וו שיה העיר ליניי, מחוז שאנדונג

לאחר שקיבלתי את עבודתו של אלוהים באחרית הימים ושאכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, נעשה לי ברור שחשוב מאוד שאבין את עצמי. כתוצאה מכך, בזמן שאכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, וידאתי שאני בוחנת את עצמי לפי דברי אלוהים שבאמצעותם הוא חושף את האדם. ברוב המקרים, הייתי מסוגלת לזהות את מגרעותיי ואת חסרונותיי. חשתי שבאמת אגיע להבנה עצמית. אולם רק בזכות התגלות מאלוהים הצלחתי לראות שלא באמת הבנתי את עצמי בהתאם לדברי אלוהים.

יום אחד, הלכתי לאיזשהו מקום עם מנהיגה אזורית כדי להוציא סכום כסף. כשהסכום אושר והקבלה נרשמה. חשבתי לעצמי שהדיכוי האכזרי של אמונות דתיות מצד ממשלת המפלגה הקומוניסטית בסין מחמיר עתה יותר ויותר, ושחברי הממשלה עושים כל מאמץ כדי להשתלט על נכסי הכנסייה. על כן, ליתר ביטחון, הצעתי שנשמיד את כל הקבלות הקודמות ממשיכות הכסף. באותו זמן, המנהיגה המחוזית פלטה פתאום: "אם תשמידי את הקבלה האחרונה, לא תהיה כל ראיה. מה אם פשוט תשמרי את הכסף לעצמך?" לא ידעתי איך להרגיש כששמעתי זאת, אבל בהחלט חשתי שזה היה עלבון גדול ליושרה שלי. היה לי קשה מאוד לעכל את זה. חשבתי לעצמי איזה מין אדם היא חושבת שאני? אני חסידה של אלוהים זה זמן רב ואני אדם טוב. איך אני יכולה לעשות דבר כזה? מלבד זאת, נטלתי פיקוד על העבודה הזו במשך שנים כה רבות ומעולם לא עשיתי טעות בנוגע לכספים, אז למה שאגנוב את כספי הכנסייה? איך בדיוק הזכרתי את יהודה איש-קריות? ... ככל שחשבתי על זה יותר, כך התרגזתי יותר. ככל שחשבתי על זה, כך הרגשתי שהיא התנשאה עליי ורדתה בי. הייתי פגועה כל כך שכמעט בכיתי.

בכאבי, נזכרתי בדברי אלוהים, "כס מלכותו מתיר לנו את סביבתנו, וכן את בני האדם, את החומרים ואת החפצים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). ואז תהיתי מדוע שאלוהים ייצור מצב שבו אחותי תאמר דבר כזה? מה אלוהים מלמד אותי? בזמן שהרהרתי בזה, לבי החל לחוש שלווה. מוחי החל לפקפק בתגובות הכאובות שהיו לי זה עתה כלפי הערתה של אחותי: האם היא טעתה כשאמרה "מה אם פשוט תשמרי את הכסף לעצמך?" אלוהים אמר שבני אדם יבגדו בצדק ויתרחקו מאלוהים בכל זמן ובכל מקום. איש אינו אמין לחלוטין. האם אני היוצאת מן הכלל? מלבד זאת, עד כמה טבעי השתנה? כמה אמת רכשתי? אם לא רכשתי אמת וטבעי לא השתנה הרבה, מדוע שלא אניח לאחרים לראות אותי כך? על בסיס מה עליי לראות את עצמי כאצילית וטהורה? ומדוע שאהיה כה בטוחה שלעולם לא אגנוב את התרומות? אלוהים אמר פעם: "טבע בני האדם מלא בטבעו של השטן – הם אגוצנטריים, אנוכיים, חמדנים וראוותנים לגמר" ("בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). האם זה חל רק על אחרים ולא עליי? כולם חמדנים מטבעם, האם אני יוצאת דופן? האם מה שאמרה אחותי מנוגד לעובדות? בדרך כלל כשאני אוכלת ושותה את דברי אלוהים, נראה שאני מסוגלת לבחון את עצמי באופן מודע לאור גילוייו של אלוהים. אולם כאשר האחות אמרה את האמת ללא רגשנות, על בסיס גילוייו של אלוהים בנוגע לטבע האדם, התרגזתי כל כך. האם אין הדבר חושף שאינני מכירה את עצמי בהתאם לדברי אלוהים? האם אין הדבר מעיד על כך שאין לי הבנה אמיתית של הטבע השטני שבתוכי? רק אז הבנתי שהַכָּרָתי את עצמי באמצעות אכילת ושתיית דברי אלוהים לא הייתה אלא הכרה תיאורטית והבנה שטחית. לא הקדשתי תשומת לב מיוחדת להבנת טבעי האמיתי באמצעות הגילויים שבדברי אלוהים. לכן המצב הזה אליו נקלעתי היה בלתי נמנע. כשאני מתקשרת, אני נוהגת לדבר כאילו שאני מבינה את עצמי. אני מנידה בראשי ומסכימה עם הדברים שבאמצעותם אלוהים חושף את האדם. אולם נוכח העובדות, העדפתי למות מאשר להודות שאני האדם שאלוהים הראה לי. במבט לאחור: כמה פעמים הצהרתי שחסר לי היגיון אנושי, אולם כשאנשים אחרים אומרים שחסר לי היגיון אנושי, אני מיד מכחישה זאת ומתגוננת עד מוות. כמה פעמים הצהירו שפתיי שאני מבצעת את חובתי רק כדי לצאת ידי חובה, אולם כשאנשים אחרים מציינים שאני עושה את חובתי רק כדי לצאת ידי חובה, אני תמיד חושבת על כל דרך אפשרית להתגונן ולהצטדק כדי לזכות את עצמי מן האישום. כמה פעמים הצהרתי בפני אנשים שאני כלום, אולם כשאחרים אומרים שאני לא עושה דברים כהלכה, אני נעשית מדוכדכת וכה שלילית עד שאינני יכולה להתעודד. כמה פעמים הצהרתי שיש לי שיעור קומה עלוב ושחסרה לי היכולת לעבוד, אולם כשאני שומעת אחרים אומרים שאני בעלת שיעור קומה עלוב ושלעולם לא תצא ממני מנהיגה טובה, אני מרימה ידיים ומתבטלת... ברור שאני צבועה. כשאני אומרת לעצמי שאני מושחתת, זה בסדר, אולם כשאחרים אומרים עליי משהו, אינני מסוגלת לקבל זאת ואני מתנגדת לכך. זה מראה במידה מספקת שהבנתי את עצמי מגיעה רק עד פי. הדבר מוליך אחרים שולל ומהווה צביעות. מאחר שמעולם לא הייתי מסוגלת באמת לנתח ולהבין את טבעי האמיתי באמצעות הגילויים שבדברי אלוהים, עדיין לא הבנתי את עצמי וטבעי לא השתנה.

בזמנו, הרהרתי בגישתי הנרקיסיסטית ומצאתי שהיא מבישה באמת. גילוייו של אלוהים באמת שכנעו אותי ואפשרו לי לראות בבהירות שאינני מבינה את עצמי באמת. מעתה ואילך, אני מוכנה להכיר במהותי המושחתת באמצעות דברי אלוהים שבאמצעותם הוא חושף את האדם. אני מוכנה להתייצב באומץ נוכח העובדות ולהבין את עצמי באמת כדי שאוכל בקרוב לשנות את טבעי.