ווז'י העיר ליניי, מחוז שאנדונג

באביב 2006 הודחתי מתפקידי כמנהיג ונשלחתי למקום שממנו באתי מפני שנחשבתי יותר מדי ל"אומר הן". עם חזרתי נפלתי לכור מצרף של ייסורים וסבל. מעולם לא חשבתי שלאחר שנים כמנהיג המצב יידרדר בשל היותי "אומר הן". חשבתי שזה הסוף עבורי, שכל מי שמכיר אותי יידע על כישלוני, ושאני אתפרסם כדוגמה רעה בכנסייה. איך אוכל לשאת פניי אל אחרים לאחר כל זאת? ככל שהרביתי לחשוב הפכתי שלילי יותר, עד שלבסוף איבדתי את האמונה הדרושה להמשיך ולבקש את האמת. אולם כשחשבתי על כל מה שהקרבתי ועל הוצאותיי הכספיות במהלך השנים האחרונות, לא יכולתי להביא את עצמי לפרוש, וחשבתי: "אם אוותר לעצמי לחלוטין ואקבל את הכישלון, האם כל המאמצים הללו לא יהיו לשווא? האם אנשים לא יעריכו אותי עוד פחות? לא אוכל לתת לזה לקרות! אני מוכרח לעמוד על שלי ולא לתת לאחרים לזלזל בי. עכשיו, לא משנה כמה קשה אני מוכרח לנסות, כמה עוולות עליי אסבול, אני מוכרח לאזור אומץ – אני לא יכול לוותר באמצע! כל עוד אזכור את לקחי הכישלון ואתמקד בבקשת האמת, אולי יום אחד אוכל להתמנות למנהיג שוב." כשחשבתי זאת, כל השליליות והעצב התנדפו וחשתי מרץ מחודש במאמציי.

מאותו רגע ואילך הקדשתי שעות ארוכות בכל יום לאכילה ושתייה בפועל של דברי אלוהים כדי להצטייד באמת, וזאת בעודי מהרהר ורוכש תובנות באשר למעידותיי הקודמות. כתבתי אינספור מאמרים המפרטים את חוויית החיים שלי, וגם דרשות. זמן-מה לאחר מכן, כשראיתי ששניים מאמריי נבחרו, אמונתי במאמציי גברה עוד יותר. חשבתי לעצמי: "פשוט תמשיך לעבוד ועד מהרה החלום יהפוך למציאות". כך המשכתי במאמציי והתנחמתי בכך שמצבי חזר להיות "תקין" פחות או יותר.

יום אחד במהלך טיפוח רוחני, נמשכתי לקטע מסוים מדברי אלוהים: "אם בני אדם מבינים את עצמם, עליהם להבין את מצבם לאשורו; ההיבט החשוב ביותר של הבנת המצב לאשורו הוא שהאדם יתפוס את מחשבותיו ורעיונותיו. בכל תקופה ותקופה, דבר עיקרי אחד משל במחשבותיהם של בני האדם. אם תוכלו להשתלט על מחשבותיך, תוכלו להשתלט על הדברים שעומדים מאחוריהן" ("אנשים שתמיד באים בדרישות לאלוהים הם הכי פחות הגיוניים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). כשהרהרתי בדברי אלוהים, הפניתי לפתע את השאלה אל עצמי: מה שולט במחשבותיי כעת? מה טמון מאחורי כל מחשבותיי? התחלתי לבחון היטב את תהליך המחשבה שלי, ובהנחייתו של אלוהים התחלתי להבין שמאז שהוחלפתי, מחשבותיי נשלטו על ידי התשוקה לפיה "אני חייב להשיב לעצמי את המוניטין והמעמד הקודמים שלי ולעמוד על שלי. אינני יכול שאחרים יזלזלו בי". מחשבה זו הייתה כמו עמוד תווך רוחני שאפשר לי להתמיד דרך כור המצרף של ייאושי שדחף אותי לחתור למטרתי. מחשבה זו עזרה לי להיוותר "איתן וחסר פשרות" תחת מטר בלי פוסק של "עלבונות והשפלה". באותו רגע הבנתי שהמטרה אחריה רדפתי הייתה טמאה, מלאת תאווה וכלל לא חיובית.

במחשבה לאחור, אני רואה שאלוהים חשף אותי כדי לאפשר לי להרהר בעצמי ולהבין את טבעי השטני, כך שאוכל להיות מעוגן וישיר בבקשי את האמת, להשליך מעליי את הרשע והחטא ולקבל את ישועת אלוהים. עם זאת, בהחלט לא הודיתי לאלוהים על מנחת ישועתו, ולא שנאתי את עצמי על הרשע שעוללתי. יתרה מזאת, לא נזפתי בעצמי ולא חשתי חרטה על שלא הצלחתי לעמוד בציפיותיו של אלוהים. במקום זאת, מונע על ידי הטבע היהיר שלי שקרא לי "להצליח בכל מחיר", הטלתי את עצמי לתוך תכנון המזימה הזו, וחשבתי רק על היום שבו ארומם שוב, אמונה שוב למנהיג, וארכוש שוב את המוניטין שהרסתי באופן כה יסודי. בפועל, קיוויתי לבנות לעצמי תדמית מחודשת שתעורר את הערצתם וסגידתם של אחרים. הייתי יהיר במידה קיצונית ומלבי נעדרו לחלוטין יראת כבוד לאלוהים או פחד מפניו. האין התנגדתי לתזמורי האל ולהסדריו? האין הצבתי את עצמי בניגוד לאלוהים? בהרהרי על מצבי הקודם, חשתי את שיערות עורפי סומרות. מעולם לא הייתי מעלה בדעתי ששאיפות כה פרועות הסתתרו מאחורי מחשבותיי. לא פלא שאלוהים אמר, "אם תוכלו להשתלט על מחשבותיך, תוכלו להשתלט על הדברים שעומדים מאחוריהן." אכן, בעבר ראיתי את מחשבותיי כרעיונות חולפים ומעולם לא לקחתי את הזמן לנתח אותם ולהבינם. רק כעת אני מבין שלהבנת מחשבותינו ולניתוח פעיל של הדברים הצפונים עמוק בתוך לבנו יש חשיבות עילאית להבנת טבענו הפנימי!

תודה לאל על הארה זו שהוציאה אותי מתוך עיוורוני. בלעדיה הייתי עדיין מולך שולל בידי רמאותי שלי – דוהר קדימה בשאפתנות עיוורת לעבר השמדתי הקרבה. כמה מבעית! בתהליך זה גם הבנתי שאלוהים הגן עליי והעניק לי ישועה בכך שהחליף אותי. בתור אדם יהיר ושאפתני, אלמלא עברתי בכור המצרף עתיר הסבל של משפטו וייסוריו של אלוהים, הייתי הופך באורח בלתי נמנע לצורר המשיח ומזמין את אובדני שלי. אלי היקר, אני נשבע לזנוח את כל המטרות המוטעות, להפנות עורפי ליוהרה ולשאפתנות ולציית לכל מצוותיך. אבקש את האמת בכנות, אמלא את כל חובותיי ואחיה כאדם ממשי ואמיתי כדי לנחם את לבך.