יחד עם זאת, הייתי מרוצה מאוד כי סיפקתי את רצוני העז למעמד. חשבתי שמוניתי להנהיג את הכנסייה בגלל האיכות שלי ויכולתי לעבוד. הקדשתי את כל כולי למילוי חובותיי. כשלא הבנתי משהו, פעלתי באופן יזום לחיפוש עזרה ולימוד. לעתים תכופות גם בדקתי מה שלום אחיי ואחיותיי ומצאתי קטעים בדברי האל כדי לשתף איתם. לעתים תכופות הלכתי להשקות את האחים והאחיות שזה עתה הצטרפו לכנסייה. אהבתי כשהם חייכו ואמרו לי: "תודה, אחות." בזמנו, לא רציתי לעשות הפסקה, אפילו לא לרגע, רציתי לעשות את כל העבודה בעצמי.

בסופו של דבר, הייתה לי בחינה באוניברסיטה, כך שנאלצתי לעבוד פחות. כשסיימתי את הבחינה וחזרתי לקיים מפגשים, הבחנתי בהתקדמות של האחים והאחיות. היו שתי אחיות שהצליחו למצוא את דברי האל שעזרו לפתור בעיות של האחים והאחיות בקבוצה שלנו. זה היה דבר טוב, אבל האמת היא שהייתי קצת מתוסכלת. חשבתי שהאחים והאחיות כבר לא נזקקו לי ויפסיקו לפנות אליי. פעם, הלכתי למפגש קבוצתי. האחים והאחיות בקבוצה הזאת לא הרבו לשתף, אבל הפעם ראיתי שהאחות אוולין תקשרה עם כולם היטב. היא הייתה אוהבת וסבלנית, ועודדה את האחים והאחיות האחרים לדון בהבנתם את דברי האל. בעידודה ובהדרכתה, כולם תקשרו באופן פעיל ונדמה היה שהם קרובים אליה מאוד. כשראיתי את זה, הרגשתי מאוכזבת במקצת, כאילו יום אחד האחות אוולין עלולה לתפוס את מקומי. התחושה הייתה של משבר אמיתי. זמן קצר לאחר מכן, ראיתי הודעה שאחות שלחה בקבוצה שלנו בבקשה לעצה. היא שאלה: "איך אפשר להשקיט את הלב בפני אלוהים?" התכוננתי לענות לה כשהאחות אוולין שלחה קטעים מדברי האל לצד כמה תובנות משלה. חשבתי שהיא מצאה קטעים מתאימים למדי ושהתובנות שלה היו מעשיות מאוד. היא גם הסבירה בבירור מהי הדרך הנכונה ליישום. לא היה לי מה להוסיף והייתי עצובה למדי. פעם הקבוצה הייתה תחת אחריותי. אני הייתי זו שמצאה קטעים בדברי האל שעזרו לפתור את הבעיות של האחים והאחיות. התחלתי לחשוב, אם היא ענתה על השאלות של כולם בהתלהבות כזאת, מה כולם יחשבו עליי? הם יחשבו שהמנהיגה שלהם לא מסוגלת לענות על השאלות שלהם? שיכולותיי פחותות מאלה של האחות אוולין? אם היא תמיד נלהבת כל כך לעזור להם, האם הם יחשבו שאין בי שום תועלת כמנהיגה? חשבתי על זה שוב ושוב והתחלתי לקנא בה. אפילו חשבתי: "זה לא לעניין. עליי לעבוד קשה יותר ממך. אסור לי להניח לך להביס אותי." אבל לאחר מכן, כל הזמן עשיתי טעויות. עשיתי טעויות אפילו כשביצעתי את המשימות הפשוטות ביותר. פעם, ניסחתי הודעה שהתכוונתי לשלוח כתזכורת למנהיגים והדיאקונים האחרים לגבי שעת המפגש שלנו. בטעות שלחתי את ההודעה לקבוצת החדשים. הבנתי ששלחתי אותה לקבוצה הלא נכונה רק אחרי שאחות התקשרה ואמרה לי. זה היה די מביך, לכן מיהרתי למחוק את ההודעה. זה אמנם לא היה עניין רציני, אבל עדיין הרגשתי די רע לגבי זה. בזמנו חשבתי, איך יכולתי לבלבל בין קבוצת החדשים לקבוצת המנהיגים? באותו הרגע הרגשתי כה חסרת תועלת, כאילו אני לא מסוגלת לעשות כלום כמו שצריך. גם היו לי בחינות באוניברסיטה כך שלא יכולתי להקדיש את כל כולי לחובותיי. חשבתי לעצמי: "זהו זה. יצטרכו לשנות את תפקידי. האחות אוולין עומדת להחליף אותי." אחרי זה הייתי מדוכאת מאוד. התחלתי למלא את חובותיי רק למראית עין, לא התחשק לי לעשות כלום. הרגשתי שהזמן לא זז במהלך מפגשים, ולפעמים הייתי אפילו משוטטת בפייסבוק. אפילו התחלתי לצפות בסרטונים מצחיקים שלא הועילו לחיי בשום אופן. פעם, תמיד הייתי מתכוננת לפני מפגשים, נשאתי עול בעודי שוקלת בקפידה את דברי האל, הרהרתי בבעיות הלא פתורות של אחיי ואחיותיי, ותהיתי איך עליי לשתף איתם. אבל הפסקתי לשאת את העול הזה ולשקול את דברי האל. פעם, לפני מפגש ערב, אפילו יצאתי לקנות בגדים. חזרתי הביתה דקות ספורות לפני תחילת המפגש. בבקרים לא קראתי בקפידה את דברי האל, ולא שלחתי אותם לקבוצות כדי שהאחים והאחיות יהרהרו בהם. באותו הזמן הרגשתי שלבי רחוק מאוד מאלוהים. אז התפללתי לאלוהים. אמרתי לו: "האל הכול יכול, אני יודעת שהתרחקתי ממך. אני גם יודעת שנקטתי גישה מוטעית כלפי החובות שלי. אני רוצה לכפר, אבל לבי חלש מאוד. אני מקווה שתעזור לי."

לאחר מכן קראתי קטע בדברי האל שעזר לי מאוד. האל אומר, "בני האדם נושאים עמוק בתוכם כמה מצבים שגויים – שליליות, חולשה, דיכאון או שבריריות, כוונה בזויה מתמשכת, או קיום תמידי של שיעבוד לדאגות בנוגע ליוקרה, לתשוקות אנוכיות ולתועלות שלהם. לחלופין, הם עשויים לחשוב שאיכותם ירודה ושהם מחזיקים במצבים שליליים מסוימים. כאשר אתה חי ללא הרף בתוך מצבים אלה, קשה לך מאוד לזכות בעבודתה של רוח הקודש. אם תתקשה לזכות בעבודתה של רוח הקודש, יהיה בך מעט מאוד חיוב, ועם מעט חיוב יהיה לך קשה לזכות באמת" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). כשקראתי את הקטע הזה, התרגשתי מאוד. אלוהים תיאר את הבעיות שלי בדיוק. חייתי בשליליות ולא הייתי מסוגלת למלא את חובותיי כי חשבתי שאחרים יגזלו ממני את תפקידי. חששתי שמאיימים על מעמדי, וזה גרם לי להרגיש חלשה ומרוחקת מאלוהים ומהאחים והאחיות.

ראיתי עוד קטע בדברי האל, ב "רק על-ידי תיקון תפיסותיך תוכל להיווכח בדרך הישר של אמונה באל (3)." האל אומר, "בני האדם יחוו מצבים שליליים רבים לפני שאלוהים ישפוט וייסר אותם. לדוגמה, יש מצב שלילי שמופיע לעתים קרובות בבני האדם: הם שליליים כאשר אחרים ממלאים את חובותיהם בצורה מועילה יותר מהם, הם שליליים כאשר משפחותיהם של אחרים מלוכדות יותר מאשר משפחותיהם, הם שליליים כאשר מצבם של אחרים טוב יותר משלהם או אם האחרים בעלי איכות גבוהה יותר והם שליליים כאשר הם נאלצים להתעורר מעט יותר מוקדם, כאשר חובותיהם מעייפות ושליליות כאשר הם חשים מעט דיכאון. בלי קשר למה שקורה, הם שליליים. ...שליליות פירושה שבבני האדם יש בעיה: הם לא מסוגלים לקבל את האמת וכל הזמן אינם מרוצים מכל מעשיו של האל. יתרה מכך, הם כלל לא מנהיגים את האמת. למה ימשיך אלוהים להגיב לבני אדם כאלה? מהי גישתו של אלוהים לאלו שהם חרשים לקול ההיגיון? הוא משליך אותם הצדה ומתעלם מהם. האמן לכך בכל אופן שתרצה. השאלה אם תאמין לכך או לא תלויה בך. אם תאמין באמת ובתמים ותעסוק בחיפוש, אזי תקצור את התמורות. אם לא תאמין ולא תעסוק בחיפוש, הדבר לא יקרה. אלוהים מתייחס לכל אדם בצורה הוגנת. אם גישתך אינה גישה של קבלת האמת ולא גישה של ציות ואם אינך תואם לדרישות האל, אז האמן כרצונך. כמו כן, אם אתה מעדיף לעזוב, אתה רשאי לעשות זאת מייד. אם אינך רוצה למלא את חובתך, אז עשה מה שתעשה, אבל אל תיצור דרמה מבישה ואל תתנפח מחשיבות עצמית, אלא עזוב מייד ולך לכל מקום שתרצה. אלוהים לא דוחק בבני אדם כאלה להישאר. זוהי גישתו. אם, למרות היותך בבירור יציר נברא, לעולם אינך רוצה להתנהג בהתאם, ובמקום זאת רוצה תמיד להיות מלאך ראשי, האם אלוהים יכול לשים לב אליך? אם, על אף היותך בבירור אדם פשוט, אתה רוצה תמיד לקבל טיפול מיוחד ומועדף ולהיות אדם בעל מעמד ועמדה גבוהה שמתעלה מעל כולם בכל דבר ועניין, אזי אתה בלתי סביר וחסר היגיון. איך אלוהים רואה בני אדם חסרי היגיון? איך הוא מעריך אותם? בני אדם כאלה הם חרשים לקול ההיגיון!" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אלוהים חשף בבירור שהשליליות והחולשה שלי נבעו מכך שהיה לי אכפת מדי מהתפקיד המנהיגותי שלי. חששתי לאבד אותו. אהבתי את המעמד יותר משאהבתי למלא את חובתי. כל מה שעשיתי היה מתוך רצון לשמר את מעמד ההנהגה שלי. נזכרתי בזמן שרק התחלתי את תפקידי כמנהיגה. עבדתי קשה על מנת למלא את חובתי, עד כדי כך שלא נחתי אפילו רגע. חששתי שאחלה ושיחליפו אותי. כשראיתי את ההתקדמות שעשו שתיים מהאחיות, הייתי צריכה להיות מרוצה, אבל דאגתי שהאחים והאחיות כבר לא יזדקקו לי, ואז לתפקידי כמנהיגה כבר לא תהיה משמעות ואיש לא יעריץ אותי עוד. ההתקדמות של האחות אוולין, שענתה לשאלות של האחים והאחיות וכולם היו קרובים אליה, הגבירה את דאגתי שלא אצליח להחזיק במעמד שלי, והרגשתי שלילית וחלשה עד כדי כך שהתחלתי למלא את חובתי רק למראית עין. אלוהים אומר שאנשים כאלה אינם הגיוניים. אלוהים לא שם לב אליהם וקשה להם להרוויח את עבודתה של רוח הקודש. הרגשתי מפוחדת כשהבנתי שהייתי באותו מצב מסוכן. אלוהים אומר גם שהוא לא אוהב אנשים ששליליים לעתים תכופות כי הם לא מסוגלים לקבל אמת. הם חיים עם כוונות מוטעות ולא יכולים לשנות או לזנוח אותן. מי שחי תמיד במצבים שליליים כאלה, בסופו של דבר יינטש וייפסל. זה גם מה שאני הבנתי בזמנו. אז פניתי לאלוהים, התוודיתי והתפללתי למחילה. אמרתי לאלוהים: "אלוהים, אני יודעת שאני טועה. אני יודעת שאתה יכול לעזור לי להבין את עצמי ולהוציא אותי מהשליליות שלי."

לאחר מכן, אחות קראה מדברי האל במהלך מפגש. הדברים גרמו לי להבין למה אנחנו שואפים לתהילה, רווח ומעמד. בפסקה הרביעית של "אלוהים עצמו, הייחודי ו'", האל אומר, "במה משתמש השטן כדי להשאיר את האדם תחת שליטתו? (פרסום ורווח.) אם כן, השטן משתמש בפרסום ורווח כדי לשלוט במחשבות האדם עד שבני האדם יכולים לחשוב אך ורק על פרסום ורווח. בני האדם נלחמים על פרסום ורווח, חווים מצוקות למען הפרסום והרווח, מושפלים למען הפרסום והרווח, והם יקבלו כל החלטה וקביעה למען פרסום ורווח וגם כדי לזכות בהם. כך השטן כובל את בני האדם בשלשלאות בלתי נראות ואין להם הכוח או האומץ להשליכן מעליהם. הם מדשדשים הלאה בקושי רב, משום שהם נושאים בלא-יודעין את השלשלאות האלה. למען הפרסום והרווח האלה, האנושות דוחה את אלוהים ובוגדת בו, והיא נעשית מרושעת יותר ויותר. כך, בדרך זו, הפרסום והרווח של השטן מחריבים דור אחר דור. הביטו כעת במעשי השטן – האין מניעיו הזדוניים נתעבים לחלוטין? אולי כיום אתם עדיין לא יכולים לראות מבעד למניעיו הזדוניים של השטן מכיוון שאתם חושבים שאי אפשר לחיות ללא פרסום ורווח. אתם חושבים שאם בני אדם מותירים את הפרסום והרווח מאחור, הם לא יכולים עוד לראות את הדרך שלפניהם, לא יכולים עוד לראות את מטרותיהם ועתידם הופך לאפל, קודר ועגמומי. אולם, אט-אט, כולכם תכירו יום אחד בכך שהפרסום והרווח הם שלשלאות אימתניות שהשטן משתמש בהן כדי לכבול את האדם. כאשר היום ההוא יגיע, אתם תתנגדו לחלוטין לשליטת השטן ותתנגדו לחלוטין לשלשלאות שהשטן משתמש בהן כדי לכבול אתכם. כשיבוא היום שבו תרצו להשליך מעליכם את כל הדברים שהשטן הטמיע בכם, תתנתקו מהשטן כליל ותתעבו באמת את כל מה שהשטן הביא לכם. רק אז יהיו לאנושות אהבה וכמיהה אמיתיות לאלוהים" ('הדבר מופיע בבשר'). אחרי שקראתי את דברי האל, הבנתי שהשטן משתמש בתהילה, רווח ומעמד כדי לרמות ולהשחית את האדם. זה העול הבלתי נראה שבו משתמש השטן כדי ללכוד אנשים. מאז שהייתי ילדה, הייתי לכודה על ידי עול התהילה, הרווח והמעמד. כשהייתי בבית ספר, על מנת לזכות בהערצת האחרים ולהפוך למנהיגת הכיתה, שקדתי על לימודיי מתוך פחד שחבריי לכיתה יתעלו עליי. כשהתחלתי להאמין באלוהים והפכתי למנהיגה, עבדתי קשה על מנת למלא את חובתי כדי לשמור על המעמד שלי וכדי שלא יחליפו אותי. קינאתי באחים ואחיות שהיו טובים ממני. דאגתי שהם יתעלו עליי ושמעמדי ירד בעיני האנשים. והדבר הכי עצוב? כשהבנתי שיש לי תחליף בקרב האחים והאחיות בניגוד למה שחשבתי, הרגשתי שלא סיפקתי את רצוני למעמד, והתחלתי למלא את חובתי רק למראית עין, רק משום שלא קיבלתי את מה שרציתי. הבנתי שמבחינתי, הדרישות של אלוהים, החובה והאחריויות שלי, חיי הכנסייה, כל הדברים האלה לא היו חשובים. עשיתי את כל מה שעשיתי אך ורק כדי לספק את רצוני למעמד בלי שום יראת שמים. יחד עם זאת, הבנתי שהשטן רוצה שנשאף לתהילה, רווח ומעמד. הוא רוצה שנריב זה עם זה כדי להשיג את הדברים האלה. הוא רוצה שננטוש את דרישותיו של אלוהים, נבגוד באלוהים ונתרחק ממנו. זהו התכסיס של השטן. כשהבנתי את זה, התחלתי לתעב את עצמי. רציתי להשתחרר מהשאיפה לתהילה, רווח ומעמד כדי שאוכל לבוא בפני אלוהים באמת. לאחר מכן, שמעתי מזמור שנקרא "אני רק ברוא קטנטן" שריגש אותי מאוד. "הו אלוהים! בין שיש לי מעמד או לא, כעת ביכולתי להבין את עצמי. אם מעמדי רם מדי, הסיבה לכך היא שרוממת אותי, ואם מעמדי נמוך מדי, הסיבה לכך היא גזירתך. הכול נתון בידיך. אין לי ברירות ואין לי תלונות. אתה גזרת שאיוולד במדינה הזו ולעם הזה, ועליי להיות צייתן לגמרי תחת ריבונותך, מפני שכל דבר נגזר על ידך. אין לי עניין במעמד. אחרי הכול, אני רק חלק מהבריאה הגדולה. אתה יכול לשים אותי בבור חסר תחתית או באגם האש והגופרית – אני רק ברוא. אם תשתמש בי, אני ברוא. אם תהפוך אותי למושלם, אני עדיין ברוא. אם לא תהפוך אותי למושלם, אני עדיין אוהב אותך, משום שאני אך ורק ברוא. אני אך ורק ברוא זעיר שאדון הבריאה ברא – רק אחד מבני האנוש הברואים. אתה הוא זה שברא אותי, ועכשיו אני שוב נתון לתזמור שלך. אני מוכן להיות לך כלי וניגוד, משום שהכול הוא מה שאתה גזרת. איש לא יכול לשנות זאת. כל הדברים וכל האירועים בידיך" ('עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). ברגע ההוא הבנתי שלא משנה איזו חובה אמלא היום בית האלוהים, זוהי הסמכתו ורוממותו של אלוהים. ללא קשר למעמד, כיציר ברוא, עליי למלא את חובתי בכנות. זוהי הדרך ההגיונית היחידה. לצד זה הבנתי שבבית האלוהים אין הבחנה בין מעמד גבוה לנמוך – הדבר היחיד שמשנה הוא מילוי החובה. כשהבנתי את זה, הרגשתי משוחררת. לא משנה מה יהיה מעמדי בעתיד, אעשה כמיטב יכולתי למלא את חובתי ולרצות את אלוהים.

לאחר מכן, ראיתי שני קטעים בדברי האל שהשפיעו עליי עמוקות. האל אומר, "שיתוף פעולה בקרב אחים ואחיות הוא עצמו תהליך של קיזוז חולשות של האחד עם החוזקות של האחר. אתה משתמש בחוזקות שלך כדי לפצות על חסרונותיהם של אחרים ואחרים משתמשים בחוזקות שלהם כדי לפצות על חסרונותיך. זו המשמעות של קיזוז חולשות של האחד עם חוזקות של אחרים ושל שיתוף פעולה הרמוני. רק כאשר משתפים פעולה בהרמוניה, אנשים יכולים להתברך בפני אלוהים וככל שאדם מרבה לחוות זאת, כך יש לו יותר מעשיוּת, הנתיב הופך לנהיר עוד יותר והוא נעשה עוד יותר נינוח" ("אודות תיאום הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "התפקידים אינם זהים. יש גוף אחד. כל אחד ממלא את חובתו, כל אחד נמצא במקומו וכל אחד עושה כמיטב יכולתו – לכל ניצוץ יש הבזק אור אחד – ושואף לבגרות בחייו. כך אתרצה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 21). כשקראתי את שני הקטעים האלה מדברי האל, הבנתי את כוונותיו של אלוהים. אלוהים מקווה שבעת מילוי חובתנו נוכל ללמוד זה מזה ולפצות זה על חולשותיו של זה. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו בכל תפקיד שמוטל עלינו ולעבוד יחד בהרמוניה כדי למלא את חובתנו. אחרי שהבנתי את כוונותיו של אלוהים, התפללתי אליו. התחלתי ללמוד איך להרפות ממעמדי ולהפסיק לתהות אם מישהו אחר יחליף אותי. למדתי גם לעשות דברים מכל הלב ולחשוב איך למלא את חובתי היטב. במהלך מפגשים הייתי פעילה ושיתפתי עם אחרים. כשאחרים שיתפו, הרהרתי בדבריהם בקפידה וציינתי במהירות נקודות אור. הבנתי שיכולתי ללמוד המון מהאחים והאחיות. לאט לאט קינאתי פחות באחים ואחיות שהתקדמו מהר יותר ממני או שהיו איכותיים ממני. גם הייתי מסוגלת להרפות מעצמי ופשוט ללמוד מאחרים. אחרי שיישמתי בצורה כזאת במשך זמן מה, הרגשתי שלווה ורגועה במיוחד, הרגשתי קרובה יותר לאלוהים. אני מודה לאלוהים גם על שהשתמש בדבריו על מנת לשפוט ולחשוף אותי. הוא עזר לי להתחיל להבין את טבעי המושחת. תודה לאל על אהבתו ועל שהושיע אותי!