מתוך מהסבל נובע ניחוח האהבה

2020 ינואר 17

מאת שיאוקאי, מחוז ג'יאנגשי

אני אשת כפר פשוטה, ובשל הרעיון הפיאודלי של העדפת ילדים ממין זכר, תמיד הסתובבתי בבושת פנים על כך שלא הבאתי בנים לעולם. בדיוק בתקופה שבה סבלי היה רב ביותר, ישוע אדוננו בחר בי ולאחר שנתיים קיבלתי את ישועת האל הכול יכול. יתר על כן, מתוך דברי האל כול יכול הבנתי הרבה מן האמת, ורוחי השתחררה באמת. אך בשעה שביצעתי את חובתי כדי לגמול על אהבת האל, נעצרתי פעמיים בידי הממשלה הקומוניסטית של סין וסבלתי עינויים וייסורים אכזריים מצד עושי דברהּ. בדיוק כשעמדתי על סף מוות, דברי האל הכול יכול העניקו לי הדרכה והשראה ללא הרף, ואפשרו לי לשאת עדות בעיצומה של הפגיעה האכזרית שפגע בי השטן. בכך, דברי האל הכול יכול חיזקו את נחישותי להיות חסידת האל ולאהוב אותו כל חיי.

במאי 2003, בסביבות 5 אחה"צ, הייתי בדרכי לבצע את חובתי כשפתאום הגיח לעברי מזכיר המפלגה של הכפר רכוב על אופנוע וחסם את דרכי. הוא נבח עליי פקודות ואמר: "עצרי! מה את עושה? בואי איתי!". בתחילה הופתעתי, ואז הבנתי שככל הנראה הוא עקב אחריי. חשבתי מייד על המסמכים, הקבלות ושאר הדברים הקשורים לכנסייה שהיו לי בתיק, ועל כך שאם הוא ישים את ידיו עליהם, זה יפגע מאוד בעבודת הכנסייה. לכן רצתי הכי מהר שיכולתי בתקווה שאוכל למצוא דרך לזרוק את הדברים מהתיק שלי, אבל הוא תפס אותי לפני שהספקתי להתרחק. זמן לא רב לאחר מכן, הגיעה מכונית שחורה ומתוכה זינקו חמישה או שישה שוטרים שנראו אכזריים. הם מייד הקיפו אותי, צחקו בזדוניות ואמרו: "הפעם תפסנו אותך באמת, המנהיגה. עדיין חושבת שתוכלי לברוח? תמשיכי לחלום!". הם סובבו את ידיי בכוח מאחורי גבי, הכניסו אותי למכונית ולקחו אותי לתחנת המשטרה המקומית.

כשהגעתי לתחנת המשטרה, השוטרים המרושעים דחפו אותי לחדר קטן, חשוך ומסריח, והתחילו לשאוג עליי בזעם: "תתוודי! איך קוראים לך? מאיפה את? מה את עושה כאן? דברי!". ליבי דפק בעוצמה לנוכח התנהגותם המאיימת. חששתי שהדברים שיש לי בתיק ייפלו לידיהם, וגם פחדתי שהם יענו אותי באכזריות. בזמן שכל זה קרה, זעקתי בייאוש אל אלוהים: "הו האל הכול יכול, אתה הרשית שאפול היום בידי השדים. לא משנה מה הם יעשו לי, כל רצוני לדבוק בך. אני מתפללת שיהיו לי החוכמה והאמונה הנחוצות כדי לשאת עדות". בדיוק באותו רגע, חשבתי על דברי האל: "אתם לא צריכים לפחד מדברים כאלה ואחרים. בלי קשר לשאלה עם כמה קשיים וסכנות תתמודדו, עדיין תישארו יציבים בפניי. ...אל תפחדו. עם תמיכתי, מי יכול לחסום את המסלול אי-פעם?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). אכן, אלוהים הוא יחיד מסוגו. הוא מנהל את כל הדברים ומושל בכוחו בכל דבר. אם כך, האין השוטרים המרושעים האלה חלק ברור מהסדרי האל? כשאל נוכח לצידי ותומך בי, ממה יש לי לחשוש? דברי האל העניקו לי אמונה וכל גופי התמלא בכוח – לעולם לא אחשוש מהשטן עוד. אך עדיין דאגתי לגבי הדברים בתיק שלי, ובליבי כל הזמן ביקשתי את הגנת האל. הודיתי לאלוהים על ששמע את תפילתי – כנופיית השוטרים המרושעים רק חקרה אותי ולא ביצעה חיפוש בתיק שלי. כשהגיע הזמן להחליף משמרות, כולם יצאו מחדר, וזרקתי במהירות את הקבלות הכספיות ומסמכי האמונה שהיו לי בתיק החוצה מהחלון. לאחר מכן שברתי את האיתורית על הרצפה וזרקתי אותה לפח. רק אז יכולתי לשחרר אנחת רווחה. המשמרת החדשה של שוטרים מרושעים נכנסה לחדר בדיוק כשסיימתי לטפל בעניינים. הם נתנו בי מבט זועם ואז חיפשו בזריזות בתיק שלי, אך לא מצאו כלום. ראיתי את כול-יכולתו וריבונותו של אלוהים במו עיניי, ואמונתי התחזקה מאוד. מאחר שחיפושם העלה חרס, השוטרים המרושעים תחקרו אותי בכעס, ושאלו בדיוק עם מי יש לי קשר, מי הם המנהיגים הבכירים, וכן הלאה. חששתי שמא אפול במלכודת שלהם ואפלוט בטעות מידע כלשהו, אז שמרתי על שתיקה מלאה. כשראו זאת, חמישה או שישה שוטרים מרושעים התנפלו עליי בבת אחת במכות ובעיטות מלוות בקללות, ואמרו: "אם לא תגלי לנו, נכה אותך עד מוות!". הוכיתי חזק כל כך שהתקפלתי כמו כדור והתגלגלתי מצד לצד על הרצפה. שוטר מרושע אחד משך בשערי בחוזקה ואיים עליי בזעם: "את עדיין עקשנית מאוד. לא תדברי? יש לנו דרכים משלנו. את תראי שנטפל בך הלילה!". ידעתי שאלוהים לצידי, אז התכוננתי לחקירה ולעינויים הצפויים לי בלב שקט.

זמן מה לאחר השעה 8 בערב, שני שוטרים מרושעים אזקו את ידיי וליוו אותי לסוכנות העירונית לביטחון פנים. כשנכנסתי לחדר החקירה, שוטר מרושע בשנות ה-40 לחייו התחיל לשחק את השוטר הטוב, בניסיון לפתות ולשכנע אותי: "את צעירה ויפה. מה כל הסיפור הזה של אמונה באלוהים? שתפי איתנו פעולה. כל עוד תספרי לנו מי הם המנהיגים הבכירים, אמצא מישהו שייקח אותך הביתה מייד. אוכל לעזור לך עם כל קושי שאולי יש לך. למה לך לסבול כאן? ..." בזכות הגנת האל, ידעתי שזה תכסיס ערמומי של השטן, ולא התייחסתי כלל לשום דבר שהוא אמר. השוטר המרושע ראה שהתכסיס שלו לא עבד, אז הוא מייד חשף את פרצופו האמיתי. הוא החזיק בשיערי, הפיל אותי לרצפה ובעט בראשי עד שקיבלתי סחרחורת והרגשתי שכל החדר מסתובב. הוא דרך על ראשי ואמר בזעם רב: "לא מדברת? אני הולך לענות אותך היום בלי שום מעצורים, ואת תתחרטי על כך שנולדת. את תספרי לנו את מה שאנחנו רוצים לדעת?" כשראה שאני לא אומרת כלום, הוא קרא לעוד כמה שוטרים מרושעים להיכנס לחדר. הם הרימו אותי על רגליי והתחילו לסטור לי שוב ושוב עד שפניי כאבו כל כך שהרגשתי כאילו הן עולות באש. אבל לא משנה כמה הם הרביצו לי, המשכתי להתפלל בשקט לאלוהים, חרקתי שיניים ולא אמרתי מילה. כשראו שאני מסרבת להיכנע, הם גררו אותי בחמת זעם לחדר אחר. שוטר מרושע הרים אקדח הלם חשמלי, צחק בזדוניות ואמר: "זה לא משנה שאת עדיין מתעקשת. יש לנו דרכים משלנו! בואי נראה מי יחזיק מעמד יותר זמן – את או אקדח ההלם שלנו!". ואז הוא הימם אותי באכזריות עם אקדח ההלם. בתוך רגע, כל גופי ספג הלם של זרם חשמלי עצום ופרכסתי באופן לא רצוני. זה הרגיש כאילו אינספור חרקים נושכים את גופי, וצרחתי ללא שליטה מתוך עוויתות. שוטר מרושע נוסף לקח חבילת מגזינים עבים, ובלי לחכות שאסדיר את נשימתי, החל להכות באמצעותן בראשי בכל כוחו. לאחר מכן הוא משך בשיערי והטיח את ראשי בקיר באכזריות. ראיתי רק שחור ונפלתי לרצפה. השוטרים המרושעים שאגו עליי, "מעמידה פנים שאת מתה!" ואז הם משכו אותי מהרצפה והורו לי לכרוע ברך, אך הייתי חלשה מדי, וקרסתי שוב לרצפה אחרי מספר רגעים בודדים על ברכיי. בשלב זה הרגשתי שאני באמת לא יכולה לעמוד בזה עוד, לא יכולתי שלא להרגיש חלשה וחשבתי: "השדים האלה כל כך אכזריים, ואני באמת אמות בידיהם היום..." מתוך כאב וחוסר אונים, התפללתי לאלוהים בכנות מוחלטת וביקשתי ממנו להדריך אותי ולהעניק לי כוח להביס את השטן. בדיוק באותו רגע, דברי האל צצו בראשי: "האל הכל-יכול המתנשא לכל ראש מחזיק בכוחו המלכותי מכס מלכותו. הוא מושל בתבל ובכל ומכוון אותנו על פני האדמה כולה. לעתים קרובות נהיה קרובים אליו... אם יש לכם ולו נשימה אחת בלבד, אלוהים לא יניח לך למות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). דברי האל גרמו לי להבין שחיי נמצאים בידי האל, ושכל עוד אלוהים לא מרשה זאת, השדים האלה לא יעיזו להרוג אותי. חשבתי על האופן שבו הייתי חסידת אל עד היום, על האופן שבו אלוהים הגן עליי לאורך כל הדרך, ועל האופן שבו נהניתי כל כך מאהבת האל. חשבתי גם על כך שהמצב שאני נמצאת בו כעת היה דרכו של אלוהים לבחון את נאמנותי ואהבתי, ושזוהי הזדמנות עבורי לגמול לאלוהים על אהבתו. השדים עינו אותי כך כדי להשיג את מטרתם הבזויה – לגרום לי לבגוד באלוהים; אבל אני אהיה נחושה ולא אוותר. גם אם הם יענו אותי עד מוות, בכל זאת לא אכנע לשטן. אין שום סיכוי שאהיה יהודה איש קריות רק כדי שאוכל לחיות חיים בזויים. לא אתן למזימת השטן להצליח – אשא עדות לאלוהים ואתן למעשיי לנחם את ליבו! דברי האל הכניסו בי כוח בלתי נלאה. שכחתי מהכאב שפילח את כל גופי, והיו בי אומץ ואמונה להמשיך להילחם בשדים האלו.

כדי לסחוט ממני הודאה, השוטרים המרושעים שמרו עליי בתורות ומנעו ממני לישון. הם לחצו עליי שוב ושוב בשאלותיהם: "מי הם המנהיגים הבכירים בכנסייה שלך? איפה הם גרים? מי הם שאר החברים? ..." כשראו שאני ממשיכה לשתוק, הם משכו לי בשיער ובעטו בי מדי פעם. מספיק היה שרק עצמתי עיניים בשביל שהם יכו אותי ויבעטו בי, והם גם השתמשו בחרטום הנעל הקשיח שלהם כדי לדרוך עליי ולמעוך את מפרקי האצבעות שלי בכל כוחם. כאב חד גרם לי סבל בל יתואר, ורק זעקתי עוד ועוד. הם בעטו בי כמו בכדורגל. ...עד שעלה השחר כבר עברתי עינויים כאלו שכל גופי כוסה באינספור חבלות וסבלתי כאב כבד מנשוא. חשבתי על כך שמעולם לא התמודדתי עם מצוקות כאלה בעבר, וכן חשבתי שהפגיעות והייסורים שאני סובלת עכשיו בידי משטרת הממשלה הקומוניסטית המרושעת הם בשל אמונתי באלוהים, ושטף אותי גל של חולשה וצער. באותו רגע, היה בתוכי חושך גמור, ומאחר שלא ידעתי איזה מין עינויים אכזריים צפויים לי בהמשך, פחדיי גברו עוד ועוד. בזמן ששכבתי שם מיוסרת, התפללתי בשקט לאלוהים: "הו, האל הכול יכול, אני מבקשת שתעניק לי מאורך ותוביל אותי להבין את רצונך בצרתי, כדי שלא אפסיד את עדותי." בעת התפילה, נזכרתי במזמור מדברי האל: "עליכם להתמודד עם קשיים למען האמת, עליכם למסור את עצמכם לאמת, עליכם לשאת בהשפלה למען האמת, ועליכם להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליכם לעשות. ...עליכם לעסוק בחיפוש אחר כל מה שיפה וטוב ואחר דרך חיים בעלי משמעות רבה יותר. ...עליכם לזנוח את כל ההנאות הגשמיות שלכם לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה" ("עליכם לזנוח הכול למען האמת" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). דברי האל העירו את ליבי וגרמו לי להבין שכאב הרדיפה שאני סובלת כעת עבור אמונתי באלוהים הוא הדבר החשוב והמשמעותי ביותר. הבנתי שאלוהים השתמש בסביבה של סבל כדי להראות לי בבירור את מהות השטן המנוגדת לאלוהים, כדי שאהיה מסוגלת לנטוש את השטן לחלוטין, להפנות את ליבי שוב אל אלוהים ולהשיג אהבת אמת כלפיו. אלוהים כבר נשא בכל הכאב כדי להושיע אותי, אז האם אין זה ראוי שבת אנוש מושחתת כמוני תסבול אף יותר כדי לזכות באמת ולהשיג שינוי ממשי בטבע חיי? חשבתי לעצמי: "עליי לשאת בסבל הזה במסגרת מאמציי לזכות בישועה, ואני זקוקה לקושי מסוג זה שיעצב ויעשיר אותי. חיי זקוקים לכך ואני רוצה לקבל את אהבתו הגדולה של אלוהים. היום אני סובלת לצד המשיח ומשתתפת הן במלכותו והן במצוקותיו – כל זאת הוא אלוהים שמרומם אותי, אלו הן אהבת האל וברכתו כלפיי, ועליי לשמוח." כשחשבתי זאת, ליבי חש נחמה גדולה והפסקתי להאמין שההתמודדות עם מצב כזה היא דבר כואב. להפך, חשתי שאלוהים העניק לי ברכה מיוחדת. נשאתי תפילה שקטה לאלוהים: "הו, האל הכול יכול! אני מודה לך על שהענקת לי נאורות להבין את רצונך. לא משנה עד כמה יענה אותי השטן, לעולם לא אוותר לו או אכנע בפניו. אם אחיה ואם אמות, אני רוצה להישמע לתזמוריך, להתמסר לך לחלוטין ולאהוב אותך עד יום מותי!" השוטרים המרושעים עינו אותי במשך יום אחד ושתי לילות ולא הוציאו ממני כלום. לבסוף, כל מה שהיה להם לומר זה שכבר עברתי "המרה לאלוהים", ונשלחתי לבית המעצר.

ברגע שהגעתי לתא שלי בבית המעצר, ראש האגף, שהוסתה נגדי על ידי השוטרים המרושעים, החלה לאיים עליי: "בחייך, תתוודי או שתאכלי אותה!" כשראתה שאני לא הולכת להיכנע, היא קשרה קשר עם האסירות האחרות כדי להעניש אותי בכל דרך אפשרית: הן לא נתנו לי שום דבר לאכול, לא נתנו שום מים חמים, הכריחו אותי לישון על רצפת הבטון הקפואה בכל לילה ולעשות עבודה מלוכלכת ומפרכת. אם לא סיימתי לעבוד בזמן, הייתי צריכה לעבוד שעות נוספות, ואם לא ביצעתי אותה באופן משביע רצון, ספגתי אלימות מילולית ונאלצתי לעמוד כעונש... בכל יום נאלצתי להתמודד עם לעג, השפלה, אפליה, מכות ואלימות מילולית מצד האסירות האחרות. יתר על כן, המשטרה המרושעת החרימה את הכסף שלי, ובלי כסף לא יכולתי לרכוש כלי רחצה ולמלא צרכים יומיומיים אחרים. לא היה לי מושג מתי תסתיים התקופה הזו וחשתי כה עצובה, בודדה וכואבת. כל רצוני היה לצאת מהמקום השטני הזה בהקדם האפשרי. אך ככל שגבר רצוני לצאת מהמצב הזה, כך ליבי נעשה חשוך וטרוד יותר, ודמעות זלגו מעיניי בלי משים. מתוך חוסר האונים שבו הייתי שרויה, כל שיכולתי לעשות הוא לספר לאלוהים שוב ושוב על כאבי, בתקווה עמוקה שהוא ידריך אותי שנית ויגרום לכך שאהיה מסוגלת להישמע לתזמוריו והסדריו. האל עזרי ומשעני בכל עת, ופעם נוספת הוא גרם לי לחשוב על פסקה מתוך דבריו: "בלי קשר לעבודתו של אלוהים ולסביבה שאתם מצויים בה, אם תהיו מסוגלים לעסוק בחיפוש חיים, לחתור לכך שעבודת אלוהים תתבצע בכם ולעסוק בחיפוש האמת, ואם תבינו את פעולותיו של אלוהים ותהיו מסוגלים לפעול לפי האמת, אז זו אמונתכם האמיתית, וזה מוכיח שלא איבדתם תקווה באלוהים. רק אם עדיין תהיו מסוגלים לעסוק בחיפוש האמת מתוך זיכוך, לאהוב את אלוהים באמת ולא תפתחו ספקות לגביו, ואם, בלי קשר למה שהוא יעשה, תמשיכו להנהיג את האמת כדי לְרַצות אותו, ותהיו מסוגלים לחפש לעומק את רצונו ולהתחשב ברצונו, פירוש הדבר שיש לכם אמונה אמיתית באלוהים. בעבר, כשאלוהים אמר שאתם תמשלו כמלכים, אהבתם אותו, וכשהוא התגלה בפניכם בגלוי, עסקתם בשאיפה אליו. אולם עכשיו, כשאלוהים נסתר, אתם לא יכולים לראות אותו, ונקלעתם לצרות. בעת הזו, האם אתם מאבדים תקווה באלוהים? לכן עליכם לעסוק בחיפוש החיים בכל עת ולשאוף לְרַצות את רצונו של אלוהים. זו נקראת אמונה אמיתית, וזו האהבה מהסוג האמיתי והיפה ביותר שקיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך). דברי האל היו כמו אם המנחמת ילד טרוד, והם העניקו לי נחמה ועידוד אדירים. הרגשתי שאלוהים נמצא לצידי, משגיח עליי ומצפה ממני להצליח לשמור על אמונת אמת באלוהים אל מול השטן. זאת כדי שאוכל לאהוב את אלוהים, לרַצות אותו ולשאת לו עדות בתוך סביבה כואבת כשכוחות החושך מכתרים אותי – זוהי העדות העוצמתית ביותר שיכולה להמיט בושה על השטן. למרות שנלכדתי במאורת השדים הזו, אהבת האל לא עזבה אותי אף פעם. כשסבלתי עינויים וייסורים אכזריים והרגשתי חלשה, וכשהתמודדתי עם מתקפות השטן וחשתי כאב ומצוקה, תמיד יכולתי לראות את תמיכת האל בחיי, יכולתי לחוש את הנחמה שבאהבתו, ויכולתי לראות את ידו מפנה עבורי דרך מילוט. חשבתי, "אלוהים תמיד לצידי, דואג לי ומלווה אותי. אהבת האל כלפיי כה עמוקה – איך אוכל אי פעם לאכזב אותו? אסור לי לספק את רצונות הבשר, קל וחומר לברוח מהמצבים שאלוהים מסדר עבורי. עליי להשיב לעצמי את האמונה שהייתה לי קודם, להתמסר באהבת אמת לאלוהים ולשאת לו עדות מול השטן." כשחשבתי על הדברים האלה, התפוגג הכאב מליבי, והחלטתי לאהוב את אלוהים ולהשביע את רצונו גם אם יהיה עליי לסבול ייסורים רבים ושונים. לא יכולתי שלא לשיר מזמור של הכנסייה: "יש לי לב ויש בי רוח, אך מדוע איני יכול לאהוב את אלוהים? אלוהים הוא משענתי, ממה יש לפחד? אני מוסר את חיי כדי ללחום בשטן עד הסוף. אלוהים מרומם אותנו. עלינו להשאיר הכול מאחור ולהילחם כדי להעיד למען המשיח. אלוהים יוציא לפועל את רצונו בעולם הזה. אני מכין את אהבתי ונאמנותי, ומקדיש אותן במלואן לאלוהים. אני אקדם בשמחה את פני האל בשובו, כאשר הוא יירד במלוא הדרו, ואפגוש אותו שוב כשתתממש מלכות המשיח" ("המלכות" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). כשחיזקתי את אמונתי וביקשתי לרַצות את אלוהים, חוויתי שוב את אהבתו המתוקה של אלוהים כלפיי. אלוהים סידר שסוהר ייתן לי כל מיני פריטים לשימוש יומיומי. זה נגע בי עמוקות, והודיתי לאלוהים מעומק ליבי. לאחר 40 יום, השוטרים המרושעים ראו שאין להם שום דרך להוציא ממני משהו, אז הם על העלילו עליי שאני חברה בארגון "שי ג'יאו" אסור, ודרשו ממשפחתי לשלם כמה אלפי יואן כדי לשחרר אותי.

חשבתי שאחרי שאחזור הביתה אהיה חופשית שוב, אך משטרת הממשלה הקומוניסטית לעולם לא הפסיקה לעקוב אחריי והמשיכה להגביל את החירות האישית שלי. הם אסרו עליי לצאת מהבית, הורו לי להיות זמינה עבורם תמיד ושלחו מישהו לעקוב אחריי. הם אפילו איימו על משפחתי כל כמה ימים והורו להם להשגיח עליי היטב. על פניו, אפשר היה לחשוב ששחררו אותי, אבל למעשה השוטרים המרושעים שמו אותי במעצר בית. לכן לא העזתי ליצור קשר עם אחיי ואחיותיי בכנסייה, ולא יכולתי לבצע את חובתי. חשתי שאני נתונה תחת דיכוי, והייתי עצובה. מה שגרם לי אף יותר מרמור היה שהשוטרים המרושעים הוליכו שולל את אנשי הכפר שלי עם השקרים המרושעים שלהם. הם סיפרו להם שאמונתי באלוהים העבירה אותי על דעתי, שאני לא לגמרי שפויה ושאני מסוגלת לעשות כל דבר... אל מול השמצות ושמועות נתעבות כאלה, לא יכולתי שלא להתמלא בכעס. חשבתי, "אני לא יכולה לתת לשדים האלה לשלוט בי כך, עליי להיאבק כדי להשתחרר מאחיזתם השטנית ולגמול לאלוהים על אהבתו." משכך, לא הייתה לי ברירה אלא לצאת מהבית, כדי להימלט מהמעקב של השוטרים המרושעים וללכת לבצע את חובתי.

שלוש שנים חלפו כהרף עין. חשבתי שמשטרת הממשלה הקומוניסטית כבר לא תעקוב אחריי, אז חזרתי הביתה כדי לבצע את חובתי. אבל באוגוסט 2006, כמו רעם ביום בהיר, השוטרים המרושעים באו לבקר אותי בבית, מספר ימים בודדים אחרי שחזרתי. באותו בוקר התעוררתי בבהלה לשמע צעקה: "תפתחו את הדלת מהר, או שנפרוץ אותה!". בעלי בקושי הספיק לפתוח את הדלת כששבעה או שמונה שוטרים מרושעים הסתערו פנימה כמו שודדים, תפסו אותי ומשכו אותי לניידת בלי שום הסברים. לא היה בי כל פחד מכיוון שאלוהים הגן עליי. רק התפללתי עוד ועוד: "הו, האל הכול יכול! היום נפלתי שוב בידיהם של השדים האלה. הלוואי שתגן על ליבי, שתיתן לי כוח, ושאוכל לשאת עדות למענך פעם נוספת." כשהגענו לתחנת המשטרה השוטרים המרושעים צילמו אותי בכוח ונטלו ממני טביעות אצבעות. אחר כך הם הציגו רשימת שמות והתחילו להפעיל עליי לחץ עם שאלות: "את מכירה את האנשים האלה? מי השותפים שלך?" כשראיתי ברשימה את השמות המוכרים של כמה מאחיותיי, עניתי ברוגע: "אני לא מכירה אותן, ואין לי שותפים." מייד כשסיימתי לדבר, אחד מהם הרעים עליי: "נעלמת לכמה שנים, אז איפה היית? יש לך שותפים. האם את עדיין מאמינה באל הכול יכול? תתוודי." דבריו של השוטר המרושע העציבו והרגיזו אותי בו זמנית. חשבתי: "מי שאני מאמינה בו היום הוא אל האמת היחיד שברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם; מה שאני מחפשת היא האמת; הנתיב שבו אני צועדת הוא הנתיב הנכון בחיים – וכל הדברים האלו בהירים וצודקים. ולמרות זאת, השדים חסרי המצפון האלה ממשיכים לרדוף אותי ולהתעלל בי, מגבילים את חירותי האישית, מבריחים אותי מביתי, מפרידים אותי מבני משפחתי ומנסים לכפות עליי לבגוד באלוהים. מה לא בסדר באמונה באלוהים וברצון להיות אדם טוב? למה הם לא נותנים לי להיות חסידת האל הכול יכול ולצעוד בנתיב הנכון של החיים? כנופיית השדים שממנה מורכבת הממשלה הקומוניסטית היא ריאקציונרית ומנוולת כל כך. הם אויביו המושבעים של אלוהים, וקל וחומר שהם אויבים שאיני יכולה לחיות איתם בדו-קיום." מתוך העצב והרוגז, לא יכולתי שלא לחשוב על דברי האל הכול יכול: "המשרתים האלה! הם גומלים לאדיבות בשנאה, הם בזים לאלוהים זה מכבר, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, הם לא מתייחסים לאלוהים כהוא זה, הם בוזזים ושודדים, הם איבדו כל תודעה, ואין להם זכר לאדיבות... ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? זכויות והעניין הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא! ...אלפי שנות שנאה מרוכזות בלב, אלפי שנות חטאים חקוקות בלב – איך ייתכן שזה לא יעורר תיעוב? התנקמו בשם אלוהים, חסלו לגמרי את עוינותו, אל תניחו לה עוד להשתולל ללא רסן, ואל תתירו לה עוד לעורר צרות כאוות נפשה! עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הדוחה של השד הזה ולאפשר לבני האדם שהתעוורו ואשר עברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולהפנות עורף לשטן המרושע הזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). מהדברים הללו של האל הכול יכול הבנתי את רצונו, והתעוררה בי שנאה מרה כלפי השדים האלה. אלוהים ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם והוא מרומם את האנושות. האנושות נהנית משפע נדיבותו של אלוהים, ומאז מעולם היה זה ראוי ונכון להאמין באלוהים ולעבוד אותו. אך למרות זאת, הממשלה הקומוניסטית עושה כל שביכולתה כדי לדכא באכזריות את כל מי שמאמינים באל הכול יכול – היא רודפת אותם בפראות, כולאת אותם באופן בלתי חוקי, מענה ומייסרת אותם באכזריות, מכניסה אותם למחנות עבודה, לועגת להם ומכפישה אותם. כל זאת בתקוות שווא שתוכל להיפטר מכל המאמינים באלוהים ולבטל את עבודת האל לישועת האדם באחרית הימים – היא באמת מרושעת ונתעבת עד מאוד! לאורך השנים הללו, אילולא עמדו לי הגנת האל הכול יכול והשגחתו, השטן המרושע היה הורג אותי באכזריות כבר מזמן. בעודי ניצבת מול הקרב הרוחני הזה לחיים ולמוות, קיבלתי החלטה נחושה להילחם על האמת ולהמשיך לאהוב את אלוהים למרות שאסבול כאב אדיר. אני נשבעת בחיי לשאת עדות למען אלוהים!

כשהם ראו שאני נועצת בהם מבט בלי לומר מילה, השוטרים המרושעים צרחו עליי בזעם: "את לא תדברי, מה? חכי שהבוסים שלנו יבואו לחקור אותך בעצמם. אז נראה אם תמשיכי לסתום את הפה!" כששמעתי שמפקדי המשטרה המרושעים עומדים לחקור אותי בעצמם, לא יכולתי שלא להילחץ קצת. ואז חשבתי על כך שבעיצומן של כל המצוקות הללו, חוויתי באמת את ריבונות האל ואת האופן שבו הוא מנהל הכול, וכן חוויתי את הסמכות הייחודית והחיוניות העוצמתית של דברי האל. כשהבנתי זאת, מייד התעוררו בי אמונה ואומץ לנצח את כוחות החושך של השטן. למרות שהשוטרים המרושעים האלו אכזריים ביותר וחסרי רחמים, הם רק נמרים של נייר – הם נראים חזקים מבחוץ אך בפנים הם חלשים – וגם הם נתונים בידי הבורא. קיבלתי בליבי את ההחלטה הבאה בפני אלוהים: "הו אלוהים, לא משנה עד כמה השדים יענו אותי, אני רק מבקשת שתתמוך באמונתי, תחזק את ליבי שאוהב אותך, ותיתן לי להיות העדות המנצחת שלך, אפילו במחיר חיי עצמם." נדמה לי שהיה זה קצת אחרי 10 בבוקר, כששני גברים שכינו את עצמם סגני מפקדים בסוכנות לביטחון פנים נכנסו לחדר. הם הביטו בי בלי לומר מילה, ואז אחד מהם תפס בשיערי והפעיל עליי לחץ בשאלות: "את עדיין מאמינה באל הכול יכול?". כשראו שאני שותקת, המפקד המרושע השני שאג בפראות: "אם לא תדברי, נעביר אותך גיהינום היום!" בזמן שנבח את הדברים כמו חיית פרא, הוא תפס בשיערי וזרק אותי לרצפה. קיבלתי מכה חזקה כל כך שלא הצלחתי לקום אחר כך. אז הם גררו אותי מהשיער, היכו אותי ובעטו בי, ובמקביל צעקו: "את תדברי?" הרגשתי שהפנים שלי שורפות, ובו זמנית חשתי כאב בלתי נסבל בקרקפת, כאילו היא נתלשת מראשי. שתי המפלצות הלבושות בגדי אדם נראו כמו ג'נטלמנים מכובדים כלפי חוץ, אך מאחורי החזות החיצונית הם היו חיות פרא חסרות רחמים. הם גרמו לי לראות בבירור רב יותר שהמפלגה הפוליטית המרושעת הזו – המפלגה הקומוניסטית של סין – היא התגלמות השטן, ושאלו הסרים למרותה הם כנופייה של שדים מרושעים ורוחות רעות! בסופו של דבר יבואו עליהם קללות האל! שני מפקדי המשטרה המרושעים ראו שאני לא מתכוונת להיכנע בפני העריצות הכוחנית שלהם. לכן, במה שנראה כמו פרץ זעם בלתי נשלט, הם תפסו בשיערי ומחצו אותי לקרקע בעזרת שתי הרגליים שלהם, תוך כדי שהם דורכים עליי ובועטים בי ככל העולה על רוחם. אחר כך הם משכו אותי מעלה ובעטו בעוצמה בחלק האחורי של רגליי. מעוצמת הבעיטה נפלתי לברכיי, והם אמרו בפראות: "תישארי על הברכיים ואל תזוזי! תוכלי לעמוד כשתתוודי. אם לא תדברי, אל תחשבי בכלל לעמוד!" אם זזתי אפילו קצת, הם משכו בשיערי באלימות, היכו אותי ובעטו בי. כרעתי על ברכיי במשך שלוש או ארבע שעות שבמהלכן הם היכו אותי אינספור פעמים משום שלא הצלחתי להחזיק את עצמי ישר. בסוף קרסתי לקרקע מתוך ערפול חושים. הם לעגו לי על שאני מעמידה פנים שאני מתה, ובמקביל המשיכו למשוך ללא הרף בשיערי עד שהרגשתי שהקרקפת שלי נקרעת מראשי. באותו רגע היה זה כאילו כל גופי מתפרק לחתיכות – לא יכולתי לזוז כלל וחשתי כאב בל יתואר. חשבתי שליבי עלול להפסיק לפעום בכל רגע. המשכתי לקרוא לאלוהים שייתן לי כוח, ודברי העידוד של אלוהים הופיעו במחשבתי: "פטרוס אהב את אלוהים עד מותו. כשהוא מת – כשהוא נצלב – הוא עדיין אהב את אלוהים. הוא לא חשב על סיכוייו העתידיים ולא עסק בתקוות לתהילה או במחשבות ראוותניות, והוא שאף רק לאהוב את אלוהים ולהישמע לכל הסדריו של אלוהים. זה הרף שעליכם לעמוד בו כדי שתיחשבו כמי שנשא עדות וכדי שתהפכו מושלמים לאחר כיבושכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (2)). דברי האל נתנו לי אמונה וכוח. חשבתי: "כן! פטרוס נצלב הפוך למען אלוהים והוא עדיין הצליח לאהוב מאוד את אלוהים, גם כשבשרו סבל כאב בל יתואר. הוא התגבר על הבשר והביס את השטן, ורק עדות מסוג זה היא עדות מהדהדת המסוגלת לנחם את ליבו של אלוהים. אני רוצה להיות כמו פטרוס, לפאר את אלוהים בחיי. למרות שבשרי סובל כאב אדיר, זה עדיין הרבה פחות מהכאב שנשא פטרוס כשנצלב הפוך. השטן רוצה לגרום לי לבגוד באלוהים באמצעות עינוי הבשר, אבל אלוהים משתמש בהזדמנות הזו כדי להביא את אהבתי כלפיו לידי שלמות. היום אין שום סיכוי שאכנע לשטן ואתן למזימה שלו להצליח! אני רוצה לחיות למען אהבת האל!" בבת אחת, כבר לא פחדתי מהמוות. נעשיתי נחושה להתמסר לחלוטין לאלוהים ונשבעתי בחיי שאהיה נאמנה לו. באותו רגע התפללתי לאלוהים: "הו האל הכול יכול, אני ברייה שעובדת אותך ונשמעת לך כפי שעליי לעשות. אני מוסרת לך את חיי, ובין אם אחיה או אמות, אני מאמינה בך ואוהבת אותך!" הרגשתי מייד תחושת הקלה גדולה מן הכאב בגופי, וכל גופי ומחשבותיי הרגישו קלילים ומשוחררים יותר. לא יכולתי שלא לזמזם בליבי מזמור של הכנסייה: "היום אני מקבלת את המשפט וההיטהרות האלוהיים. מחר אקבל את ברכותיו. אני נכונה לוותר על נעוריי ולמסור את חיי כדי לחזות ביום תפארת האל. אהבת האל אחזה בליבי בחבלי קסם. אלוהים עובד, משמיע את האמת ומעניק לי חיים חדשים. אני מוכנה לשתות מהספל המר ולסבול כדי לזכות באמת. אסבול השפלה ללא תלונות, הלוואי שאקדיש את חיי כדי לגמול לאלוהים על נדיבות ליבו" ("הלוואי שאזכה ליום תפארת האל" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). מפקדי המשטרה המרושעים כבר היו מותשים לגמרי מלגרום לי סבל. הם עמדו שם זמן רב בלי לומר מילה. בסוף, כשלא ידעו מה לעשות, הם צעקו עליי בכעס: "חכי ותראי!". ואז הלכו. שאר השוטרים המרושעים עמדו סביב ודיברו זה עם זה: "האישה הזו כל כך קשוחה, אף אחד לא מצליח להוציא ממנה כלום. היא קשוחה יותר מליו הולאן..." בשלב זה התרגשתי כל כך שלא הצלחתי לעצור את הדמעות. אלוהים ניצח! אילולא דברי האל חיזקו אותי פעם אחר פעם, ואילולא אלוהים תמך בי בחשאי, פשוט לא הייתי מסוגלת להחזיק מעמד. כל הכבוד והשבח לאל הכול יכול! בסופו של דבר, השוטרים המרושעים כלאו אותי בבית המעצר.

בבית המעצר השוטרים המרושעים עדיין לא היו מוכנים לוותר, והם תחקרו אותי כל כמה ימים. בכל פעם שהם תחקרו אותי, הם אילצו אותי לשבת בחדר החקירות מול חלון עם סורגי מתכת. ברגע שהם לא היו מרוצים מהתשובה שלי, הם שלחו יד והיכו בפניי או משכו בשיער שלי והטיחו את ראשי בסורגים. כשראו שהחקירה לא מתקדמת, הם נטרפו מזעם. בסופו של דבר, הם הבינו שהגישה הקשוחה כלפיי לא עוזרת, אז הם שינו טקטיקה וניסו לשכנע ולפתות אותי ברכות. הם אמרו: "הילדים שלך ובעלך מחכים לך בבית! ובעלך התחנן אלינו בשמך. דברי איתנו ובקרוב תוכלי לחזור ולהתאחד איתם." השקרים שלהם הגעילו אותי וגרמו לי לשנוא אותם כל כך שבליבי ביקשתי מאלוהים לקלל אותם. תיעבתי את כנופיית השוטרים המרושעים, הבזויים וחסרי הבושה הללו. קיבלתי החלטה: "לא משנה באיזה תכסיס הם ישתמשו, אני לא מתכוונת לזוז מילימטר! אף אחד בחיים האלה לא יכול לערער את נחישותי להיות חסידת האל הכול יכול!" לבסוף, השוטרים המרושעים מיצו את כל התכסיסים שלהם, אז הם השאירו אותי במעצר במשך 40 יום, קנסו אותי 2,000 יואן ואז שחררו אותי.

לכל אורך החוויות שעברתי, הגעתי להבנה עמוקה שהדרך היחידה שאישה כמוני – אשת כפר פשוטה שמעולם לא היו לה תובנות או אומץ מיוחדים – יכולה להתגבר על מספר סבבים של עינויים ועל הפגיעה והייסורים על ידי משטרת הממשלה הקומוניסטית, זה בזכות מעשיו המופלאים של אלוהים ועוצמתו האדירה. רק בזכותם אני יכולה לראות בבירור את המהות הריאקציונרית של הממשלה הקומוניסטית שמתנגדת בעיקשות לאלוהים ופוגעת בפראות באנשיו הנבחרים, ולהבין את האופן שבו היא מוליכה שולל את הציבור כדי לקדם את המוניטין שלה ולהסתיר את התנהלותה המרושעת. מתוך התנסותי המעשית, אני מבינה באמת שהסמכות והעוצמה של דברי האל הן אדירות מאוד, שהחיוניות שאלוהים מעניק לאדם היא אינסופית ושהיא יכולה להביס את כל כוחות הרשע של השטן! מתוך סבלי, הבנתי שהייתה זו אהבת האל שניחמה ועודדה אותי, ושמרה שלא אאבד את דרכי. לא משנה היכן אהיה או באילו נסיבות אמצא את עצמי, אלוהים תמיד משגיח עליי, ואהבתו איתי תמיד. לכבוד הוא לי שאני יכולה להיות חסידה של האל האמיתי והמעשי הזה. יתר על כן, יש לי מזל גדול שזכיתי לחוות רדיפה ומצוקה כזו כדי לטעום את נפלאות האל, את חוכמתו ואת כול-יכולתו. מהיום והלאה, מי ייתן שאעשה כמיטב יכולתי לעסוק בחיפוש האמת ולהכיר את אלוהים באמת, לאהוב את אלוהים עד הסוף ולהיות נאמנה לו לחלוטין!

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

אהבת האל חיזקה את ליבי

מאת ז'אנג קאן, מחוז ליאונינג במשפחתי, כולם תמיד הסתדרו מצוין. בעלי הוא גבר מאוד מתחשב ואמפתי, ובני מיושב בדעתו ותמיד מכבד את המבוגרים ממנו....

דברי האל יוצרים את ניסי החיים

מאת יאנג לי, מחוז ג'יאנגשי אימי הלכה לעולמה כשהייתי ילדה קטנה, ולכן היה עליי לשאת בעול הכבד של משק הבית מגיל צעיר. לאחר נישואיי, עול...

יקיצה בינות סבל וקשיים

– התנסות אמיתית של נוצרי בן 17 ברדיפות מאת וואנג טאו, מחוז שנדונג אני נוצרי בכנסיית האל הכול יכול. גורלי שפר עליי יותר מכל הילדים בני גילי,...