מאת ז'אנג צ'נג, מחוז שאנדונג

בכל פעם שראיתי בכנסייה מנהיגים ועמיתים לעבודה שהפכו לצוררי משיח ואז סולקו בידי האל – כיוון שתמיד העידו על עצמם והביאו אחים ואחיות בפני עצמם – הזהרתי את עצמי: עליי להקפיד לשבח את אלוהים ולהעיד עליו בכל העניינים. אסור לי בשום פנים ואופן להשוויץ בעצמי או לשבח את עצמי, אחרת אעלה על נתיב המפסידנים. וכך, בכל פעם ששיתפתי, התמקדתי רק בגילוי שחיתותי שלי ומעולם לא דיברתי על נוהג או היווכחות מהיבט חיובי. כשאחרים אמרו שחלו בי היווכחות ושינוי מועטים, פסלתי את טענתם על הסף. כך, באופן שבו נהגתי, האמנתי שאני משבחת את אלוהים ומעידה עליו.

יום אחד, במהלך שיתוף, שמעתי את המילים הבאות: "ישנם אנשים שיודעים באופן חלקי בלבד כיצד לשבח את אלוהים ולהעיד עליו, כך שהאופן שבו הם נוהגים אינו לגמרי נכון. הם חושבים שלדבר על ההתנסות בעבודת האל, משמעותו, בעיקר, לדבר על כך שהם מכירים בשחיתותם, חושפים את שחיתותם, מקפידים להיפתח בפני כל ומנתחים את השחיתות שגילו. הם חושבים שרק כך משבחים את אלוהים ומעידים עליו. דיבורים על היבטים אלה של התנסות ועדות, כמו על שינויים שחלו באדם ועל התהליך שבו הוא משתנה או נוכח במציאות, הם עדות של אדם על עצמו; לא על אלוהים. האם השקפה כזו היא נכונה? האם דיבור על התהליך שבו חוויתם שינויים הוא רק עדות על עצמכם? לא. ...מה שעליכם להבין הוא כיצד להביא אנשים בפני האל בָּאופן היעיל ביותר: אם אתם מדברים רק על התנסויות שליליות ולא אומרים דבר על היווכחות חיובית – ההשפעה היא מוגבלת ולא אידאלית, וכך אנשים נשארים ללא נתיב. בזמן שאתם משתפים, אנשים אחרים רק רואים איך אתם נפתחים בפניהם, איך אתם מנתחים את עצמכם ואיך אתם נחשפים בפניהם. מה לגבי היווכחותכם החיובית, מה לגבי הנוהג שלכם? איזה נתיב לנוהג אתם מציעים לאנשים? לא אמרתם להם כיצד עליהם לנהוג מעתה והלאה. ...ישנם אנשים שלא מבינים מה זה אומר להעיד על עצמך. הם חושבים שכשהם מדברים על ההיבטים החיוביים שבהם ועל היבט היווכחותם במציאות, הם מעידים על עצמם – אבל זוהי למעשה עדות טובה יותר על אלוהים, עדות מושלמת יותר על אלוהים. העובדה שאנו מסוגלים להיווכח במעט מהמציאות, לעשות כמה מעשים טובים ולבצע את חובתנו בנאמנות יחסית – האין זו אהבה לאלוהים? האין זהו חסד האל? האין זו השפעת עבודתה של רוח הקודש? אם תשתפו לגבי נושאים אלה, תהיו מסוגלים יותר להעיד על כל יכולתו של אלוהים, על האופן שבו עבודת האל נועדה להושיע את האדם, על האופן שבו דברי האל יכולים לשנות אנשים, להביאם לידי שלמות ולהושיע אותם. לכן, עדות על עבודת האל דורשת מכם לדבר גם על היווכחותכם החיובית, ועל האופן שבו הפכתם מאנשים שאינם מסוגלים להיווכח לאנשים שכן מסוגלים לכך. עליכם לדבר גם על האופן שבו הפכתם מאנשים שאינם מסוגלים להכיר את עצמם לאנשים שכן מסוגלים לכך, ושאתם יכולים גם להכיר את מהות אופייכם. עליכם לדבר גם על האופן שבו הפכתם מאנשים שמתנגדים לאל ומורדים בו, לאנשים שמסוגלים להישמע לו, לרצות אותו ולהעיד עליו. אם אתם יכולים לשתף התנסויות ועדויות כאלה במלואן, עדותכם על אלוהים תהיה שלמה ומלאה. רק כך משבחים את אלוהים ומעידים עליו באמת. ...אם אתם מדברים רק על שחיתותכם וכיעורכם, ואם – לאחר עשור או יותר – אינכם מסוגלים לדבר על השינויים שעברתם, האם אתם משבחים את אלוהים ומעידים עליו? האם אתם מהללים את אלוהים? האם זה יכול להעיד על כל יכולתה של עבודת האל? ...אם העדות שלכם גורמת לאנשים להיות שליליים ולהתרחק מאלוהים, זוהי אינה עדות. עבודתכם מתנגדת לאלוהים, זוהי עבודת השטן; זוהי עבודה שמתנגדת לאלוהים" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). כששמעתי זאת, מיד הבנתי שבזמן שהתעקשתי לחשוף את עצמי ולדבר על גילוי שחיתותי, לא שיבחתי את אלוהים או העדתי עליו. כדי לשבח את אלוהים ולהעיד עליו באמת, אתם לא צריכים לספר רק על האופן שבו הבנתם את מהותכם המושחתת כשחוויתם את המשפט והייסורים שבעבודת האל. העיקר הוא לומר משהו על הנוהג וההיווכחות החיובית שלכם. למשל, אילו אמיתות הבנתם, מה למדתם על אלוהים, איזו השפעה הייתה לעבודת האל עליכם, אילו שינויים חלו בטבעכם הישן וכן הלאה. אם אתם מדברים בכנות על היבטים אלה שבהתנסות ובידע, כאשר תשתפו על ההתנסויות הממשיות שלכם, אתם תאפשרו לאחים ולאחיות לזכות בהכרת האל, ולראות שעבודת האל באמת יכולה להושיע אנשים ולשנות אותם. כך אתם תנחילו בהם אמונה כנה באל, ובו בזמן תעניקו להם נתיב לנוהג ולהיווכחות, וכן תלמדו אותם כיצד לרצות את אלוהים ולהיווכח בממשות דבריו. רק כך משבחים את אלוהים ומעידים עליו באופן כנה, ורק עדות כזו יכולה להמיט קלון על השטן. מצד שני, הבנתי לגבי מתן שבחים ועדות לאל הייתה חד-צדדית מדי, מגוחכת מדי. חשבתי שככל שאני מרבה לדבר על שחיתותי בפני האחים והאחיות, כדי לגרום להם להמעיט בערכי, כך אני משבח את אלוהים ומעיד עליו. חשבתי שאם אני מדבר על ההיבטים החיוביים שבהיווכחותי, זהו מתן שבחים ועדות לעצמי. איזה טיפש הייתי! בשלב זה, אין לי ברירה אלא לחשוב על הנוהג שלי ועל ההשפעה של מתן שבחים ועדות לאל.

פעם אחת, אני זוכר שאחות שאירחה אותי אמרה, "אתם, המנהיגים, ויתרתם על המשפחות ועל הקריירה שלכם בשביל לבצע את חובתכם הרחק מהבית, סבלתם קשיים רבים, חוויתם דברים רבים והבנתם אמיתות רבות. בכל אחד מכם הייתה מידת מה של היווכחות ושינוי. אבל אני נשארת בבית, כבולה מדי לבשר, ליבי שקט בפני האל לעיתים נדירות בלבד ולא חל בי שינוי. אשמח להיות כמותכם." כששמעתי זאת, חשבתי לעצמי, "עליי לשבח את אלוהים ולהעיד עליו, עליי לשתף על שחיתותי ולא לדבר על השינויים שחלו בי, אחרת האחות הזו תרחש לי כבוד." לכן דאגתי לספר לה כמה יהיר הייתי בעבר, איך לא נשמעתי להסדרי הכנסייה בעת ביצוע חובתי, איך לא הייתי מסוגל להסתדר עם האחים והאחיות, כמה מדבריי היו נגועים בשקר, כמה ניסיתי להונות אנשים ולנטור להם חשד.... לאחר שהאחות שמעה את שיתופי, היא אמרה, "חשבתי שכולכם השתניתם פחות או יותר לגמרי – אבל מתברר שגם אתה לא השתנית. הא! אף אחד מכם לא השתנה, מה שהופך את מצביליותר גרוע." לאחר מכן, למרות שהאחות כבר לא רחשה לי כבוד ולא העריצה אותי, היא הפכה לשלילית כתוצאה מכך והניחה שאין לה תקווה לישועה. פעם אחת, במהלך כינוס, סיפרתי לאחים ולאחיות על היבט מסוים בשחיתותי: איך היו לי השקפות לגבי אלוהים. סיפרתי רק על ההשקפות שהיו לגבי אלוהים, ולא על האופן שבו פתרתי את ההשקפות האלה. התברר שלאחים ולאחיות לא היו השקפות כאלה, אבל לאחר ששמעו את השיתוף שלי – כן היו להם, וכן הלאה. כך השפיע מתן השבחים והעדות שלי לאל, לכאורה. הדרך שבה שיבחתי את אלוהים והעדתי עליו לא רק שלא העידה על סמכות דברי האל ועל מלכותיותם, אלא במקום זאת היא עוררה באחים ובאחיות ספקות והשקפות לגבי עבודת האל שמושיעה, שמשנה ושמביאה אנשים לידי שלמות. הם איבדו את אמונתם בישועה, ולא הייתה להם מוטיבציה לעסוק בחיפוש האמת או נחישות לשתף פעולה. הדרך שבה שיבחתי את אלוהים והעדתי עליו לא העידה בפני אנשים על אדיבות האל, על חביבותו ועל צדקתו; היא לא העידה על כוונותיו הנדיבות של האל להושיע את האדם, ולא הראתה לאנשים את אהבת האל או אפשרה להם להכירו. במקום זאת, עוררתי באחים ובאחיות ספקות ואי-הבנות לגבי האל, והם חיו במצב שגוי. איך שיבחתי את אלוהים והעדתי עליו? פשוט הפצתי שליליות והתרתי מוות. למעשה, פגעתי באנשים והבאתי עליהם חורבן. למרות שכלפי חוץ לא היה נראה שאני עושה משהו זדוני במובהק, מהות מעשיי הייתה מנוגדת לאל – היא זרעה ניכור ביחסים שבין אנשים לאלוהים, היא תקפה את גישתם החיובית של האחים והאחיות והיא גרמה להם להתרחק מאלוהים. ביצעתי רשע – פשוטו כמשמעו! אלוהים באמת מתעב את זה!

תודה לאלוהים על שהפך אותי לנאור והראה לי כיצד לשבח את אלוהים ולהעיד עליו באמת. תודה לו על שאפשר לי לדעת כמה מגוחכת הייתה הבנתי לגבי מתן שבחים ועדות לאל. תודה לו על שאפשר לי לראות שלמעשה, מתן השבחים והעדות שלי לאל, לכאורה, היווה התנגדות חמורה כלפי האל. אם הייתי ממשיך בדרך זו, בסופו של דבר הייתי נמחה ונענש, כיוון ששירתי את אלוהים אבל התנגדתי לו. מאותו יום ואילך, שאפתי להיפטר מדרכי הנוהג המגוחכות שלי – כששיתפתי על הכרה עצמית, הייתי חייב להרחיב על הנתיב להיווכחות חיובית, וכן העדתי יותר על ההתנסות בדברי האל ועל הנוהג לפיהם. הייתי חייב להעיד בפני כול על כל מה שלמדתי – כך שבעזרת התנסויותיי והידע שלי, האחים והאחיות יוכלו להבין את רצון האל, להתנסות בעבודת האל ולזכות בהכרת האל. כך באמת אביא אותם בפני האל.