בחירה בעת משבר
לפני זמן מה, קיבלתי מכתב מהאח ג'או. מנהיג הכנסייה שלהם, יחד עם אח ואחות, נעצרו על ידי המשטרה בעת שהפיצו את הבשורה. המקום בו הוסתרו הספרים לא היה בטוח. המשטרה הייתה עלולה לחפש שם ולהחרים את הספרים בכל רגע. לו ולמספר דיאקונים אחרים היה לעתים קרובות קשר עם אנשים שנעצרו, וכולם היו במעקב, לכן, אף אחד מהם לא יכול היה להעביר את הספרים. אז הוא יצר איתי קשר לשאול אם אוכל לעזור להעביר את ספרי דברי האל למקום אחר. לאחר שקראתי את המכתב, התחולל בתוכי עימות פנימי. כדי לעצור משיחיים, הקימה המפלגה הקומוניסטית של סין בכל כפר את "מערכת האחריות החמש-ביתית", וביצעה מעקב כדי לגלות באילו בתים ביקרו אנשים זרים. כאשר התגלו מאמינים באלוהים, דווח עליהם מיד. האחים והאחיות של אותה כנסייה נעצרו זה עתה, והעיניים של המפלגה הקומוניסטית של סין היו בכל מקום. בתקופה כזו, העברה של ספרי דברי האל ממקום למקום הייתה מסוכנת מדי. אם איש מרושע כלשהו היה מדווח עלינו, או אם היינו מתגלים בידי המשטרה, היא הייתה מחרימה את הרכב ועוצרת את נוסעיו. אם השוטרים היו רואים כמות כה גדולה של ספרי דברי האל, אין ספק שהם היו מענים אותי במהלך החקירה. אם זה לא יגרום למותי, זה בוודאי יגרום לי נזק פיזי קשה. ואם לא אוכל לסבול את העינויים ואחליט לבגוד כמו יהודה איש קריות, אלוהים יקלל ויעניש אותי, וזה יהיה הסוף שלי, הלא כן? עם זאת, אם לא נזיז את הספרים בזמן, והמשטרה תמצא אותם ותחרים אותם, האחים והאחיות לא יוכלו לקרוא את דברי האל. לא יכולתי פשוט לעמוד מנגד ולראות את המשטרה מחרימה את ספרי דברי האל. נאבקתי ביני לבין עצמי מה עליי לעשות, אז עמדתי בפני אלוהים והתפללתי, "אלוהים, אני מהסס ומפחד. אני דואג פן איעצר, ולכן אין לי אומץ לשתף פעולה. אנא, הענק לי אמונה וכוח."
לאחר שהתפללתי, הבחנתי בקטע מדברי האל. "אנשים הנאמנים לאלוהים יודעים בבירור שכרוכים בכך סיכונים והם מוכנים ליטול על עצמם את הסיכונים האלה כדי להתמודד עם התוצאות ולמזער את ההפסדים לבית אלוהים, לפני שהם עצמם נסוגים. הם אינם נותנים עדיפות לבטיחות שלהם. מה אתם אומרים על כך: הייתכן שלאנשים לא אכפת אפילו מעט מהבטיחות שלהם? מי אינו מודע לסכנות בסביבתו? עם זאת, עליך ליטול על עצמך סיכונים על מנת למלא את חובתך. זו אחריותך. אסור לך לתת עדיפות לביטחון האישי שלך. עבודת בית האלוהים והדברים שאלוהים מפקיד בידיך חשובים ביותר והם בעדיפות ראשונה לפני כל השאר" ("הם ממלאים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואף מוכרים את האינטרסים הללו בתמורה לתהילה אישית (חלק ב')" בספר 'חשיפת צוררי המשיח'). לאחר שקראתי את דברי האל, התביישתי. כאשר אנשים הנאמנים לאלוהים רואים את האינטרסים של בית האל נפגעים, הם קמים ומבצעים את תפקידם, גם כשהם יודעים שזה מסוכן. אבל אני? הבנתי בבירור מהו המשבר הנוכחי. ידעתי שאם לא אעביר את ספרי דברי האל במהירות, יש סיכוי שהמשטרה תמצא אותם ותחרים אותם בכל רגע. ברגע מכריע שכזה, כל שדאגתי היה שמא יעצרו אותי. לא דאגתי כלל לאינטרסים של בית האל, ולא חשבתי כיצד לנצל את יתרונותיי כדי למלא את אחריותי ואת חובותיי. זו לא הייתה נאמנות כלל! הייתי אנוכי ותו לא. כשהבנתי זאת, חשתי תחושה עמוקה של הלקאה עצמית. חשבתי לעצמי, לא משנה כמה מטורף יהיה התנין הגדול האדום כאש, האם גם זה לא בידי אלוהים? הוא עיכב את עבודתו של אלוהים והפריע לה במשך שנים כה רבות, ולמרות זאת, האם עבודתו של אלוהים לא התרחבה למדינות רבות מעבר לים? היססתי ופחדתי כי היה חסר לי ידע על כל-יכולתו וריבונותו של אלוהים. הייתה לי מעט מדי אמונה באלוהים. אלוהים השתמש במצב הזה כדי לעזור לי ללמוד לקחים ולזכות אותי באמת, כדי ללמד אותי על כל-יכולתו ועל חוכמתו, והייתי צריך ל חוות זאת בכך ששמתי את מבטחי באלוהים. ברגע שהבנתי את זה, ההיסוסים שלי פסקו, והייתי מוכן להעביר את ספרי דברי האל בהקדם האפשרי.
מוקדם למחרת בבוקר, נסעתי לכנסייה של האח ג'או. הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש אחות ולבקש ממנה לקחת אותי לבית שבו אוחסנו הספרים, אבל בכניסה, היא אמרה לי ב שקט שבעלה משגיח עליה בבית ולא מאפשר לה לצאת כי הוא פוחד שהיא תיעצר. כששמעתי את זה, התחלתי ממש לדאוג. היא לא יכלה לקחת אותי לשם, לא הכרתי שם מישהו אחר, והמצב היה קריטי. מה יקרה אם המשטרה תחרים את הספרים? לא יכולתי לחשוב על דרך אחרת, וכל שנותר לי לעשות היה לחזור הביתה. בדרך חזרה לא יכולתי להפסיק לתהות ממי אוכל לבקש שייקח אותי לשם, וגם אם הייתי מצליח למצוא מישהו, אם הייתי חוזר שוב לאותו הכפר, סביר להניח שהייתי מושך תשומת לב. האם מישהו ידווח עליי? ככל שחשבתי על כך יותר, כך פחדתי יותר. נדמה היה שסכנה אורבת לי בכל פינה. לאחר שחזרתי הביתה, התפללתי לאלוהים כדי למצוא תשובות, והבחנתי בקטע הזה של דברי האל, "אל לכם לפחד מדברים כאלה ואחרים. יהיו הקשיים והסכנות שבפניכם אשר יהיו, אתם יכולים להישאר יציבים בפניי ולא לתת לדבר לחסום את דרככם, כדי שרצוני יוכל להתגשם. זו חובתכם... אתם חייבים לעמוד בכל הדברים, ולמעני עליכם להיות מוכנים לוותר על כל רכושכם ולעשות כל דבר שביכולתכם כדי להיות חסידים שלי ולהיות מוכנים להשקיע את כל כולכם. זו העת שבה אבחן אתכם: האם תוכיחו את נאמנותכם אליי? האם תהיו חסידים נאמנים שלי עד סוף הדרך? אל תפחדו. עם תמיכתי, מי יכול לחסום את המסלול? זכרו זאת! אל תשכחו! כל דבר שקורה נובע מכוונתי הטובה, והכל תחת השגחתי. האם כל מילה ומעשה שלכם יכולים להישמע לדברי? כשיפלו אליכם ניסיונות האש, האם תכרעו ברך ותקראו? או שמא תתכווצו מרוב פחד ולא תוכלו להתקדם?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). "כשאני מתחיל את עבודתי באופן רשמי, כל בני האדם נעים כפי שאני נע, כך שבני אדם ברחבי תבל מעסיקים את עצמם בהתאמה אליי, ישנה 'הילולה' ברחבי תבל ואני מדרבן את האדם לנוע קדימה. אי לכך, אני מצליף בתנין הגדול האדום כאש עצמו למצב של טירוף ובלבול והוא משרת את עבודתי, ועל אף שהוא אינו רוצה בכך, הוא לא מסוגל לפעול לפי רצונותיו שלו ואין לו ברירה אלא להיכנע לשליטתי. בכל תוכניותיי, התנין הגדול האדום כאש הוא הניגוד שלי, האויב שלי וכן המשרת שלי. לכן מעולם לא הקלתי ב'דרישות' שלי ממנו. לפיכך, השלב האחרון של עבודת התגלמותי כבשר ודם יושלם בבית שלו. כך התנין הגדול האדום כאש יהיה מסוגל יותר לשרת אותי כראוי וכך אכבוש אותו ואשלים את תוכניתי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 29). דברי אלוהים נתנו לי אמונה. אלוהים הוא כל יכול. הוא שולט בכל דבר ומניע כל פעולה. עבודתו של אלוהים באחרית הימים מתרחשת במדינתו של התנין הגדול האדום כאש כדי שהרדיפה של התנין הגדול האדום כאש תוכל לשמש את אלוהים בהבאת עמו הנבחר לידי שלמות. לא משנה כמה רשע ומטורף יהיה התנין הגדול האדום כאש, הוא עדיין נתון לתזמוריו של אלוהים ששולטים בכול. הוא לא יכול לפגוע בשערה אחת משערות ראשנו ללא אישורו של אלוהים. אני חושב שהמפלגה הקומוניסטית של סין דיכאה משיחיים באכזריות ורדפה אותם מאז שהיא עלתה לשלטון, והשתמשה באמצעים בזויים ומרושעים שונים בניסיון שווא לגרש את כנסיית האל, אבל הקנוניות שלה מעולם לא הצליחו. במקום זאת, ההתנהגות שלה רק עזרה לאלוהים. היא העניקה לעמו הנבחר של אלוהים את היכולת להבחין במהותהּ הרעה הנובעת משנאת האמת ומהתנגדות לאלוהים ומודעות לסמכותו של אלוהים. באותו הזמן, אלוהים משתמש בתנין הגדול האדום כאש כדי למיין אנשים לפי סוגים. ישנם אלה שבדרך כלל יכולים לאכול ולשתות את דבר אלוהים ולמלא בנאמנות את חובותיהם בעתות רדיפה ואסון, שאינם נכנעים לשטן גם לאחר שנעצרו ועונו, ושנושאים את עדותם של מתגברים. אבל ישנם כאלה שכל כך הססנים ומפוחדים, עד שהם לא מעזים למלא את חובותיהם הם המוץ, והעשבים השוטים, הם חסרי האמונה שנחשפים בזכות עבודתו של אלוהים, ובסופו של דבר, הם כולם יסולקו. באותו רגע הבנתי שאלוהים השתמש במצב הזה כדי לבחון אותי. אם אני הססן ופחדן מכדי למלא את חובתי, האם זה לא אומר שנחשפתי בידי אלוהים? כשהבנתי את זה, ידעתי שיותר לא אוכל להתחמק מחובתי. היה עליי להעביר את ספרי דברי האל בהקדם האפשרי.
לכן, דנתי בזריזות עם אחיי ואחיותיי כיצד להעביר את הספרים ונודע לי שיש עוד שתי אחיות אחרות שהכירו את הבית שבו נשמרו הספרים, אז נסעתי במהירות לאסוף אותן ולהביא אותן לבתים עם הספרים. על הכביש, כל עצביי היו מרוטים, והתפללתי לאלוהים ללא הרף. כשהגענו לכניסה לכפר, ראיתי שמתרחש טקס כלשהו של הנחת אבן פינה. אנשים רבים התאספו כדי להשתתף בו. הבנתי שאלוהים פתח כאן בפנינו דרך. הודיתי לו בליבי, ואז, כשדעתם של תושבי הכפר הייתה מוסחת, נכנסנו בשקט לכפר מכביש צדדי והעברנו בהצלחה את ספרי דבר האל. ברגע שסיימנו לאחסן את הספרים, קיבלנו הודעה שמישהו דיווח עלינו לאחר שעזבנו. המשטרה יצאה מייד למרדף אחרינו, אך בשלב זה כבר היינו רחוקים. הודיתי לאלוהים כי ראיתי שהכול בידי האל. כל דקה, ואפילו כל שנייה. אלוהים גייס אנשים, אירועים ודברים שונים כדי לפתוח לנו דרך, שבלעדיה לא היינו מסוגלים כלל להעביר את הספרים.
זמן לא רב לאחר מכן, חמישה אחים ואחיות מכנסייה כלשהי נעצרו במהלך מפגש. המעצרים נעשו בפתאומיות רבה, לכן לא ידענו כמה אחים ואחיות באזור היו תחת מעקב. היינו צריכים להתריע באופן מיידי בפני האחים והאחיות שהיו בקשר עם העצורים, כדי שהם יוכלו להתחבא. היה גם צורך להעביר את ספרי דברי האל בהקדם האפשרי. הכרתי את הכנסייה באזור הזה, לכן הייתי האדם המתאים ביותר לסייע למנהיגי הכנסייה להתמודד עם המצב. אבל גם היססתי כי פחדתי שיעצרו ויענו אותי, אז הבעתי את דאגותיי בפני אשתי, והיא הקריאה לי קטע מדברי האל. אלוהים אומר: "מכל מה שקורה ביקום, אין שום דבר שלגביו המילה האחרונה אינה שלי. האם יש דבר שאינו נתון בידיי? כל מה שאני אומר נעשה, ומי בקרב בני האנוש יכול לשנות את דעתי? הייתכן שזו הברית שעשיתי בעולם? שום דבר אינו יכול לעכב את התקדמות התוכניות שלי. אני תמיד נוכח בתוך עבודתי כמו גם בתוכנית הניהול שלי. מיהו בן האנוש שיכול לתחוב את ידו ולהתערב? האם לא אני ערכתי אישית את הסידורים האלה?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 1). קריאת דברי האל העניקה לי אמונה. ראיתי שכל העניינים והדברים נתונים בידי אלוהים. כל יום, כל מה שקורה לי, והאם איעצר, כל אלה נתונים בידי אלוהים. ללא אישורו של אלוהים, ולא משנה באיזו בהילות התנין הגדול האדום כאש ירדוף אותנו, אני לא איעצר. וגם אם איעצר, זה יהיה הרגע שלי לשאת עדות לאלוהים. כשהבנתי זאת התפללתי לאלוהים והייתי מוכן לשים בו את מבטחי ולשתף פעולה.
למחרת, התחפשתי לסוחר תבואה והלכתי לכפר כדי ללמוד עוד על המצב. לאחר שהגעתי, הייתי צריך להימנע ממצלמות וממקומות צפופים, אז עשיתי עיקוף ארוך, ואחרי מסע קשה, הגעתי לביתו של מנהיג הכנסייה, רק כדי לגלות שאין שם איש. הייתי מודאג ומתוסכל, וחיכיתי עד שהשמש שקעה, אך הם לא הופיעו. אז נאלצתי לבלות את הלילה בבית סמוך של קרוב משפחה מאמין. באותו הלילה, חשבתי על איך כל היום סיכנתי את עצמי ונסעתי כל כך רחוק, ובכל זאת לא השגתי דבר, והרגשתי אומלל. היה עליי לחזור לשם למחרת. מה יקרה לי אם מישהו ידווח עליי ואז יעצרו אותי? ידעתי שלא אוכל להתחמק מהחובות שלי כמו בעבר. הייתי צריך לחשוב על דרך להוציא את הספרים, אבל גם היססתי ופחדתי, והרגשתי שהחובה הזו מסוכנת מדי. אז, התפללתי לאלוהים, "אלוהים! אני מהסס ומפחד. בבקשה תן לי אמונה. לא משנה כמה מסוכן המצב, אני רוצה לשים את מבטחי בך ולפתור את המצב הזה בהקדם האפשרי, כדי שהאינטרסים של בית האל לא ייפגעו." לאחר שהתפללתי, נזכרתי בקטע מדברי האל, "התנין הגדול האדום כאש רודף את אלוהים והוא אויבו של אלוהים, ולכן בארץ הזו, בני האדם שמאמינים באלוהים חשופים להשפלה ולדיכוי והמילים האלה יתגשמו בקרב קבוצה זו כתוצאה מכך. היות שעבודת האל מתבצעת בארץ שמתנגדת לאלוהים, כל עבודתו נתקלת בקשיים עצומים והגשמתם של רבים מדבריו אורכת זמן. לפיכך, בני אדם מזוככים בזכות דברי האל, שזהו גם כן חלק מהסבל. ביצוע עבודתו של אלוהים בארצו של התנין הגדול והאדום כאש קשה ביותר, אך באמצעות הקשיים האלה, אלוהים מבצע שלב אחד בעבודתו שממחיש את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים ומנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפוך את קבוצת בני האדם הזאת למושלמים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?). בעבר, לא הבנתי את המשמעות של הקטע הזה מדברי האל, אבל כאשר מחילים את דבריו על המצב הזה, ניתן לראות את המעשיות שבהם. התנין הגדול האדום כאש שונא את האמת ומתנגד לאלוהים בקיצוניות. כמאמינים באלוהים במדינה של התנין הגדול האדום כאש, זהו גורלנו לסבול ממעצרים ומרדיפות, אבל אלוהים משתמש ברדיפה של התנין הגדול האדום כאש כדי להביא קבוצה של מתגברים לידי שלמות. זוהי החוכמה שבעבודת האל. בעבר, הרגשתי שהייתה לי אמונה באלוהים, אבל באותו מצב מ סוכן, שבו התמודדתי עם הסיכון שאיעצר, ההססנות שלי, חוסר האמונה שלי והאנוכיות שלי התגלו. פחדתי שלא אהיה מסוגל לשאת את העינויים במידה שאיעצר, שאהפוך להיות יהודה איש קריות, ושסופי יהיה מר. חשבתי על כל הדרכים שבהן התנהגתי, על האופן שבו לקחתי בחשבון את האינטרסים שלי ואת בטיחותי, אבל כלל לא חשבתי על עבודת הכנסייה. לא גיליתי שום נאמנות לאלוהים ולא נשאתי לו עדות. נקלעתי למצב הזה כי אלוהים נתן לזה לקרות. אלוהים השתמש בזה כדי להביא את אמונתי לידי שלמות, וכדי להעניק לי אומץ וחוכמה כך שתהיה לי חוויה מעשית של עבודת האל וכדי שאיווכח במעשי האל. העובדה שנולדתי בסין והייתי בר מזל מספיק כדי לחוות את עבודת האל באחרית הימים הייתה האופן שבו אלוהים רומם אותי ואהב אותי. אם לא אסבול ואשלם מחיר כדי להשיג את האמת, אם איכשל למלא את החובה הזו, חיי יהיו נטולי משמעות וערך. כשהבנתי את זה, לא יכולתי שלא להרהר: למה תמיד שקלתי תחילה את האינטרסים שלי במצבים מסוכנים? מה היה השורש לכך?
מאוחר יותר, קראתי בדברי האל: "כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. הם זונחים דברים, משקיעים עצמם למענו ונאמנים לו, אך הם עדיין עושים את כל הדברים האלה למען עצמם. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות עבור עצמם. בחברה האנושית, הכול נעשה למען התועלת האישית. מאמינים באלוהים אך ורק על מנת לזכות בברכות. כדי לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: כל אלה הן עדויות אמפיריות לאופיו המושחת של האדם. אנשים שטבעם השתנה הם שונים. הם חשים שהמשמעות נובעת מחיים על פי האמת, שרק אנשים שממלאים את חובותיו של יציר אל ראויים להיקרא בני אנוש, שהבסיס להיותך אנושי הוא ציות לאלוהים, יראת אל והימנעות מרוע, שקבלת התפקיד שאלוהים מטיל עליך היא אחריות שנקבעה על ידי השמים והארץ – ואם הם אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים ולגמול לו על אהבתו, הם אינם ראויים להיקרא בני אנוש. עבורם, חיים עבור עצמך הנם חיים ריקניים וחסרי משמעות. הם חשים שעל בני האדם לחיות על מנת להשביע את רצונו של אלוהים, למלא את חובותיהם היטב ולחיות חיים בעלי משמעות, כך שגם כאשר יגיע זמנם למות, הם יהיו מרוצים, בלי אף חרטה, וירגישו שחייהם לא היו לשווא" ("ההבדל בין שינויים חיצוניים לשינויים בטבעו של אדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי ששקלתי את האינטרסים שלי והגנתי על עצמי בכל דבר, שרציתי להימנע ו ולהתעלם מהחובות שלי במצבים ומסוכנים, ושחייתי על פי פילוסופיות שטניות כגון "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"תן לדברים להידרדר אם הם אינם משפיעים עליך במישרין." הפילוסופיות האלה הפכו להיות האופי שלי ושלטו במחשבות ובהתנהגות שלי. הם הפכו אותי לאנוכי ולבזוי במיוחד. כלל לא לקחתי בחשבון עבודתו של בית האל. הייתי מודע היטב לחשיבותם של ספרי דברי האל, ושעליי לסכן הכול כדי להגן עליהם, אבל עדיין שקלתי קודם כל את האינטרסים האישיים שלי, וברגע כה מכריע, לא הצלחתי למלא בנאמנות את החובות שלי. חשבתי על איך אלוהים, כדי להציל את האנושות, שהושחתה בצורה כה עמוקה, לקח את הסיכון הענק שכרוך בהגעה לסין כדי לעבוד, במקום שבו הוא נרדף על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין וסופג גינויים ודחייה מהעולם הדתי. אלוהים מעולם לא חשב על ביטחונו, והביע ללא הרף את האמת כדי לספק אותנו. למרות שאנחנו מרדנים ומושחתים, אלוהים לעולם לא נטש אותנו, והשתמש בדבריו כדי להאיר ולהדריך אותנו. כשהכרתי בזה, הבנתי את גודל החוב שאני חב לאלוהים ושנאתי שהפכתי להיות כה אנוכי ובזוי. הפקתי תועלת כה רבה מחסדו של אלוהים ומהאספקה של דבריו, ובכל זאת, ניסיתי להגן על עצמי בכל הזדמנות, ומעולם לא חשבתי איך להגן על האינטרסים של בית האל. לא היה בי שמץ של אנושיות. אכן, לא הייתי ראוי לחיות בפני אלוהים! הרגשתי מדוכדך והתפללתי לאלוהים, "אלוהים! הושחתי בצורה כה עמוקה על ידי השטן, אני מאוד אנוכי ובזוי, ואין בי שמץ אנושיות. אני לא רוצה לחיות כך יותר, אני רוצה למרוד בבשרי, למלא את כל חובותיי כמיטב יכולתי, ולתמוך בעבודתו של בית האל."
מאוחר יותר, קראתי את זה בדבר האל. מובא מתוך "'פרק 11' ב'דברי האל לתבל כולה'." "מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? האם חייו ומותו של האדם קורים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו? בני אדם רבים כמהים למוות, אך הוא רחוק מהם; בני אדם רבים רוצים להיות אלה שחזקים בחיים ומפחדים מהמוות, אך הם אינם יודעים שיום מותם הולך וקרב ומשליך אותם אל תהום המוות" ('הדבר מופיע בבשר'). "כשבני האדם מוכנים להקריב את חייהם, הכול נעשה חסר ערך, ואיש אינו יכול לנצל אותם. מה יכול להיות חשוב יותר מהחיים? לפיכך, השטן מאבד את היכולת לעשות דברים נוספים בבני האדם, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות באדם. אף על פי שבהגדרה של 'הבשר', נאמר שהשטן משחית את הבשר, אם בני האדם מתמסרים לאלוהים באופן מלא והשטן כבר לא שולט בהם, איש אינו יכול לנצל אותם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 36). בזמן שהרהרתי בדברי האל, הבנתי שחיים ומוות של אנשים הם בידי אלוהים. בדיוק כמו שאיוב סבל מאכזריותו של השטן, השטן עדיין לא העז לקחת את חייו של איוב ללא רשותו של אלוהים. בהתמודדות עם בעיה זו, מעצרי האפשרי היה תלוי באלוהים. אם אלוהים היה מרשה למשטרה לעצור אותי, לא משנה כמה עינויים הייתי צריך לסבול, אפילו אם הייתי מוכה למוות, הייתי צריך לעמוד איתן ולשאת לא עדות. זה יהיה משמעותי ורב ערך למות מות קדושים עבורו. בדיוק כמו שישוע אדוננו אמר, "כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ. אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי, יַצִּילֶנָּה" (לוקס ט' 24). חשבתי גם על קדושי העבר. כאשר איימו להרוג אותם, הם לא שקלו קודם את האינטרסים האישיים שלהם או תכננו כיצד ישרדו. במקום זאת, הם נשאו עדות מהדהדת לאלוהים. בדיוק כמו דניאל, שנזרק לגוב האריות, או יעקב שראשו נערף, או פטרוס, שנצלב הפוך. עליי לחקות את אמונתם, נאמנותם וצייתנותם לאלוהים. לא אוכל עוד לפחד מהשפעתו האפלה של השטן או לחיות חיים אנוכיים, בזויים ולא מכובדים. יהיה עליי לסכן הכול כדי למלא את החובות שלי.
בבוקר שלאחר מכן, פתאום עלה בדעתי שהאחות וואנג, שגרה בקרבת מקום, אולי גם מכירה את הבית שבו נשמרו הספרים, אז הלכתי לבית שלה. היא אמרה לי בהלם, "אתמול, אנשים מתחנת המשטרה יחד עם אנשי הכפר הגיעו כדי לחקור מאמינים באלוהים. אם היית מגיע לבקר את מנהיג הכנסייה ומעביר את הספרים אתמול, היית מייד נתפס." כששמעתי את האחות וואנג אומרת את זה, לא יכולתי להפסיק להודות לאלוהים בליבי. לאחר שלמדתי על המצב במקום, העברתי את הספרים למקום בטוח, ויכולתי סוף סוף להפסיק לדאוג. למרות שסבלתי מעט מהחרדה הרבה שבה הייתי שרוי לאורך כל התהליך, ראיתי את ההשפעה המעשית של כל-יכולתו וריבונותו של אלוהים על כל הדברים. לא משנה עד כמה מטורף יהיה התנין הגדול האדום כאש, הוא נמצא בידיו של אלוהים, וכך משרת אותו. הוא מהווה כלי שמשמש להביא את האנשים שנבחרו על ידי אלוהים לידי שלמות ולעזור להם לצמוח בחיים, וללא רשותו של אלוהים, הוא לא יכול לעולל לנו דבר.
לאחר ההתנסות שלי, האמונה שלי באלוהים גדלה. גם השגתי הבנה מסוימת לגבי השחיתות שלי. אני כבר לא נרתע כשעליי להתמודד עם השפעתו האפלה של השטן, ואני מסוגל למלא את חובתי ולהגן על האינטרסים של בית האל. הודות להדרכתו של אלוהים, צמחתי והפקתי תועלת בדרך זו. לעולם לא הייתי יכול להשיג את הדברים הללו ללא היתקלות בקשיים. הודו לאל!
אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.