הפורענות הגדולה שהביאה רווח גדול
לאחר שהפכתי לחסידתו של האל הכול יכול, נשלחתי לכלא על אמונתי באלוהים. באותה תקופה הייתי מאמינה חדשה, ואלוהים נתן לי את הכוח לעמוד איתן ולשאת עדות. אבל טעיתי לחשוב שאני בעלת שיעור קומה. חשבתי שיש בי הרבה אמונה, אהבה ונאמנות לאלוהים, ולכן לא הקפדתי במיוחד לאכול ולשתות את דברי השיפוט והייסור של אלוהים. על אף שקראתי את דברי האל שבאמצעותם הוא חושף את האדם, קישרתי אותם לאנשים אחרים ולא ראיתי את עצמי כיעד לדברי השיפוט של אלוהים. רציתי לקרוא רק על התעלומות שאלוהים מגלה, על נבואות ועל כל הקשור לקבלת ברכות; הדברים האלה עניינו אותי יותר מכול. קראתי את דברי האל הבאים: "על פי עדויותיהם ותפקידיהם השונים, ישמשו המתגברים שבמלכות ככמרים או כחסידים, וכל מי שיצלח את התלאות יצטרף לעדת הכמרים במלכות. ...עדת הכמרים תכלול כמרים בכירים וכמרים, ושאר בני האדם יהיו בני האל ואנשיו. כל זה ייקבע על פי עדויות בני האדם על אלוהים במהלך התלאות. אלה לא יהיו תארים שיחולקו מתוך גחמה" ('הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם). "עת הצרות לא תתארך עד כדי כך – היא אפילו לא תימשך שנה. אילו היא הייתה נמשכת שנה, היא הייתה מעכבת את שלב העבודה הבא, ושיעור קומתם של בני האדם לא היה הולם. אילו היא הייתה נמשכת זמן רב, בני האדם לא היו מסוגלים לעמוד בכך – יש גבול לשיעור קומתם" ('הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד עליכם לצעוד בישורת האחרונה של הנתיב). חשבתי לעצמי שמעמדם של אנשים במלכות ייקבע על פי העדות שלהם בזמנים הקשים; העדויות האלה יכולות להכריע את גורלו של אדם. כשאקלע לפורענות לבסוף, אצטרך לשנס מותניים ולהשקיע מספיק מאמצים, ואז בוודאי אשא עדות נהדרת. כך אוכל לזכות בברכות גדולות, מה גם שהפורענות לא תימשך זמן רב מדי – פחות משנה. לא משנה מה יקרה, אני אצלח את התקופה הקשה הזאת. בעזרת מחשבות כאלה על קבלת ברכות הכנתי את עצמי לקרב. חשבתי שאם אסמוך על ה"אמונה" ועל "כוח הרצון" שלי, אזכה להימנות על המתגברים בבוא הפורענות.
עבודתו של אלוהים למען הושעת בני האדם היא כה נפלאה וכה חכמה. בשנת 1996 הפורענות הגדולה ניחתה על כולנו בהתאם לסידוריו של אלוהים, אבל כשנקלענו אליה, אף אחד לא הבין זאת; הכול קרה בטבעיות, ובתקופה הקשה הזאת נחשף פרצופי האמיתי והאופורטוניזם המחפיר שלי.
בחודשים יוני-יולי 1996 הייתי באזור אחר של סין ומילאתי את חובותיי בתחום הכתיבה. יום אחד הגיע אלינו המנהיג האזורי וסיפר שהמצב לא כל כך טוב, ושאחות פלונית נעצרה על ידי התנין הגדול האדום כאש. כששמענו על כך, רצינו להתפלל לשלומה של האחות. לא חשבנו מעבר לזה משום שכולנו ידענו שבסין, מדינה שבה אלוהים נרדף, מעצר בגלל אמונה באלוהים הוא דבר שבשגרה. אלא שכעבור זמן קצר שמענו שעוד כמה אחים ואחיות נעצרו. כעבור עוד כמה ימים שמענו שנעצרו עוד כתריסר, וששמותיהם של הרבה מאמינים מוכרים שהיו מנהיגים במשפחת האל הופיעו ברשימת המבוקשים, ובחלק מהמקרים אף הוצעו פרסים כספיים על תפיסתם. גם המנהיגים המקומיים היו ברשימה השחורה של התנין הגדול האדום כאש. הרגשתי שהמצב לא טוב: נראה היה שהתנין הגדול האדום כאש מנסה לחסל את כל המאמינים במכה אחת. אווירה של פחד השתררה סביבנו; לא ידענו מה לעשות במצב כזה. רצינו ליצור קשר עם הבכיר שלנו ולשאול אותו מה לעשות עכשיו, אבל לא הצלחנו ליצור אתו קשר. מאוחר יותר גיליתי שהפורענות התחילה כבר חודש לפני כן. אבל באותו זמן רוחנו הייתה קהה ולא העזנו להעלות השערות פרועות או להגדיר את עבודתו של אלוהים. לכן לא ידענו שמתרגשת עלינו הפורענות הגדולה. כל שחשנו היה את זרועו האפלה של התנין הגדול האדום כאש דוחקת אותנו, ולא יכולנו להמשיך בעבודתנו מסיבות אובייקטיביות. לנוכח התסבוכת הזו, התחלנו להבין שיד אלוהים היא זו שחוסמת את העבודה שלנו. אלוהים הנחה אותנו להפסיק את העבודה, להסתתר ולחזור הביתה ללא דיחוי למען הבטיחות שלנו. כך, נאלצנו להתפזר ולחזור כל אחד למקום מגוריו.
שבוע בלבד לאחר שחזרתי הביתה הגיעה אליי אחות עם מכתב שבו נכתב שאח מהכנסייה שלנו נעצר ושעליי לעזוב את ביתי מיד. הרגשתי כמו חיה ניצודה; לא הייתה בי שום אמונה, ורק מחשבה אחת בלב: להסתתר מהר ולא לתת לתנין הגדול האדום כאש לתפוס אותי. התנין הגדול האדום כאש נורא ואכזר מדי, השיטות האלימות שהוא נוקט נגד מאמינים הן אכזריות. אם אפול בידי השד הזה, התוצאות יהיו איומות. בעקבות זאת, אחת האחיות סידרה לי עבודה באזור ההרים בבישול לכורים. שהיתי שם עם עוד שתי אחיות, וניצלנו את הזמנים שבהם היינו לבד כדי לאכול ולשתות את דברי האל, לחלוק זו עם זו ולשיר מזמורים. היה לנו מלאי ספרים של דברי האל, ולכן כל יום שם היה מעשיר מאוד. אבל בתוך פחות מחודש הגיעה לשם המשטרה, ולא הייתה לי ברירה אלא לעזוב מהר. לאחר מכן התחלתי לעבוד במסעדה במקום אחר, אך כל האנשים שבאתי איתם שם במגע היו חסרי אמונה, ולא הייתה לי איתם שפה משותפת. יתרה מכך, לא הייתה לי שם גישה לדבר האל, לא היה עם מי לחלוק, ואפילו להתפלל כמו שצריך היה קשה. הרגשתי בודדה ואומללה, ובלבי התחלתי להלין. רציתי אפילו לבגוד באלוהים: "ממש לא קל להאמין באלוהים. אני מתוחה כל הזמן, נודדת ממקום למקום בעולם חסר צדק; מתי התקופה הזאת תיגמר כבר? נכון שיהיה נהדר אם לא אאמין באלוהים ואחיה חיים קלים ויציבים כמו חסרי האמונה?" למרות המחשבות האלה, פחדתי ולא העזתי לנטוש את אלוהים. הרגשתי גם שאני לא מסוגלת לנטוש את אלוהים, ורק המחשבה על כך גרמה לי כאב. אך מכיוון שלא באמת אהבתי בזמנו לקרוא את דברי האל, לא הייתי עסוקה בחיפוש האמת, ורק מילאתי את חובותיי כדי לזכות בברכות, ברגע שנשארתי ללא ספרים של דבר האל, לא נשאר לי בלב ולו פסוק אחד של דבר האל. ללא התמיכה של דברי החיים של אלוהים, הייתי כמו שוטה שאיבד את הראש. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי או למה לשאוף. בייאושי, כל יום היה מאבק. מהו רצון האל? מדוע הוא סידר כך את החיים בשבילי? איך אוכל לנהוג באופן שירצה את אלוהים? לא היו לי כוחות להתעמק בעניין; כל מה שחשבתי עליו היה התלאות שאני עוברת. באותה תקופה איבדתי את כל האמונה בכך שאלוהים הוא כול-יכול, כול-יודע ושולט בכול. זה התדרדר עד לכדי כך שכאשר אחות הגיעה להזמין אותי לנסוע לבקר כמה אחים ואחיות, סירבתי כי לבי היה מלא פחד. לא היו בי לא אמונה ולא כוח, הסתמכתי רק על המחשבות שלי, וחשבתי שהמצב לא יהיה טוב עד להחזרת הונג קונג לסין. עד אז, התנין הגדול האדום כאש ידכא ויחסל באכזריות כל מי שמאמין באמת באלוהים. ומכיוון שיש עוד הרבה זמן עד שתוחזר הונג קונג, עליי להגן על עצמי כמו שצריך. במהלך החודשיים וחצי שעבדתי במסעדה התרחקתי מאלוהים יותר ויותר, וכמעט הגעתי למצב שבו רק הכרתי בשמו של אלוהים אך כמעט ולא היה לו מקום בלבי. לבי נמשך לעתים קרובות להנאות החושים; רציתי לברוח מאלוהים ולחיות את חייהם של חסרי האמונה. עם זאת, בימים שאחרי ביקור האחות התגעגעתי מאוד לאלוהים, לאחיי ולאחיותיי ולחיי הכנסייה שהיו לי. כשהייתי לבד, כל הזמן בכיתי ולבי נמלא בעצב: אלי, כל היום אני נמצאת עם חסרי האמונה. כשאני לא עובדת, אני אוכלת או מנהלת שיחות משעממות. רק אתה יודע כמה ריקנות וכאב יש בלבי. הו אלוהיי, מתי הלילה הארוך הזה יעבור? מתי נהיה חופשיים להאמין באלוהים כמו פעם, כשחיינו במשפחתך החמה? לבי התייסר כאילו היה מלא עשבים שוטים, ולא יכולתי להישאר שם יותר. ניצלתי את ההזדמנות שבדיוק התקרב ראש השנה הסיני, התפטרתי מהעבודה וחזרתי מהר אל אחיי ואחיותיי. אחר כך גיליתי שאני לא היחידה שהיו לה מחשבות כאלה; הרבה אחים ואחיות שברחו לאזורים אחרים כדי להינצל ממעצר על ידי התנין הגדול האדום כאש חוו את אותה חוויה. כולם חזרו הביתה בגלל אותה המחשבה. היה זה בזכות הנחייתה הפלאית של רוח הקודש.
ימים ספורים לאחר ששבתי לביתי, אחות באה להודיע לי על אסיפה בכנסייה. כששמעתי את האחות אומרת שהפורענות הגיעה לקצה, שהחיים חזרו למסלולם ושאני יכולה לחזור ולמלא את חובותיי, לקח לי רגע להבין: "מה? הפורענות הגיעה לקצה? זאת הייתה הפורענות הגדולה? הונג קונג תוחזר לסין רק בעוד כמה חודשים. איך יכול להיות שהפורענות הגיעה לקצה? זה לא מה שציפיתי לו! מסתבר שכל הדברים שחווינו היו הפורענות הגדולה, ועכשיו הלך עליי! מה הפגנתי במשך תקופת הפורענות? הייתי מבוהלת, התנהגתי בפחדנות, התלוננתי, ברחתי ובגדתי. לא היה בי ולו שמץ של אמונה, שלא לדבר על נאמנות ועל אהבה. אלוהים העמיד אותי במבחן, ונכשלתי כישלון חרוץ". הרכנתי את ראשי בייאוש, כשלבי מלא רגשות מעורבים. הפעם הצלחתי להבין את הדברים שאלוהים אמר לפני פרוץ הפורענות: "לאחר שעבודתי שלי תושלם, השלב הבא יהיה שכל בני האדם יצעדו בנתיב הנכון. כולם חייבים להבין באיזה נתיב הם צריכים ללכת – זה נתיב של סבל ותהליך של סבל, וזה גם נתיב של זיכוך רצונכם לאהוב את אלוהים. באילו אמיתות עליכם להיווכח, על אילו אמיתות עליכם להוסיף, כיצד עליכם לחוות חוויות, ומאיזה היבט עליכם להיווכח – אתם חייבים להבין את הדברים האלה. אתם חייבים להצטייד כעת. אם תחכו עד שיפקדו אתכם הצרות, יהיה מאוחר מדי" ('הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד עליכם לצעוד בישורת האחרונה של הנתיב). הלקח העצוב שלמדתי מהתקופה הזאת היה: אנשים לא יכולים לשאת עדות בתקופה של פורענות אם האמת אינה ברשותם ואם הם מסתמכים רק על הרצונות שלהם. אנשים שחיים ללא אמת בעבודתו של אלוהים ללא ספק ייחשפו במלואם, ולא יצליחו להסוות את עצמם או להמשיך להעמיד פנים. ללא אמת, האדם הוא כמו בית הבנוי על יסודות מחול שייפול מהתזוזה הכי קטנה. רק בעזרת האמת אפשר לראות את הדברים בבירור, לשמור על אמונה וכוח, לנצח את השטן ולנהוג על פי האמת כדי לרצות את אלוהים ולשאת עדות לאלוהים. ממש שנאתי את עצמי: אלוהים כבר הסביר לנו את הדברים האלה בסבלנות לפני זמן רב, ולמה לא האמנתי, למה לא לקחתי אותם ברצינות! אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור; עכשיו אין ברירה אלא לחפש בהתמדה אחר האמת מהיום והלאה.
כשהפגישה הסתיימה, שמעתי את אחת האחיות משתפת מידע פנימי של הממשלה הקומוניסטית בסין: התנין הגדול האדום כאש ממשיך לרדוף ולעצור מאמינים, והרדיפות אף התעצמו. כששמעתי זאת, לבי קטן האמונה שוב לחש: "המצב כל כך מתוח, וכל האחים והאחיות ממלאים את חובותיהם כרגיל. האם זה בסדר?" אבל לנוכח העובדות ראיתי שלמרות המתיחות, אנו לא מפוחדים כשם שהיינו במהלך הפורענות. כשאנחנו ממלאים את חובותינו, הלב שלנו רגוע ושקט, כאילו כולם שכחו את מה שהאחות סיפרה. גם רוח הקודש עושה עבודה אדירה בכנסייה, ולא רחוק היום המבורך שבו הבשורה תופץ בכל העולם. העבודה שלנו גדלה וכל החובות מתבצעות ללא תקלות. כמעט כל האחים והאחיות ממלאים את החובות שלהם בצורה המיטבית, כל אחד בתפקידו. אנחנו גדלים ומשגשגים מתחת לאף של התנין הגדול האדום כאש, אבל למרות שהעבודה מתרחבת, לא היו אצלנו מעצרים כמו במהלך הפורענות. עובדות אלה הביאו אותי לראות את האמת בבהירות: התנין הגדול האדום כאש כל הזמן מנסה להתנגד לאלוהים, לרדוף את אלוהים ולדכא את נבחריו; הוא רוצה להתנקש באלוהים ובנבחריו ולעולם לא יפסיק לעשות זאת. לפעמים סכין הקצבים שבידו לא נוחתת עלינו בגלל שאלוהים שומר ומגן עלינו. לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לכוונותיו הרצחניות, וזה בגלל שאלוהים מגונן עלינו בכוחו האדיר, ולא בגלל שהתנין הגדול האדום כאש הניח את הסכין שבידו והפסיק את הרדיפות. התנין הגדול האדום כאש מעולם לא הניח את סכין הקצבים שלו ולעולם לא יניח אותה. הוא רוצה להתנגד לאלוהים עד הסוף, וככל שהסוף קרוב יותר, כך הוא נהיה פראי יותר, כי התנין הגדול האדום כאש הוא השטן, הרוח הרעה. הוא יודע שהיום המבורך שבו אלוהים ישלים את עבודת הישועה שלו יהיה יומו האחרון, ולכן ככל שמותו מתקרב, כך הוא נלחם חזק יותר. אך לא משנה מה יקרה, עבודתו של אלוהים משתמשת בתנין הגדול האדום כאש כניגוד – הוא כלי שרת בידיו של אלוהים להעמדת נבחריו של אלוהים במבחן. האכזריות שלו לא תוכל לחסום את עבודתו של אלוהים אם אלוהים לא ירשה זאת, ואין לה כוח על נבחרי האל. כשאלוהים לא נותן לתנין הגדול האדום כאש לצוד, נבחרי האל עוברים מתחת לאפו והוא אינו מצליח לתפוס אותם. אין לו ברירה אלא להיות נתון לרחמיו של אלוהים. בדיוק כמו שנאמר בדבר האל: "כשאני מתחיל את עבודתי באופן רשמי, כל בני האדם נעים כפי שאני נע, כך שבני אדם ברחבי תבל פועלים במקביל אליי, יש 'חגיגה' ברחבי תבל, ואני מדרבן את האדם לנוע קדימה. אי לכך, אני מכניס את התנין הגדול האדום כאש עצמו למצב של טירוף ובלבול, וגורם לו לשרת את עבודתי, ועל אף שהוא לא רוצה, הוא לא מסוגל לפעול לפי רצונותיו שלו, והוא נאלץ להיכנע לשליטתי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 29). במהלך הפורענות הגדולה, אלוהים אפשר לתנין הגדול האדום כאש לרדוף את נבחריו כי הוא רצה להשתמש בו לטובת נבחריו, כדי לגרום להם לראות היטב את המהות של התנגדות התנין הגדול האדום כאש לאלוהים. אמלא אלוהים היה מאפשר לנו לסבול מרדיפה, לא היינו מצליחים להאמין לדברי האל שמגלים את מהות שחיתותו של התנין הגדול האדום כאש ולא היינו מודעים לנאמנות של אלוהים. זו הסיבה שאלוהים נותן לנו לראות את העובדות האמיתיות בזמן המתאים. רק כך נוכל להיווכח שכל מה שאלוהים אומר הוא אמת ושהתנין הגדול האדום כאש הוא אכן אויב האלוהים, רוח רעה, שטובח באנשים ובולע את נשמותיהם. אם העובדות האלה לא היו מתגלות, התנין הגדול האדום כאש היה מצליח לעבוד עליי; הייתי מאמינה לו כשהוא מדבר על "חופש דת" ועל "זכויות האזרח". היום חוויתי על בשרי את הרדיפות של התנין הגדול האדום כאש, ראיתי במו עיניי כיצד הוא טובח באכזריות בנבחרי האל. עכשיו אני יודעת שהחופש והדמוקרטיה שהוא מכריז עליהם אינם אלא מזימה לרמות את בני האדם ולשטות בהם. אני רואה בבירור את מהותו האיומה, המרושעת והשטנית, ובזה לו ממעמקי לבי. קיבלתי החלטה לנטוש אותו וללכת אחר אלוהים עד הסוף.
פורענויות מקורן באלוהים, ואלוהים הוא זה שמחליט מתי יגיע קצן. כשלעבודתו של אלוהים יש תוצאות, הוא בהחלט לא יתמהמה. כמו שאלוהים אמר: "עת הצרות לא תתארך עד כדי כך – היא אפילו לא תימשך שנה. אילו היא הייתה נמשכת שנה, היא הייתה מעכבת את שלב העבודה הבא, ושיעור קומתם של בני האדם לא היה הולם. אילו היא הייתה נמשכת זמן רב, בני האדם לא היו מסוגלים לעמוד בכך – יש גבול לשיעור קומתם." לאלוהים יש תכנית, והוא לא ישתהה עם השלב הבא של הפצת הבשורה שלו. אלוהים מכיר אותנו היטב, יודע את שיעור הקומה שלנו, את הנסיבות שלנו, והוא לא מוכן לתת לחיים שלנו להתבזבז. לכן, אלוהים לא ישתהה אף לא לשנייה אחת, ואנו מסוגלים לשאת הכול. לאלוהים יש תכנית ברורה עבורנו בעבודתו; הוא חשב על החיים שלנו עד הפרט האחרון. אבל כשאני נקלעתי לפורענות, חשבתי רק על הביטחון שלי והאם קשה לי או לא; לא חשבתי על אלוהים בכלל. אני אנוכית ושפלה, אין לי מצפון רציונלי ואיני ראויה לחיות בנוכחותו של אלוהים. במהלך הפורענות שחוויתי, אלוהים חשף את שיעור הקומה האמיתי שלי, וכך גרם לי לראות את עצמי כפי שאני באמת. ראיתי כמה אני אומללה, עיוורת ומעוררת רחמים; ראיתי שאני לא מאמינה באלוהים או אוהבת אותו, אלא רק מורדת בו ומתנגדת אליו, עד כדי כך שהייתי מוכנה לבגוד בו בכל רגע ובכל מקום. הצלחתי לראות את הסכנה שבי והרגשתי כמה חשוב להיות מצוידת באמת, ומאז אני כל הזמן צמאה לאמת. באותו זמן קראתי את דברי האל על האופי המושחת של האדם, והרגשתי כיצד דבר האל מתגלם בתוכי כמו חרב פיפיות שחודרת את בשרי ואת עצמותיי וחושפת את הזוהמה וחוסר הצדק שבמעמקי לבי. ראיתי כמה אני שפלה ומכוערת, וכיצד הושחתתי קשות על ידי השטן. התחלתי לבוז לעצמי ולרצות להשתנות, להיות כנה יותר. הרגשתי שעבודת השיפוט והייסור של אלוהים באמת מטהרת אנשים, ואם אחפש אחר האמת מכל הלב, אלוהים לבטח יטהר ויושיע אותי. בפעם הראשונה חשתי את הערך של דברי האל ואת חשיבות האמת, ולבי שמח: סוף-סוף נוכחתי באמונה שלי באלוהים, אני פוסעת לעבר התחלה חדשה ורואה תקווה לישועה. בעקבות כך גמלה בלבי החלטה: לא משנה כמה קשה תהיה הדרך, לא אסטה ממנה ואלך ישר אחרי אלוהים בדרך החיים הנכונה.
בזכות ההסדרים המדהימים של אלוהים נקלענו לפורענות ונחלצנו ממנה מבלי ששמנו לב. היבול שקצרנו מהחוויה הזו ברור כשמש. תקופת הפורענות עזרה לנו לראות שאלוהים חכם וכול-יכול, ושהתנין הגדול האדום כאש טיפש וחסר יכולת. הוא פראי ומשולח רסן, ואינו יכול אלא להיטלטל ולהיזרק על ידי עבודתו של אלוהים; הוא לנצח יהיה מובס בידי אלוהים. התנין הגדול האדום כאש לשווא מנסה להפחיד את נבחרי האל ברדיפות אכזריות, להפריע לעבודתו של אלוהים ולהכשילה. הוא לא מבין שאלוהים משתמש בו כדי להביא את אנשיו לידי שלמות. למרות שכלפי חוץ נראה כאילו התנין הגדול האדום כאש רודף את אנשינו, במציאות הכול מוסדר על ידי ידו הכול-יכולה של אלוהים. אלוהים הוא שמפזר אנשים ואוסף אותם, ממיט עליהם פורענויות ומחלץ אותם מהן, נותן לאנשים לסבול עד שהם רוצים לעזוב, אבל תמיד תומך בהם, מחלץ אותם וגורם לכך שלא יוכלו לעזוב. הסדרים נהדרים אלה של אלוהים גורמים לאנשים לראות בבירור את פרצופו המכוער של התנין הגדול האדום כאש ולבוז לו ממעמקי לבם, וגם לראות את עוצמתו האדירה של אלוהים ולחוות את אהבתו, את חוכמתו ואת כול-יכולתו. אמונתם נהיית איתנה יותר, הם רואים את שיעור קומתם האמיתי ואת החסרונות שלהם, ומפתחים צמא גדול יותר לאלוהים ולאמת. אי אפשר להפריז בחשיבות הפורענויות שממיט אלוהים, ואי אפשר להפריז בחוכמה שבעבודתו של אלוהים. איש אינו יכול להבין זאת לאושרו. יצא לי לקחת חלק בפורענות הגדולה שאלוהים ארגן; זה היה ביטוי אמיתי לגדולתו ולאהבתו השופעת של אלוהים ולכבוד שזכיתי בו בחיי. בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מתרגשת מאוד ורוצה להודות לאלוהים מעומק לבי ולשבח אותו. לולא חוויתי את הפורענות, לא הייתה לי ברירה אלא ללכת בצורה עיוורת, ולבסוף הייתי נופלת ונעלמת כיוון שלא זכיתי באמת ולא אפשרתי לטבעי המושחת להשתנות. לולא חוויתי את הפורענות, לא הייתה מתעוררת בי אמונה אמיתית באלוהים, ולא הייתי מבינה כמה קשה עבודתו של אלוהים וכמה קשה להושיע את בני האדם. לולא חוויתי את הפורענות, לא הייתי רואה את פרצופו האמיתי של התנין הגדול האדום כאש, ועדיין הייתי מחזיקה באשליות לגבי החברה החשוכה הזאת, עדיין הייתי נמשכת לעולם הזה, ולא הייתי מסוגלת ללכת אחרי אלוהים בלב שלם. עבודתו הנפלאה ורבת החוכמה של אלוהים כבשה אותי; יכולתו האינסופית ואהבתו הרבה הביאו אותי עד הלום! מעתה והלאה, לא משנה באילו פורענויות או ניסיונות אתקל, אהיה מוכנה להסתמך על אמונתי ואהבתי לאלוהים כדי לשאת עדות לאלוהים ולנחם את לבו.
אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.