מאת וואנג לי, מחוז ג'ג'יאנג

מאז שהייתי ילדה קטנה, האמנו אימי ואני בישוע אדוננו. בפרק זמן זה של אמונה בישוע אדוננו, התרגשתי לעתים קרובות מאהבתו. חשתי שהוא אוהב אותנו עד כדי כך שהוא נצלב והקיז את טיפת דמו האחרונה על מנת לגאול אותנו. באותה תקופה, האחים והאחיות בכנסייה שלנו אהבו זה את זה ותמכו זה בזה, אך למרבה הצער אמונתנו באלוהים נתקלה ברדיפה ודיכוי מצד הממשלה הסינית הקומוניסטית. הממשלה הסינית הקומוניסטית מגדירה את הפרוטסטנטיות והקתוליות כ"שאי ג'יאוס", ומגדירה מפגשים בכנסיות בית כ"התכנסויות בלתי חוקיות". לעיתים קרובות, המשטרה נהגה לפשוט על מקומות המפגש שלנו ולהודיע לנו שעלינו לקבל אישור והיתר מהממשלה בטרם נוכל לערוך מפגשים. ולא, ניעצר וניקנס או נישלח לכלא. פעם אחת, אימי וחמישה או שישה אחים ואחיות נוספים נעצרו ונחקרו במשך יום שלם. בסופו של דבר, חקירת המשטרה אימתה שכולם רק משיחיים פשוטים, והם שוחררו. עם זאת, מאותה עת ואילך היה עלינו להיפגש בסתר כדי להימנע מפשיטות של הממשלה. אך למרות כל זאת, אמונתנו מעולם לא נחלשה. בסוף שנת 1998, קרוב משפחה שלי הטיף לי כי ישוע אדוננו חזר בתור האל הכול יכול, אשר התגלם בבשר ודם באחרית הימים. קרוב משפחה זה גם הקריא לי קטעים רבים מדברי האל הכול יכול אשר ריגשו אותי מאוד. התחוור לי כי דברי האל הכול יכול הם האמירות של רוח הקודש לכנסיות, ושהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו אשר חזר. המחשבה שאוכל ממש להתאחד עם האל בימי חיי ריגשה אותי באופן בל יתואר, ובכיתי בדמעות של אושר. מאז ואילך, בלעתי בשקיקה את דברי אלוהים בכל יום, ובאמצעותם הבנתי אמיתות ותעלומות רבות. רוחי השדופה זכתה באופן זה בהשקיה והזנה. בעלי ואני התענגנו על האושר והנוחות שקיבלנו באמצעות עבודתה הדגולה של רוח הקודש, והיינו שקועים לחלוטין באושר ובשמחה של האיחוד המחודש עם אלוהים. לעתים קרובות, למדנו לשיר מזמורים ולרקוד בשבח האל, יחד עם אחים ואחיות אחרים, ולעיתים תכופות התכנסנו כולנו לשתף את דברי אלוהים. חשתי בנפשי רעננות ומרץ, כאילו אני כבר רואה לנגד עיניי את התמונה היפה של הממלכה מתגשמת על פני האדמה ואת כולם שמחים ועליזים. עם זאת, לא הייתה לי שום דרך לצפות לכך שבעוד אנו מאמינים באלוהים והולכים בדרך הנכונה בחיים באמונה מרקיעת שחקים, הממשלה הסינית הקומוניסטית תתחיל לרדוף אותנו באכזריות...

ב- 28 באוקטובר 2002, אני וכמה אחיות נוספות קיימנו מפגש. במהלך המפגש, אני ואחות נוספת יצאנו לשליחות כלשהי. אבל לפני שהרחקנו, שמעתי אותה אומרת מאחוריי, "למה אתם עוצרים אותי?" לפני שהספקתי להגיב, שוטר בלבוש אזרחי ניגש אליי, אחז בי ואמר, "את באה איתי לתחנת המשטרה!", ואז נלקחתי לרכב משטרה. הוסענו לתחנת המשטרה, וברגע שיצאתי מהרכב, ראיתי שגם שש האחיות הנוספות שהיו במפגש נעצרו והובאו לתחנה. המשטרה הורתה לנו להתפשט ולהתמסר לחיפוש גופני. הם מצאו עליי שתי איתוריות, וכך זיהו אותי כמנהיגת כנסייה, וככזאת, דורגתי כנחקרת בעדיפות גבוהה. שוטר אחד צעק עליי, "מתי התחלת להאמין באל הכול יכול? מי הטיף לך על כך? עם מי נפגשת? מה תפקידך בכנסייה?" החקירה האגרסיבית כל כך הלחיצה אותי, ולא היה לי שום מושג איך להתמודד איתה. כל שיכולתי לעשות היה להתפלל בשקט לאלוהים ולבקש ממנו להגן עליי כדי שלא אבגוד בו. לאחר התפילה, התעשתי אט אט והחלטתי לשתוק. כשהשוטר ראה שאני לא מדברת, הוא התרגז והיכה באלימות בראשי. מייד הרגשתי סחרחורת ובלבול, ואוזניי התחילו לצלצל. לאחר מכן, הם הכניסו לחדר את אחת האחיות והורו לנו לזהות זו את זו. אך כאשר הם ראו שאנו לא מתכוונות לציית, הם התרגזו והורו לי לחלוץ את נעליי המרופדות בכותנה ולעמוד יחפה על רצפת הבטון הקפואה. הם גם הכריחו אותי לעמוד בגב זקוף כנגד הקיר ובעטו בי בחוזקה אם התכופפתי אפילו מעט. זה היה בעיצומו של הסתיו, הטמפרטורה צנחה וירד גשם קל. היה לי קר כל כך עד שכל גופי רעד ושיניי נקשו ללא הרף. השוטר התהלך בחדר הלוך ושוב תוך שהוא הולם בשולחן ומאיים עליי, "אנו עוקבים אחריך זמן רב. יש לנו המון דרכים לגרום לך לדבר היום, ואם לא תדברי, נשאיר אותך לקפוא למוות, או שנרעיב אותך, או שנכה אותך למוות! בואי נראה כמה זמן תחזיקי מעמד!" חשתי מעט פחד כששמעתי אותו אומר זאת, ולכן קראתי לאלוהים בלבי: "הו אלוהים! אני לא רוצה להיות יהודה איש קריות ולבגוד בך. אנא הגן עלי והענק לי את האומץ והאמונה הדרושים להילחם בשטן, כדי שאוכל לשאת עדות עליך". לאחר התפילה, חשבתי על דברי אלוהים: "טבעו הוא הסמל של סמכות ושל כל מה שצודק, יפה וטוב. מעבר לכך, זהו סמל לכך שהחושך או כל כוח אויב לא יכולים להביס את אלוהים^[א] או לפלוש אליו, וכן סמל לכך שאף יציר נברא לא יכול לפגוע באלוהים^[ב] (ולכך שאלוהים לא יסבול פגיעה כזו)" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים). כן", חשבתי לעצמי. "אלוהים הוא בעל הסמכות והכוח, ושום כוח או אפלה של האויב לא יוכלו לערער על סמכותו וכוחו. אין זה משנה עד כמה משרתיה של הממשלה הסינית הקומוניסטית אכזריים, כולם נתונים ביד אלוהים, וכל עוד אסמוך על אלוהים ואשתף איתו פעולה, לבטח אתגבר עליהם". בעזרת ההנחיה הברורה שסיפקו לי דברי האל, אזרתי לפתע אמונה ואומץ לב וכבר לא היה לי קר כל כך. אחרי שעמדתי שם יותר משלוש שעות, השוטרים ליוו אותי חזרה לרכב משטרה ולקחו אותי לבית המעצר.

בצהרי היום למחרת הגעתי לבית המעצר, שני שוטרים, גבר ואישה, הגיעו לחקור אותי. הם קראו בשמי במבטא של עיר הולדתי, וניסו להישמע כאילו הם לטובתי. הגבר הציג את עצמו כראש אגף הדתות בלשכה לביטחון הציבור ואמר, "שוטרי התחנה כבר אספו מידע עלייך. מה שעשית זה לא עניין גדול, ובאנו לכאן במיוחד כדי להחזיר אותך הביתה. אם תספרי לנו הכול כשנגיע לשם, תהיי בסדר". לא ידעתי איזו מין תחבולה הם מתכננים, אבל כששמעתי אותו אומר את זה, קרן של תקווה חדרה ללבי. חשבתי לעצמי: "המקומיים בעיר הולדתי הם אנשים טובים, אז אולי הם ישחררו אותי גם אם לא אומר להם דבר". אולם בניגוד לציפיותיי, כשהיינו בדרך לעיר הולדתי, השוטרים חשפו את טבעם החייתי האמיתי וניסו להכריח אותי למסור להם את מפתחות ביתי. ידעתי שהם רוצים לחפש בבית שלי, וחשבתי על כל הספרים של דברי אלוהים והרשימות של האחים והאחיות שהיו לי שם. לכן, התפללתי לאלוהים מעומק לבי: "הו, אל כל יכול! אנא הגן על הספרים של דברי אלוהים ועל הרשימות שיש לי בבית כדי שלא ייפלו לידי השטן... " סירבתי למסור את המפתחות שלי. השוטרים הסיעו אותי לבניין שלי והשאירו אותי נעולה בתוך המכונית בזמן שהם הסתערו לעבר הדירה שלי. כשישבתי ברכב, התפללתי בלי הרף לאלוהים, וכל שנייה שעברה הייתה עינוי עבורי. כעבור זמן רב, השוטרים חזרו ואמרו בכעס, "את באמת טיפשה, את יודעת את זה? אין אצלך אפילו ספר אחד, ובכל זאת את מתאמצת כל כך לעזור לאנשי הכנסייה". כששמעתי אותם אומרים זאת, לבי החרד החל סוף סוף להירגע והודיתי לאלוהים מעומק לבי על הגנתו. רק מאוחר יותר נודע לי שהמשטרה לא מצאה ספרים בביתי ושהם רק לקחו מעל 4,000 יואן במזומן, טלפון סלולרי ואת כל התמונות שלי ושל משפחתי. למזלי, אחותי הצעירה הייתה שם כשהמשטרה הגיעה, וברגע שהם עזבו היא מיהרה למסור לכנסייה את כל הספרים של דברי אלוהים ואת חומרי האמונה שנותרו שם. למחרת, השוטרים חזרו לחפש במקום, אך שוב הם יצאו בידיים ריקות.

עם רדת הערב, המשטרה לקחה אותי לתחנת המשטרה המקומית שלי והמשיכה לשאול אותי אותן שאלות שנשאלתי בעבר. כשראו שאני עדיין לא מדברת, הם קראו לאישה-כומר מכנסיית השילוש-העצמי לנסות לשכנע אותי. "אם אינך משיחית בכנסיית השילוש-העצמי, את פוסעת בדרך השגויה", היא אמרה. התעלמתי ממנה ורק התפללתי בשקט לאלוהים שישמור על לבי. ככל שהיא דיברה יותר, כך נעשו טענותיה מקוממות יותר, עד שהיא התחילה להשמיץ ולחלל ברשעות את שם אלוהים. השבתי לה בזעם, "הכומר, את מגנה באופן שרירותי את האל הכול יכול. אולם האם בחזון יוחנן לא מצוין באופן ברור: "הַהֺוֶה וְהָיָה וְיָבוֹא, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" (ההתגלות א' 8). אינך חוששת להעליב את רוח הקודש בכך שאת מגנה את אלוהים בקלות ראש כזאת? ישוע אדוננו אמר פעם: "כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֺּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא" (מתי י"ב 32). אינך חוששת?" הכומר נותרה ללא מלים, ולאחר הנזיפה הזאת לא נותר לה אלא לעזוב. הודיתי בלבי לאלוהים על שהנחה אותי להתגבר על המכשול הזה. כשהשוטרים ראו שתוכניתם לא עובדת, הם ביקשו ממני לרשום משהו על דף נייר. לא הצלחתי להבין מדוע הם מבקשים ממני לעשות זאת, ולכן התפללתי בשקט לאלוהים. אז הבנתי שזו אחת מהתוכניות הערמומיות של השטן וסירבתי לכתוב דבר, באומרי שאני לא יודעת לכתוב. בהמשך, התברר לי משיחה בין שני השוטרים, שהם ביקשו ממני לכתוב משהו כדי שיוכלו לבדוק את כתב היד שלי ולאשר על ידי כך שאני כתבתי במחברות שהם מצאו במקום המפגש שלנו, ואז להשתמש בזה כדי להגיש נגדי כתב אישום. הדבר הבהיר לי שאותם שוטרים אינם אלא עושי דברה של הממשלה הסינית הקומוניסטית ושליחיה המאולפים, אשר יעשו את כל אשר יידרש וישתמשו בכל השיטות הנכלוליות שיעלו בדעתם כדי לרדוף את המאמינים. הם באמת ובתמים בוגדניים, ערמומיים, מרושעים ומלאי שנאה! ברגע שנתגלה לי פרצופם המרושע של שליחי הרוע, הרודפים את המאמינים באלוהים, גמרתי אומר בלבי: לעולם לא אכרע ברך או אתרפס בפני השטן!

הם חקרו אותי ללא הפסקה במשך שעות, עד חצות לערך, אבל ראש אגף הדתות לא הצליח להוציא ממני דבר. לפתע פתאום, היה נדמה שהוא הופך לבהמה משתוללת, והוא צעק עליי בכעס, "לעזאזל, אני אמור לסיים לעבוד בשעה 11 בלילה. את כזאת חור בראש שנאלצתי להישאר כאן, ואם לא אגרום לך לסבול בגלל זה, לא תביני את המצב לאשורו!" בזמן שאמר זאת, הוא משך את ידי הימנית לשולחן ולחץ עליה בחוזקה. אחר כך הניף מוט עבה בקוטר חמישה או שישה סנטימטרים וחבט בו בחוזקה על מפרק כף ידי. אחרי המכה הראשונה, הוורידים הראשיים בפרק כף ידי החלו להתנפח, ואז גם כל השרירים סביבם החלו להתנפח. זעקתי מכאבים וניסיתי למשוך את ידי לאחור, אבל הוא אחז בה בחוזקה. בעודו מכה אותי, הוא צעק, "זה בגלל שסירבת לכתוב! זה בגלל שסירבת לדבר! אני אכה אותך חזק כל כך עד שלעולם לא תכתבי מלה נוספת!" הוא המשיך להכות כך במפרק כף ידי במשך חמש או שש דקות, עד שסוף סוף הפסיק. אז כבר ידי התנפחה כמו אשכולית, וכשהוא הרפה ממני, משכתי במהירות את ידי מאחורי גבי. אבל השוטר המרושע ניגש מאחוריי, תפס את שתי ידיי והתחיל להכות אותן בטירוף בעודן תלויות באוויר, ואמר, "את משתמשת בידיים האלה כדי לעשות דברים למען אלוהייך, נכון? אני אשבור אותן, אני אעשה אותן נכות, ואז נראה איך תצליחי לעשות משהו! אז נראה אם אותם מאמינים באל הכול יכול עדיין מעוניינים בך!" כששמעתי את דבריו, התמלאתי שנאה לכנופיה המשטרתית המרושעת הזאת. הם מתנהגים בצורה סוטה כל כך ופועלים כנגד השמיים. הם מתירים לאנשים רק להיות עבדיה של הממשלה הסינית הקומוניסטית ולעבוד בפרך עבורה, אבל הם אינם מרשים להאמין באלוהים או לעבוד את הבורא. אותו שוטר לא היסס כלל לייסר אותי בעינויים אכזריים בניסיון לאלץ אותי לבגוד באלוהים. הם באמת עדר של חיות ושדים בצורת אדם, והם כל כך מרושעים וראקציונריים! השוטר היכה אותי באופן זה שלוש פעמים. ידי וזרועותיי נעשו שחורות וכחולות מהמכות, ומפרקי ידיי וגב ידיי התנפחו כל כך, עד שנדמה היה שיתפוצצו. הכאב היה בלתי נסבל. בדיוק כאשר התייסרתי בכאבים עזים, עלו בראשי כמה שורות מתוך מזמור של דברי אלוהים: "לפיכך, במהלך אחרית הימים, אתם חייבים לשאת עדות על אלוהים. בלי קשר לגודל הסבל שלכם, עליכם להמשיך ממש עד הסוף, ואפילו בנשמת אפכם האחרונה, עליכם להיות נאמנים לאלוהים ובחסדו של אלוהים. רק זה נחשב אהבה אמיתית לאלוהים, ורק זה נחשב לעדות חזקה ומהדהדת" ("לא חשוב כמה גדול סבלכם חפשו לאהוב את האל" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). דברי אלוהים עוררו את לבי, וחשבתי: "נכון מאוד, אלוהים עובד ללא לאות יומם וליל כדי להציל אותנו. הוא משגיח עלינו ונשאר איתנו תמיד. והוא מגלה כלפינו אהבה ורחמים ללא גבול. כעת, כאשר השטן מנסה לאלץ אותי לבגוד באלוהים ולמכור את אחיי ואחיותיי, אלוהים מקווה בכל לבו שאשא עדות איתנה ומהדהדת עליו. איך אוכל לאכזב אותו או לפגוע בו?" כשחשבתי על כך, עצרתי את דמעותיי ואמרתי לעצמי שעליי להיות חזקה, לא פחדנית או מוגת לב. הממשלה הסינית הקומוניסטית אינה רודפת אותי ופוגעת בי באכזריות כזאת מכיוון שהיא שונאת אותי באופן אישי, אלא בשל מהותה המתנגדת לאלוהים והשונאת אותו. היא מתייחסת אליי כך במטרה לאלץ אותי לבגוד באלוהים ולדחות אותו, ולגרום לי לקבל לצמיתות את השליטה והשיעבוד שלה. עם זאת, ידעתי שלעולם לא אוכל להיכנע לכך, אלא שעליי להתייצב איתנה לצד האל ולבייש את השטן. שרתי את ההמנון הזה שוב ושוב בראשי, והרגשתי שרוחי הולכת ומתעצמת. אחרי שהשוטר המרושע ההוא היכה אותי, הוא הורה לכמה שוטרים לשמור עליי, ואלה דאגו שאשאר ערה כל הלילה. ברגע שהם ראו שאני מתחילה אפילו לעצום את עיניי, הם צעקו עליי או בעטו בי. אבל בזכות ההתרגשות שלי מאהבתו של אלוהים, לא נכנעתי להם.

למחרת, ראש אגף הדתות בא שוב לחקור אותי. כשהוא ראה שעדיין לא דיברתי, הוא תפס מוט וחבט בו בכוח על ירכיי. אחרי כמה חבטות, רגליי החלו להתנפח עד כדי כך שהרגשתי שמכנסיי מתחילים להתהדק סביב רגליי הנפוחות. שוטר מרושע אחר עמד בצד והתגרה בי במלים, "אם האלוהים שאת מאמינה בו גדול כל כך, למה הוא לא בא לעזרך, עכשיו שאנחנו מענים אותך?" הוא גם הוסיף דברים אחרים שמכפישים ומחללים את שם אלוהים. כאבתי וכעסתי, ובלבי הגבתי על חילול הקודש שלו במחשבה הבאה: "חבורת שדים שכמותכם, אלוהים ימיט עליכם עונשים כגמול על מעשיכם הרעים! זוהי העת שבה אלוהים חושף אתכם ואוסף עובדות על מעשיכם המרושעים!" נזכרתי אז בדברי אלוהים האלה: "אלפי שנות שנאה מרוכזות בלב, אלפי שנות חטאים חקוקות בלב – איך ייתכן שזה לא יעורר תיעוב? התנקמו בשם אלוהים, חסלו לגמרי את עוינותו, אל תניחו לה עוד להשתולל ללא רסן, ואל תתירו לה עוד לעורר צרות כאוות נפשה! עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הדוחה של השד הזה ולאפשר לבני האדם שהתעוורו ואשר עברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולהפנות עורף לשטן המרושע הזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). דברי אלוהים הבהירו לי את רצונו הדחוף ואת קריאתו הנלהבת, והבנתי שגורלה של הממשלה הסינית הקומוניסטית נגזר להיחרב בידי אלוהים. למרות שבאותה עת הייתי נתונה לרדיפה אכזרית בידי הממשלה הסינית הקומוניסטית, חוכמתו של אלוהים מיושמת על בסיס התוכניות הערמומיות של השטן. אלוהים השתמש במה שקורה לי כדי שאוכל לראות בבירור את מהותו הדמונית של השטן, וכדי שאוכל להבחין בין טוב לרע. כך יוכלו להתעורר בי אהבה אמיתית ושנאה אמיתית. לאחר מכן, אוכל לנטוש את הממשלה הסינית הקומוניסטית ולדחות אותה אחת ולתמיד, ולהסב את לבי לעבר אלוהים, כדי שאשא עדות על אלוהים ואבייש את השטן. משהבנתי את רצון האל, נעורה בי תחושת כוח אדירה וגמרתי אומר להישבע אמונים לאלוהים ולנטוש את השטן. למרות שעברתי כל הזמן עינויים אכזריים ולמרות שכל האנרגיה נסחטה מגופי והתייסרתי מכאבים בלתי נסבלים ברגליי, הסתמכתי על הכוח שאלוהים העניק לי ובזכות זאת הצלחתי לא לומר דבר (מאוחר יותר התברר לי שרגליי נעשו שחורות וכחולות מהמכות, וגם כיום אחד השרירים ברגלי הימנית נותר מנוון). בסופו של דבר, לא נותרה לראש אגף הדתות ברירה אלא לצאת מהחדר בסערה, כשהוא סר וזועף.

ביום השלישי, השוטרים הרעים חקרו והיכו אותי פעם נוספת, והפסיקו רק אחרי שקיללו אותי מספיק פעמים והתעייפו מלהכות אותי. לאחר מכן, שוטרת אחת ניגשה אליי ואמרה, תוך העמדת פנים שהיא מודאגת, "היה כאן פעם מישהו שהאמין באל הכול יכול. הוא לא גילה לנו דבר, והוא נידון לעשר שנות מאסר. באיזה אופן השתיקה הזאת תועיל לך? את עשויה לכלות עשר שנים שלמות במקום הזה, ואז לכשתשתחררי, אלוהים שלך ממילא לא ירצה אותך יותר ויהיה מאוחר מדי להתחרט..." היא הוסיפה עוד כמה דברים כדי לנסות לפתות אותי לדבר, אבל פשוט המשכתי להתפלל בשקט, וביקשתי מאלוהים שישמור על לבי כדי שלא אפול טרף לתחבולות הערמומיות של השטן. לאחר התפילה, הבזיק במוחי קטע מתוך מזמור: "אני עצמי מוכן לעסוק בחיפוש אחר אלוהים, ואני עצמי מוכן להיות חסיד אל. כעת אלוהים רוצה לנטוש אותי, אך אני עדיין רוצה להיות חסיד שלו. בין שהוא רוצה אותי או לא, אני עדיין אוהב אותו, ובסופו של דבר, אני חייב לזכות בו. אני מעלה את לבי כקורבן מנחה לאלוהים, ובלי קשר למעשיו, אני אהיה חסיד שלו למשך כל חיי. יהיה אשר יהיה, אני חייב לאהוב את אלוהים, ואני חייב לזכות בו. לא אנוח עד שאזכה בו" ("אני נחוש לאהוב את אלוהים" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). "כן", חשבתי לעצמי. "עכשיו אני מאמינה באלוהים ודבקה בו, כי זה מה שאני רוצה לעשות. אין זה משנה אם אלוהים רוצה אותי או לא – אני עדיין אדבק באלוהים עד יומי האחרון!" דברי אלוהים האירו את עיניי והבנתי שהשטן עושה כל שביכולתו כדי לזרוע מחלוקת ביני לבין אלוהים, כדי שרוחי תיפול, כדי שאתכחש לאלוהים ולבסוף אבגוד באלוהים, כמו יהודה איש קריות. באותו רגע, הדרך היחידה שבה יכולתי להביס את השטן ולשאת עדות לניצחונו של אלוהים על השטן הייתה לדבוק באמונתי באלוהים ולהישאר נאמנה לו. "בין אם אשלח לכלא או לא, וכל אשר יקרה לי, הכול נתון ביד אלוהים", חשבתי לעצמי. "יהא אשר יהא האופן שבו יחליט אלוהים לארגן ולתזמר את חיי, אין לי שום אמירה בעניין, ואני סמוכה ובטוחה שכל מה שאלוהים עושה נעשה כדי להציל אותי. למרות שייתכן שבכלא אצטרך להתמודד עם אי-נוחות גופנית, הרי שארוויח מכך סיפוק רוחני. יתר על כן, זה יהיה לי לכבוד להיכלא למען אלוהים. לעומת זאת, לו הייתי בוגדת באלוהים למען תאוותי ולמען הנוחות הגופנית שלי, אזי הייתי מאבדת לחלוטין את כבודי ויושרי, ומצפוני לא היה יודע מנוח לעולם". לפיכך, גמרתי אומר בשקט: גם אם אשלח לכלא, אשאר נאמנה לאלוהים עד יומי האחרון. אני מקדישה את אהבתי האמיתית לאלוהים, כדי שהשטן יושפל ויובס אחת ולתמיד! השוטרים הרשעים ניסו עליי את תרגילי השוטר הטוב והשוטר הרע וכפו עליי עינויים אכזריים במשך שלושה ימים ושלושה לילות, אך הם לא קיבלו ממני שום קצה חוט. כשנגמרו להם האפשרויות, כל שנותר להם לעשות היה לקחת אותי, חבוטה וחבולה, ולכלוא אותי בבית המעצר. כשכלאו אותי, אחד השוטרים אמר בזדון, "ניתן לך להתעשת קצת, ואז נחקור אותך שוב!"

חמישה ימים לאחר מכן, השוטרים הרעים באו שוב לחקור אותי, אלא שהפעם הם התחלפו ביניהם כדי להתיש אותי. הם הורו לי לשבת על כיסא מתכת קר כקרח, ואז אזקו את ידי הימנית אליו. הם התקינו מוט מתכת מול החזה שלי כדי למנוע ממני לזוז, כשרגליי תלויות באוויר. הם סידרו זאת כך שלא הייתי מסוגלת להזיז אף שריר, ובתוך זמן קצר, ידיי ורגליי איבדו כל תחושה. השוטר הרשע אמר לי, "כל מי שנקשר אי פעם לכיסא הזה גילה לנו בסופו של דבר את כל מה שהוא יודע. אם לא תדברי בתוך יום, תישארי כבולה כך במשך יומיים. אם לא תתחילי לדבר בתוך יומיים, זה יהיה שלושה ימים. אני לא רוצה ממך הרבה. אני רק רוצה שתספרי לי מיהם המנהיגים בכנסייה שלך". תודה לאל שהעניק לי כוחות, שכן לאורך כל הדרך נאחזתי רק במחשבה אחת: לעולם לא אמכור אף אחד! הם חקרו אותי שוב ושוב. הם לא נתנו לי דבר לאכול ואפילו לא לשתות, והם לא אפשרו לי להשתמש בשירותים. באותו ערב, הם השאירו אותי אזוקה לכיסא ביד אחת, אך גרמו לי לעמוד לצידו בזמן שהמשיכו לחקור אותי, כדי למנוע ממני להירדם. הייתי מותשת ורעבה, וכל גופי היה חסר תחושה. פשוט לא יכולתי לעמוד על רגליי בכוחות עצמי, והצלחתי להישאר עומדת רק כשנשענתי על הכיסא. אבל ברגע שנשענתי על הכיסא או אפילו חשבתי להירדם, השוטר נופף מול פניי במקל אכילה ארוך מבמבוק והיכה אותי בעזרתו. הם לא הניחו לי לעצום עין אפילו פעם אחת כל הלילה. זה נמשך כך יומיים, ונחלשתי כל כך עד שכל גופי נעשה רופס וחסר כוחות. לא היה לי מושג כמה זמן הם ימשיכו לעולל לי את זה. פחדתי שלא אוכל לעמוד בזה, שאבגוד באלוהים ואהפוך ליהודה איש קריות. לכן קראתי לאלוהים שוב ושוב: "הו אלוהים! בשרי חלש כל כך ושיעור קומתי דל כל כך. אנא מנע ממני להפוך ליהודה איש קריות". בדיוק כשקראתי בדבקות לאלוהים, אחד השוטרים הרשעים הוציא ספר של דברי אלוהים והקריא: "לא ארחם עוד על אלה שהיו לגמרי לא נאמנים לי בעתות מצוקה, משום שיש גבול לרחמיי. מעבר לכך, אין בי כל חיבה לאף בן אדם שבגד בי בעבר, ויותר מכך, אין לי כל עניין להתקשר עם אלה שבגדו בעניינם של חבריהם. זה הטבע שלי, יהיה האדם אשר יהיה. אני חייב לומר לכם: כל מי ששובר את לבי לא יזכה שוב לחנינה, וכל מי שהיה נאמן יישאר לנצח בלבי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם). אור מילא את לבי – האין זאת שאלוהים מראה לי את הדרך? ראיתי שאלוהים באמת ובתמים מלא תקווה ודאגה עבורי, וכדי שאישאר חזקה, הוא השתמש בשוטר הרע הזה, כאן במאורת השדים הזו, כדי להקריא לי את דברי אלוהים. באמצעותו, אלוהים אמר לי באופן ברור שהוא אוהב ומברך את מי שנשאר נאמן לו בשעת מצוקה, וכי הוא שונא ודוחה את החלשים דיים כדי לבגוד בו. איך יכולתי שלא לעמוד בציפיותיו של אלוהים, לנוכח אהבתו ורחמיו? כאשר השוטר המרושע סיים לקרוא, הוא שאל, "האם זה מה שאלוהייך רוצה שתעשי? כלומר, שתשתקי?" לא עניתי, ולמרבה ההפתעה, השוטר חשב שלא שמעתי אותו, ולכן שב והקריא את הקטע פעמים רבות ושאל אותי אותה שאלה שוב ושוב. נוכחתי לדעת עד כמה אלוהים חכם וכול יכול: ככל שהשוטר הרשע הקריא יותר את דברי אלוהים, כך נחרטה כל מלה עמוק יותר בלבי, וכך גם התחזקה אמונתי יותר. גמרתי אומר שאין זה משנה איך השדים האלה ינסו לחלץ ממני הודאה, לעולם לא אהיה יהודה איש קריות!

ביום השלישי, השוטרים הרעים אילצו אותי לעלות ולרדת במדרגות, כשאני עוברת מחדר חקירות אחד למשנהו, כדי לסחוט את שארית האנרגיה שנותרה בגופי. עינויים אלה נמשכו עד שגופי התרוקן לחלוטין ורגליי התנודדו אנה ואנה, והיה לי קשה ביותר להניף אותן כדי לעלות במדרגות. אולם, בזכות האמונה והעוצמה שהעניקו לי דברי אלוהים, עדיין סירבתי לפתוח את פי. הם חקרו אותי עד רדת הלילה, אבל עדיין לא הגיעו לשום תוצאה. אז הם איימו עלי ואמרו, "גם אם לא תאמרי אף מלה, אנחנו עדיין יכולים לדאוג שתורשעי. אנחנו כבר נטפל בך!" כששמעתי אותם אומרים זאת, פחדתי קצת וחשבתי לעצמי: "איך עוד הם יכולים לענות אותי? אני גמורה לגמרי ולא אוכל להמשיך עוד זמן רב... " אז קראתי לאלוהים ואמרתי: "הו אלוהים! אנא עזור לי. אני ממש פוחדת שלא אוכל להחזיק מעמד עוד זמן רב. אנא הגן עלי והנחה אותי כדי שאוכל לדעת איך לשתף פעולה איתך". אחרי התפילה הזאת, הרגשתי כוחות מתעוררים בתוכי, וכבר לא חשתי כאב רב. וכך, בשיא הקושי והכאב שלי, באמצעות תפילה רצופה, אלוהים העניק לי את האמונה והכוח להמשיך.

בשעות הבוקר המוקדמות של היום הרביעי, כשהשוטרים המרושעים ראו ששלושה ימי חקירה רצופים לא הניבו תוצאות, הם הסירו בכעס את האזיקים מידיי ודחפו אותי לרצפה. לאחר מכן, הם הורו לי לכרוע על ברכיי ולא לקום. ניצלתי את העובדה שאני כורעת ברך ופתחתי בתפילה אילמת לאלוהים: "הו אלוהים! אני יודעת שההגנה שלך אפשרה לי להתגבר על הימים האחרונים של עינויים, חקירות וניסיונות לחלץ ממני וידוי, ואין לי מילים להודות לך על אהבתך ורחמיך. הו אלוהים! למרות שאין לי מושג איך השוטרים המרושעים יענו אותי בהמשך, יהיה מה שיהיה, לעולם לא אבגוד בך ולעולם לא אמכור את אחיי ואחיותיי. אני מבקשת שתמשיך להעניק לי אמונה וכוח ושתדאג שאשאר חזקה". ברגע שסיימתי להתפלל, חשתי פרץ של כוח גואה בתוכי ונעשיתי מודעת מאוד לכך שאהבת האל אוחזת בי. אין זה משנה איך השדים האלה ייסרו אותי, ידעתי שאלוהים ינחה אותי להתגבר על הכול. לאחר זמן מה, השוטרים הרשעים ניחשו כנראה שאני מתפללת לאלוהים, והם הטיחו בי בזעם צעקות וקללות. אחד מהם לקח עיתון, גלגל אותו למעין אלה והיכה בו באכזריות ברקה שלי. הכל נעשה שחור ונפלתי על הרצפה מחוסרת הכרה. הם שפכו עליי מים קפואים כדי להעיר אותי, ומבעד לערפל שכיסה את מחשבתי שמעתי את אחד השוטרים הרשעים מאיים עליי, "אם לא תגלי לנו את כל מה שידוע לך, אני אכה אותך עד שתמותי או עד שתישארי נכה! ממילא אף אחד לא יידע אי פעם אם אכה אותך למוות, ואף אחד מאחייך או אחיותיך לא יעז לבוא לכאן". שמעתי גם אחד מהם אומר, "תשכח מזה. אם תמשיך להכות אותה כך, היא באמת תמות. היא מקרה חסר סיכוי. לא נוציא ממנה דבר". לא יכולתי שלא להיאנח בהקלה כששמעתי את זה, כי ידעתי שאלוהים מגלה הבנה לחולשתי, ושהוא שוב פתח לי דרך מוצא. אבל המשטרה הרעה עדיין לא הייתה מוכנה להודות בתבוסה, ולכן הם הביאו למקום את אחותי הצעירה ואת בני, שאף אחד מהם לא האמין באלוהים, לנסות לגרום לי לדבר. כשאחותי ראתה את עיניי השחורות ואת ידי הנפוחות והחבולות, לא רק שהיא לא ניסתה לגרום לי לדבר כמו שהמשטרה רצתה, אלא במקום זאת היא בכתה ואמרה, "לי, אני מאמינה שאת לא מסוגלת לעשות שום דבר רע. הישארי חזקה". כשהשוטר ראה שאחותי מעודדת אותי, הוא פנה לבני ואמר, "מוטב שתדבר עם אימך ותגרום לה לשתף איתנו פעולה, ואז היא תוכל לחזור הביתה ולטפל בך". בני הביט בי ולא השיב דבר לשוטר. ברגע שהוא עמד לעזוב, הוא ניגש אליי ואמר לפתע, "אימא, אל תדאגי לי. תדאגי לעצמך, ואני אדאג לעצמי". כשראיתי עד כמה בני בוגר והגיוני, התרגשתי ולא יכולתי לדבר. רק הנהנתי בראשי בחוזקה ובכיתי כשהם ליוו אותו ואת אחותי החוצה. אירוע זה איפשר לי לחוות שוב את האהבה והאכפתיות של אלוהים כלפיי. אלוהים גילה הבנה לחולשתי, שכן במהלך הימים האחרונים העניין שהדאיג אותי ביותר היה בני. פחדתי שהוא לא יוכל להתמודד בכוחות עצמו בלעדיי. דאגתי אף יותר מכך שבהיותו צעיר כל כך, כשהוא יגיע לתחנת המשטרה לראות אותי, ישטפו את מוחו לשנוא אותי בגלל שאני מאמינה באלוהים. אולם להפתעתי, לא רק שהוא לא קנה את הדיבורים המכפישים והרעילים של השוטרים הרשעים, אלא להפך, הוא ממש ניחם אותי. אז ראיתי עד כמה אלוהים מופלא וכול יכול באמת! לבו ורוחו של האדם אכן מתוזמרים על ידי האל. אחרי שבני ואחותי הלכו, השוטרים הרעים שוב איימו עליי ואמרו, "אם תמשיכי לסרב לדבר, תאמיני או לא, נענה אותך עוד כמה ימים ולילות. ואם גם אז לא תדברי, אנחנו עדיין יכולים לדון אותך לשלוש עד חמש שנים בכלא..." לאחר שחוויתי רבים ממעשיו של אלוהים, הייתי מלאת אמונה בו, ולכן אמרתי בהחלטיות ובנחישות, "הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי הוא שתהרגו אותי! אתם יכולים לענות את בשרי, אך לעולם לא תצליחו להטות את לבי. גם אם גופי ימות, נשמתי עדיין תהייה של אלוהים". כשהשוטרים המרושעים ראו שאני נחושה בדעתי, לא נותרה להם ברירה אלא לסיים את החקירה ולהחזיר אותי לתאי. כשחזיתי בתבוסתו המוחלטת של יציר השטן, שמחתי עד אין קץ והבנתי באמת ובתמים שרק אלוהים הוא הריבון על כל הדברים ושחיינו ומותנו נתונים לחלוטין בידיו. למרות שלא קיבלתי אוכל או מים במשך ימים רבים וגופי היה הרוס, אהבת אלוהים הייתה איתי תמיד. דברי האל היו לי למקור תמידי של אמונה ועוצמה, וכך יכולתי להביס בעקשנות את ניסיונותיו של השטן לחלץ ממני הודאה, באמצעות השוטרים שהתחלפו ביניהם כדי להתיש אותי. כך יכולתי להעריך באמת עד כמה נשגב ועצום הוא כוח החיים של אלוהים – הכוח שאלוהים מעניק לנו הוא בלתי נדלה ואינו כפוף לאילוצי הבשר.

כמה ימים לאחר מכן, הממשלה הסינית הקומוניסטית פיברקה עבורי האשמה בשיבוש הסדר הציבורי, ואחרי שנידונתי לשלוש שנות חינוך מחדש בעבודת פרך, המשטרה לקחה אותי למחנה עבודה. חייתי שם בתנאים לא אנושיים ועבדתי ללא הפסקה משחר ועד בין ערביים. מאחר שידיי היו בעלות מום מכל המכות שספגתי, השרירים בגב היד שלי היו מתוחים חזק כל כך בששת החודשים הראשונים בכלא, עד שלא היה לי כוח אפילו לשטוף את בגדיי. בכל פעם שירד גשם, זרועותיי כאבו והתנפחו, מאחר שהדם לא זרם כראוי בכלי הדם שלי. למרות זאת, הסוהרות אילצו אותי בכל יום לחרוג מהמכסה היומית. ואם לא אעשה זאת, גזר הדין שלי יוחמר. יתר על כן, הן לא הסירו את מבטן מאלה מאיתנו שהאמינו באלוהים. תמיד מישהי צפתה בנו – כשאכלנו, כשהתרחצנו ואפילו כשהלכנו לשירותים... השילוב של הכאב הגופני כתוצאה מעומס עבודה ושל המצוקה הפסיכולוגית הסב לי סבל בל יתואר. הרגשתי ששלוש שנים במקום הזה יהיו יותר מדי בשבילי ושאין סיכוי שאחזיק מעמד. לא אחת חשבתי על התאבדות כדרך לשים קץ לסבלי. מתוך מכאוביי הקשים, נשאתי תפילה לאלוהים: "הו אלוהים, אתה יודע כמה בשרי חלש. אני סובלת כל כך עכשיו ואני ממש לא יכולה לשאת זאת יותר. אני אפילו רוצה למות. אנא האר את עיניי והנחה אותי. תן לי את כוח הרצון והאמונה הנדרשים כדי שאחזיק מעמד..." אלוהים המחיש לי באותו רגע את טוב לבו בכך שגרם לי להיזכר במזמור של דברי אלוהים: "אלוהים התגלם כבשר ודם הפעם כדי לעשות את העבודה הזו, כדי לחתום את העבודה שהוא טרם השלים, כדי לסגור את העידן, לשפוט את העידן, להושיע את החוטאים הגדולים מהעולם של ים הצרה וכדי לחולל בהם שינוי גמור. אלוהים הדיר שינה מעיניו לילות רבים כדי לבצע את העבודה של האנושות. מלמעלה ועד למעמקים, הוא ירד אל הגיהינום שבו האדם חי כדי להעביר את ימיו עם האדם. הוא מעולם לא התלונן על מצב המחיה העלוב בקרב בני האדם ולא הוכיח את האדם על מרדנותו, אלא שהוא סובל השפלה מאין כמוה בעת שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי. ...וכדי שהאנושות כולה תוכל למצוא מנוח כמה שיותר מהר, אלוהים סבל השפלות ועוולות כדי לרדת ארצה, ונכנס באופן אישי ל'גיהינום' ול'שאול', אל גוב האריות, כדי להושיע את האדם" ("כל שלב בעבודת האל הוא למען חיי האדם" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). הרהרתי במלים הללו ולבי שאב מהן השראה, ובזכות אהבתו של אלוהים התחוללה בו תמורה. חשבתי כיצד אלוהים התגלם בבשר וירד ממרום שבתו לשפל המדרגה, כדי להגיע לסין, למאורת השטן הזו, תוך סיכון רב, על מנת לבצע את עבודתו ולהציל את האנושות המושחתת כל כך. הוא סובל השפלות רבות וכאב, רדיפה ומצוקה, ובכל זאת אלוהים מתמסר בשקט, ללא תלונה או חרטה, למען האנושות. אלוהים מבצע את כל העבודה הזאת רק כדי שיוכל לזכות בקבוצת אנשים אשר יגלו התחשבות ברצונו, יפנו את מבטם לעבר הצדק ולעולם לא ייכנעו או יוותרו. מצאתי עצמי במצב הזה כיוון שאלוהים רצה לנצל זאת כדי לחשל את כוח הרצון שלי ולשכלל את אמונתי באלוהים ואת צייתנותי לו. הוא איפשר למצב זה להתרחש כדי שאבין את האמת ואפסע לתוכה. מידת הסבל הזעומה שסבלתי אינה ראויה כלל לציון בהשוואה לכאב ולהשפלה שהיו מנת חלקו של אלוהים. אם אינני מסוגלת לשאת מידה זעומה כל כך של סבל בכלא, האין אני מוכיחה בכך שאיני ראויה למאמצים הקפדניים שאלוהים השקיע למעני? יתר על כן, הנחייתו של אלוהים אפשרה לי להתגבר על כל העינויים האכזריים שהושתו עליי על ידי המשטרה הרעה, כאשר נעצרתי לראשונה. אלוהים איפשר לי זה מכבר לחזות במעשיו המופלאים בפעולה. האין זה כך, אם כן, שעליי להיאחז באמונה נחושה עוד יותר ולהמשיך לשאת עדות יפהפייה עליו? כשחשבתי על כך, כוחי שב אליי, וגמרתי אומר להתאמץ להשתוות למשיח: אין זה משנה עד כמה יכאב לי או עד כמה יהיה לי קשה, אמשיך לחיות בנחישות ובעיקשות. לאחר מכן, בכל פעם שהרגשתי שהחיים במחנה העבודה נעשים קשים מדי בשבילי, שרתי את ההמנון הזה. ובכל פעם שעשיתי זאת, דברי אלוהים סיפקו לי אמונה וכוח בלתי נדלים, ושאבתי מהם השראה להחזיק מעמד. באותה תקופה, הוחזקו במחנה העבודה כמה אחיות נוספות מהכנסייה. יחדיו, הסתמכנו על החוכמה שאלוהים העניק לנו, ובכל הזדמנות שנקרתה בדרכנו, כתבנו את דברי אלוהים על פתקים והעברנו אותם בינינו, או שיתפנו מלים אחדות האחת עם רעותה, כשהדבר התאפשר. תמכנו זו בזו ועודדנו זו את זו. למרות העובדה שהוחזקנו במאורת השדים ההיא של הממשלה הסינית הקומוניסטית, נעולות מאחורי חומות גבוהות ומנותקות לחלוטין מהעולם החיצוני, דווקא בגלל זה התחלנו להוקיר הרבה יותר כל מלה ומלה מדברי אלוהים ולנצור בלבנו אף יותר את ההשראה שאלוהים העניק לכל אחת מאיתנו. וזו הסיבה שלבותינו דבקו כך זה בזה.

ב- 29 באוקטובר 2005 ריציתי את גזר דיני במלואו ושוחררתי סוף סוף. למרות שהשתחררתי מהכלא, עדיין לא הצלחתי להשיב לעצמי את החירות. המשטרה שלחה דרך קבע אנשים לפקח על תנועותיי, ונצטוויתי להתייצב באופן אישי בתחנת המשטרה בכל חודש. למרות שהייתי בביתי, הרגשתי כאילו שאני מוחזקת בתוך כלא בלתי נראה, והיה עליי להישמר כל הזמן ממלשינים של הממשלה הסינית הקומוניסטית. למרות שהייתי בביתי, עדיין היה עליי להיות זהירה מאוד כשקראתי את דברי אלוהים, מחשש שהמשטרה תתפרץ פנימה בכל רגע. יתר על כן, כיוון שהייתי במעקב צמוד כל כך, לא הייתה לי שום דרך לראות את אחיי ואחיותיי או לחיות את חיי הכנסייה. זה ייסר אותי, וכל יום דמה בעיניי לשנה. בסופו של דבר, לא יכולתי לשאת את החיים תחת פיקוח ודיכוי, את ההכרח לעזוב את הכנסייה ואת כל אחיי ואחיותיי, ולכן, עזבתי את עיר הולדתי ומצאתי עבודה במקום אחר. סוף סוף הצלחתי ליצור קשר עם הכנסייה, ושוב התחלתי לחיות את חיי הכנסייה.

לאחר הרדיפות שעברתי מידי הממשלה הסינית הקומוניסטית, נתחוורה לי היטב מהותה הצבועה והשטנית של ממשלה זו, אשר מוליכה שולל את הציבור כדי לזכות בשבחים עצמיים, והובהר לי שהיא איננה אלא חבורת שדים המחללת שם שמים ומתייצב כנגד האלוהים. הממשלה הסינית הקומוניסטית היא אכן התגלמות השטן עצמו. שנאתי כלפיה עמוקה ואני נשבעת להישאר תמיד אויבת מרה שלה. במהלך כל המצוקות ההן, התחלתי גם להעריך באמת ובתמים את כול יכולתו ואת ריבונותו של אלוהים ואת מעשיו המופלאים. חוויתי את הסמכות והעוצמה של דברי אלוהים, וחשתי באמת את אהבתו של אלוהים ואת ישועתו הגדולה. כשהייתי נתונה בסכנה, אלוהים הוא זה שעמד לצידי תמיד, האיר את עיניי ואת דרכי באמצעות דבריו, העניק לי אמונה וכוח, הנחה אותי להתגבר על העינויים האכזריים החוזרים והנשנים, ותמך בי לאורך שלוש השנים הארוכות והחשוכות בכלא. לנוכח הישועה האדירה של אלוהים, לבי גדוש הכרת תודה, אמונתי כפולה ומכופלת והחלטתי נחושה: אין זה משנה כמה תלאות יהיה עליי לעבור בעתיד, תמיד אסתמך על הנחייתם והנהגתם של דברי אלוהים, כדי להשיל מעליי את כל השפעות האופל. ואדבוק באמונתי באלוהים עד יומי האחרון!

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "זהו סמל של חוסר היכולת."

ב. בטקסט המקורי נכתב "וכן סמל של חוסר היכולת להיפגע (או לסבול פגיעה)."