ההשלכות של להיות בן אדם מרצה

2022 מרץ 10

לקחתי על עצמי חובת מנהיג כנסייה ב-2018. ידעתי שאחד החלקים הקריטיים ביותר של תפקיד המנהיג הוא לשתף על האמת ולפתור בעיות של אחרים עם ההיווכחות בחיים שלהם. באופן הזה, יכולים להיות לנו חיי כנסייה טובים מאוד. אבל הייתי בן אדם מרצה יתר על המידה ופחדתי לפגוע, אז תמיד אימצתי את הטקטיקה של הצעת עצות אדיבות ועדינות. באותו הזמן, הבחנתי שדיאקון ההשקיה, האח לְיוֹ, לא לקח על עצמו שום עול בחובתו. הוא עזר בעצלתיים למצטרפים חדשים בשיתוף כשהיו להם בעיות, והותיר חלק מהם שליליים וחלשים. הייתי מודע לחומרת הבעיה הזו, ולכך שעליי לשתף איתו ולנתח כיצד הוא מתרשל ומרמה את אלוהים. אם הוא היה ממשיך כך ללא חזרה בתשובה, זה היה בוודאות מגעיל את האל. אבל ברגע שראיתי אותו במפגש, רציתי לסגת במהירות. הוא נראה לי כמו מישהו עם עור דק מאוד. כך שאם אציין בפניו את הבעיות הללו ואפגע ברגשותיו, הוא בלי ספק לא יחשוב עלי טובות. אם הוא יסרב לקבל את הדברים ויתפרץ עליי, לבד מהמבוכה שארגיש, יהיה קשה לי להסתדר איתו לאחר מכן. ואז אם אחרים יחשבו שהתחלתי לגעור באנשים עכשיו משנהייתי מנהיג, מה הם עלולים לחשוב עלי כבן אדם? אז עזבתי את העניין ולא דנתי בו. יעצתי לו בעדינות, תוך הסתובבות סביב הנושא, "אנו צריכים להשקיע את לבנו בחובות שלנו, לקחת על עצמנו עול..." כתוצאה מכך, האח לְיוֹ לא ראה את מהות הגישה הרשלנית שלו כלפיי חובתו והמשיך כפי שעשה תמיד. זה מאוד הטריד אותי לראות את זה. כמנהיג כנסייה, הבטתי באח מסתדר בקושי בחובה שלו, ראיתי כיצד זה משפיע על עבודת הכנסייה, אבל לא התייחסתי לזה עם האמת. כיצד זה מתיישב עם עשיית עבודה מעשית? זו היתה התרשלות במילוי חובה. הרגשתי גרוע יותר ככל שחשבתי על כך, אבל עדיין לא הייתי מסוגל לדבר ולומר לו משהו. חששתי שאם אהיה נוקשה מדי הוא עלול לומר שאני חסר חמלה, ושאם הוא יבחר לעזוב, האחים והאחיות האחרים עלולים לחשוב שאני דרדרתי אותו. זה יגרום נזק להתנהלות בינינו וגם למוניטין שלי. לאחר מחשבה נוספת, החלטתי להניח לעניין. מאחר שכבר דיברתי עם האח לְיוֹ, אניח לו להרהר על כך עם הזמן. וכך יצא, שבסופו של דבר לא חשפתי ולא ניתחתי את הבעיות שלו. הממ. הייתה פעם נוספת שבה הבחנתי ששני אחים שעבדו איתי היו תמיד רבים ביניהם כי היו להם דעות שונות על דברים. אף אחד מהם לא היה מוכן לוותר והדיונים שלהם אף פעם לא היו פוריים. לפעמים אחרי ויכוח, הם נשארו תקועים בטבע המושחת שלהם. זה עיכב את עבודת הכנסייה. ראיתי כמה הבעיה הייתה חמורה, וחשבתי שאסור לי לבזבז זמן ועליי לחלוק איתם מיד את האופי והתוצאות של השחצנות שלהם ואת כישלונם לנהוג לפי האמת. אבל שוב, גם הפעם, נסוגתי ברגע שראיתי אותם. חשבתי על כך שמכיוון ששניהם מנהיגים ותיקים, האם הם לא כבר מבינים את העניין? וגם לא כל כך הבנתי את האמת; האם הם בכלל יקשיבו לי? ושניהם גם היו מאוד נחמדים אליי, אז אם אשתף איתם על האופי וההשלכות של הבעיה שלהם, הם עלולים לחשוב שאני סתם מחפש בשניהם פגמים ויאמרו שאני חסר אנושיות. ואז יהיה קשה להסתדר איתם. אחרי שחשבתי על זה עוד, החלטתי לשכוח מזה. בכל מקרה, כיוון שהם תמיד אוכלים ושותים את דברי האל, הם כבר יקדישו מחשבה לנושא. אז נתתי להם רק כמה מילות עצה, והפצרתי בהם להירגע מבלי לחשוף אותם כלל באופן ישיר.

יום אחד, אחות ראתה אותי ואמרה, "חיי הכנסייה שלנו לא הולכים כל כך טוב. אתם לא מתייחסים לבעיות מעשיות." והיא אמרה לי, "האם זה לא הופך אתכם למנהיגים כוזבים?" זה היה מאוד מטריד לשמוע ממנה את הדברים האלה. היה ברור לי שהיו בעיות רבות בכנסייה, שלא דיברתי עליהן. לא מילאתי את תפקידי כמנהיג. האם לא הייתי מנהיג כוזב? ידעתי שאם אמשיך להיכשל בנהיגה לפי האמת, אלוהים יידחה ממני ויזנח אותי. האפשרות הזו הפחידה אותי מאוד ואמרתי תפילה: "אלוהים יקר, רוממתי לכדי תפקיד של מנהיגות. ראיתי אחים חיים על פי טבעם המושחת. חיי הכנסייה שלנו וחלקים מעבודתה הושפעו מכך, אבל לא נהגתי לפי האמת כדי לתקן זאת. אלוהים יקר, אנא עזור לי כדי שאוכל להכיר את עצמי ולנהוג לפי האמת."

אחרי תפילתי, קראתי את דברי האל הבאים: "הנהגת האמת אינה אמירת מילים בעלמא ודקלום ביטויים קבועים. תחת זאת, פירושה שאין זה משנה במה אתה עשוי להיתקל בחייך, כל עוד הדבר כרוך בעקרונות של התנהגות אנושית, בנקודות מבט על אירועים, בעניינים של אמונה באלוהים, בעקרונות האמת או בגישה שבה האדם ממלא את חובתו, על כל אחד לבחור – לכל אחד חייב להיות נתיב לנוהג. למשל, אם נקודת המבט המקורית שלך היא שאסור לך להעליב איש, אלא עליך לשמור על השלווה ולהימנע מהלבנת פניו של אדם כלשהו כדי שבעתיד כולם יסתדרו ביניהם, אזי המוגבלות של נקודת מבט זו היא שכאשר אתה רואה מישהו עושה מעשה רע, טועה או מבצע פעולה שמנוגדת לעקרונות, אתה מעדיף לקחת על עצמך לתקן זאת מאשר להתעמת עם אותו אדם. בשל המוגבלות של נקודת המבט שלך, אתה נרתע מהעלבת אדם כלשהו. אין זה משנה מי נוכח לידך, מאחר שאתה מסויג בשל מחשבות על הלבנת פנים, על רגשות ועל מערכות יחסים, או על רגשות שהתפתחו לאורך קשרים רבי שנים, תמיד תאמר דברים נחמדים כדי להגן על כבודו של אותו אדם. כאשר אתה מגלה דברים שאינם מספקים אותך, אתה פורק את כעסך רק מאחורי גבו ומגבש קביעות לעצמך, במקום להלבין את פניהם. מה דעתכם על התנהלות כזו? האין זו התנהגות של אדם אומר-הן וחלקלק? (כן.) היא מפירה את העקרונות. האין זה שפל לפעול בצורה כזאת? מי שפועל כך אינו אדם טוב וגם לא אצילי. אין זה משנה כמה סבלת ואין זה משנה מה המחיר ששילמת, אם אתה מתנהל ללא עקרונות, אזי נכשלת ולא תזכה לאישור בפני אלוהים, הוא לא יזכור אותך ולא תְרַצה אותו" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל שחושפים אנשים מְרַצִּים היו די מטרידים עבורי. לא פתרתי בעיות בכנסייה לא משום שלא ראיתי אותן, אלא בגלל שלא רציתי שאף אחד יראה אותי באור לא חיובי. ניסיתי להגן על התדמית והמעמד שלי. ראיתי שאלוהים מתעב אנשים כמוני שאינם פועלים על פי העקרונות ולא נוהגים לפי האמת. האנוכיים והערמומיים. חשבתי על האופן שבו התנהגתי. ראיתי שהאח לְיוֹ תמיד התרשל בחובתו, ועיכב את עבודת ההשקיה שלנו, והייתי אמור לחשוף ולנתח את ההתנהגות שלו. אבל מתוך חשש להחמיר איתו ולשנות את אופן ההתבוננות של כולם עליי, ובמחשבה שהם יאמרו שכעת כשאני מנהיג אני מוכיח אנשים ומוצא בהם פגמים, לא פירקתי למרכיבים את אופי הבעיה שלו מעולם בכדי להגן על התדמית שלי בעיני האחרים. הסתפקתי באמירה קצרה שלא עשתה דבר לטובת פתרון הבעיה. אפילו כשראיתי את שני האחים הללו שתמיד רבו זה עם זה, ואת ההשפעה שהייתה לכך על עבודת הכנסייה שלנו, מעולם לא התייחסתי לבעיה ולא ניתחתי אותה על מנת לעזור להם. כתוצאה מכך, עבודת הכנסייה וההיווכחות בחיים של האחים והאחיות נפגעה. חייתי על פי חוקים שטניים כמו "התנהלות הרמונית היא אוצר", "חבר נוסף משמעו דרך נוספת", ו"המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים." רציתי להגן על התדמית ועל המעמד שלי ולהיחשב בעיני כולם כבחור נחמד, וכך ראיתי דברים בבירור אבל לא אמרתי דבר. זה לא רק הזיק לחברים האחרים, אלא גם עשה שרות דב לכנסייה. ראיתי שהמצפון וההיגיון שלי לקו בחסר, ושלא היה לי בדל של מסירות לאלוהים. כיצד זה מתיישב עם להיות בן אדם טוב? זו הייתה התנהגות של אדם אנוכי, מתועב, וחסר אנושיות. הסתדרתי היטב עם כולם על פני השטח. האחרים אמרו כולם שאני בן אדם טוב והיה להם דימוי טוב עליי, אבל לא מילאתי את החובה שאלוהים הפקיד בידיי. בעיני אלוהים, הייתי בן אדם מאוד לא נאמן ובלתי ראוי לאמון. ביצעתי עבירות רבות, הגעלתי את אלוהים ועוררתי את זעמו. כשהבנתי זאת, חזרתי מהר בתשובה לאלוהים וידעתי שלא אוכל להמשיך בדרך זו, ושאני מוכרח לחפש את האמת כדי לתקן את הבעיה הזו שלי.

לאחר מכן קראתי את דברי האל הבאים: "אם לשפוט על פי האופי השונה של העיסוק בחיפוש של בני אדם את העושר והיוקרה, ללא קשר לאופן הנסתר שבו אנשים עוסקים בחיפוש כסף ויוקרה ועד כמה לגיטימי חיפוש כזה נדמה בעיני האדם ואיזה מחיר כבד הוא משלם, התוצאה הסופית היא פירוק, הפרעה ושיבוש של עבודת האל. מילוי חובתם לא רק משבש את העבודה של בית האלוהים, הוא אף הורס את ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. מהו האופי של סוג זה של עבודה? מדובר בפירוק, בהפרעה ובשיבוש. האם לא ניתן להגדיר זאת כהליכה בנתיב של צורר משיח? כאשר אלוהים מבקש מאנשים להניח בצד את האינטרסים שלהם, הוא אינו שולל מאנשים את הזכות לחופש והוא אינו רוצה שהם ייטלו חלק באינטרסים של אלוהים. הסיבה לכך היא שבזמן שאנשים עוסקים בקידום האינטרסים שלהם, הם פוגעים בעבודת בית האלוהים, הם קוטעים את ההיווכחות הרגילה של האחים והאחיות ואף מונעים מאחרים לקיים חיי כנסיה רגילים וחיי רוח רגילים. מה שאף חמור מכך הוא שכאשר אנשים עוסקים בחיפוש תהילה, עושר ומעמד לעצמם, ניתן לאפיין התנהגות כזו כשיתוף פעולה עם השטן כדי להזיק, ככל שרק ניתן, להתקדמות הרגילה של עבודת האל ולשבש אותה ולמנוע מרצון האל להתבצע באופן רגיל בקרב בני האדם. זהו אופי העיסוק של אנשים בקידום האינטרסים שלהם. כלומר, הבעיה כאשר אנשים עוסקים בקידום האינטרסים שלהם היא שהיעדים שהם מחפשים הם יעדים של השטן – אלה יעדים מרושעים ובלתי צודקים. כאשר אנשים עוסקים בקידום אינטרסים אלה, הם הופכים, בלי משים, לכלי שרת של השטן, הם הופכים לאפיק עבור השטן, ויותר מכך, הם הופכים להתגלמות של השטן. הם ממלאים תפקיד שלילי בבית האלוהים וכנסייה. ההשפעה שלהם מפריעה ומזיקה כלפי עבודת בית האלוהים וכלפי חיי הכנסייה הרגילים וכלפי החיפוש הרגיל של אחים ואחיות בכנסייה. יש להם השפעה שלילית" ("הם ממלאים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואף מוכרים את האינטרסים הללו בתמורה לתהילה אישית (חלק א')" בספר 'חשיפת צוררי המשיח'). ראיתי משהו בקטע הזה. האנשים המרצים האלה שלא נוהגים לפי האמת ושומרים רק על האינטרסים של עצמם משבשים את עבודת האל ומפריעים לה והם פועלים כמשרתיו של השטן. אם הייתי נשאר ככה מבלי לחזור בתשובה, לא רק שאלוהים לא היה מושיע אותי, הוא אף היה דוחה ונוטש אותי. אלוהים רומם אותי למנהיגות כדי שאוכל ללמוד לשתף על האמת, לפתור בעיות של אחים ואחיות בהיווכחות בחיים שלהם, ולדאוג לעבודת הכנסייה. אבל אז, במקום זה, כשראיתי בעיות של אנשים, לא הייתי בצדו של אלוהים ולא התערבתי כדי לחשוף ולנתח את ההתנהגות שלהם. הגנתי על המעמד והמוניטין של עצמי, הייתי בן אדם מְרַצֶּה, ופעלתי כעוזרו של השטן. הייתה לכך השפעה שלילית על חיי הכנסייה של האחים והאחיות, וגם על ההיווכחות בחיים שלהם. הבנתי לצערי ששיחקתי את התפקיד של השטן, ועוררתי באלוהים גועל. כשחשבתי על ההתנהגות שלי באותה נקודת זמן, נוכחתי שהייתי תחת שליטתו ההדוקה של הטבע המושחת שלי, חסר עמוד שדרה מכדי לנהוג לפי האמת ולקיים צדיקות. הייתי השַׁמָּשׁ של השטן, חלוש וחסר יכולת. חייתי באופן כה בזוי, כה נלעג. ידעתי שאם לא אתחיל לנהוג לפי האמת ולמרוד בעצמי, אלוהים לא ימצא אותי ראוי לחיות. וכך יהיה עליי להיענש ולהיות ארור. היה לי קשה להתמודד עם ההבנות הללו, אבל ידעתי שאלוהים שפך עליהן אור למען ישועתי. בלי השיפוט והגילוי שבדברי האל, לעולם לא הייתי רואה את השחיתות שלי ואת התוצאה של להיות בן אדם מרצה ושל אי נהיגה לפי האמת. הייתי אסיר תודה שאלוהים ארגן את העניינים כך שאלמד את השיעור הזה. הייתי מוכן למרוד בשחיתות שלי כדי להפסיק להיות "בחור נחמד" ולחדול להתנגד לאלוהים.

מאוחר יותר קראתי עוד דברי אל שנתנו לי כמה דרכים לפעול על פיהן. דברי האל אומרים: "לאלוהים ישנה מהות של נאמנות, כך שתמיד ניתן לסמוך על דברו. יתר על כן, פעולותיו הן ללא רבב וללא עוררין. זו הסיבה לכך שאלוהים אוהב את אלה שנוהגים בו בכנות מוחלטת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות). "אם מניעיך ונקודת ראותך הם אלו של 'אדם חביב', תמיד תיפול ותיכשל בעניינים כאלה. ובכן, מה עליך לעשות במצבים אלה? כשאתה מתמודד מול דברים כאלה, עליך להתפלל לאלוהים. בקש מאלוהים שייתן לך כוחות ויאפשר לך לציית לעקרונות, לעשות את אשר עליך לעשות, לטפל בדברים לפי עקרונות, לעמוד על שלך ולמנוע פגיעה כלשהי בעבודת בית האלוהים. אם אתה מסוגל לנטוש את האינטרסים העצמיים שלך, את שמך הטוב ואת עמדתך כ'אדם חביב' ואם אתה עושה את אשר עליך לעשות בלב ישר ובלתי חצוי, אזי תנחיל מפלה לשטן ותזכה בהיבט הזה של האמת. לעומת זאת, אם תתעקש להחזיק בנקודת מבטך שלך וביחסיך עם בני האדם, לעולם לא תוכל להתגבר על דברים אלו בסופו של דבר. האם תוכל להתגבר על דברים אחרים? עדיין יחסרו לך הכוח והביטחון. אינך יכול להשיג את האמת בדרך זו ואם אינך יכול להשיג את האמת, אינך יכול להיוושע. השגת האמת היא תנאי הכרחי לישועה. איך, אם כך, משיגים את האמת? כאשר אתה מנהיג היבט של האמת ונוכח בו והוא הופך לשורש חייך, ואתה חי בהתאם לו, אזי אתה יכול להשיג את היבט זה של האמת ולהשיג את חלק זה של הישועה" ("רק כשאתה מכיר את עצמך אתה יכול לעסוק בחיפוש אחר אל האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). על ידי קריאת הדברים הללו, ראיתי שאלוהים אוהב אנשים ישרים. הם לא מתמקדים בהגנה על מערכות היחסים שלהם ולא דואגים לאופן בן הם נתפסים על ידי אחרים, אבל לאלוהים יש מקום בליבם. הם מקיימים את העקרונות בכל הדברים, יש להם חוש צדק, והם נאמנים לאלוהים. אבל כשהבטתי על עצמי, ראיתי שאני אנוכי וערמומי, דואג יותר מדי ליחסים הבינאישיים שלי, ולאופן בו אחרים רואים אותי. כשקרו דברים שדרשו הגנה על עבודת הכנסייה ונהיגה לפי האמת, לקחתי באופן תמידי את הצד של השטן ולא העזתי לפעול על פי העקרונות. התמרדתי והתנגדתי לאלוהים, פגעתי בו והחרדתי אותו. לאחר מכן, התפללתי לאלוהים, וביקשתי ממנו שיעזור לי להפנות את גבי לסוג הזה של מחשבות והשקפות, ולצדד בעקרונות בלי שום תלות במה שאחרים עלולים לחשוב. זו הדרך היחידה לעמוד לצד אלוהים ולקיים את עבודת הכנסייה. למעשה, אמירת אמת וציון בעיותיו של מישהו לא גורמים לאותו אדם להיראות רע. פעולות אלה הן מועילות מאוד, בין אם מדובר באח, באחות, או בעבודה הכנסייה. אם אנו מבחינים שמישהו מגלה שחיתות אבל לא מפנים תשומת לב לאופייה ולתוצאותיה האפשריות, הוא לעולם לא יבין כמה הבעיה שלו באמת חמורה. זה לא רק מעכב את ההיווכחות בחיים שלו אלא גם משפיע על עבודת הכנסייה, וזה דוחה בעיני אלוהים משום שאנו גם חיים בקרב שחיתות. בעבר תמיד התמקדתי במוניטין ובמעמד שלי, וחשבתי תמיד על דעותיהם של האחרים בלי לתת עדיפות לאלוהים. לא חשבתי כיצד ללכת בתלם האמת ולא כיצד להתמודד עם הביקורת של אלוהים. הייתי תחת מרותה של השחיתות שלי – הייתי כל כך טיפש. לא יכולתי להמשיך לתת לשחיתות שלי להוביל וסירבתי להיות חסר עמוד השדרה ומושא ללעג של השטן. היה עליי להיות אדם ישר עם חוש של צדיקות. כשהבנתי זאת, החלטתי לנהוג לפי האמת ולמרוד בבשרי: החלטתי לדבר עם שני האחים ולגלות את המהות של השחצנות והקונפליקט התמידי שלהם, והדרכים בהן זה גרם נזק לעבודת הכנסייה החשובה ושיבש אותה.

למחרת ראיתי אותם, ובזמן שהתכוננתי לדבר איתם, התחלתי לחשוש קצת. "מה יקרה אם הם לא יקבלו את דבריי ויתפרצו עליי? איך אוכל אז להראות את פניי?" הבנתי שאני נבלם על ידי הטבע המושחת שלי, אז אמרתי תפילה, וביקשתי מאלוהים לעזור לי לנהוג לפי האמת. ואז חשבתי על משהו שאלוהים אמר: "כישלון בשמירה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי הוא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בליבכם הוא בגידה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)). באותו רגע הבנתי, שאם אמשיך להיות בן אדם מרצה, לא אנהג לפי האמת ולא אגן על עבודת הכנסייה, זו תהיה בגידה באלוהים. ידעתי שעליי להפסיק להגן על קשריי עם אנשים, ושאין זה משנה מה הם יחשבו אחרי שאבחר לדבר על הבעיה שלהם, היה עליי לעמוד מול אלוהים, לנהוג לפי האמת, ולבייש את השטן! וכך, הצלחתי לחשוף את השחצנות וההתנהגות הלא קואופרטיבית שלהם, ואת המהות וההשלכות של כל הדברים הללו. מצאתי גם דברי אלוהים להקריא להם. להפתעתי, לאחר שהקשיבו, הם הצליחו להרהר במעשיהם לאור דברי האל ורצו לחזור בתשובה ולהשתנות. כל כך שמחתי לראות שהם למדו שיעור על עצמם, אבל גם הרגשתי אשמה. אם הייתי נוהג לפי האמת מוקדם יותר, הם היו יכולים לראות כמה חמורה הייתה הבעיה שלהם ולשנות את מצב הדברים עוד קודם. הם לא היו ממשיכים לחיות בשחיתות, תוך שהשטן פוגע ומשחק בהם, והם לא היו מעכבים את עבודת האל. בעבר פחדתי להצביע על מגרעות של אחרים, מתוך חשש שהם יתרגזו ולא יחבבו אותי. אבל למעשה, זה הכול היה בראש שלי. אם מישהו מסוגל לקבל את האמת, הוא לא יפתח טינה, אלא יוכל להתמודד באופן הולם וללמוד לקח. הגישה הזו טובה גם לאחרים וגם לנו.

לאחר מכן, היה לי יותר ביטחון לנהוג לפי האמת ולהיות אדם ישר. לא נבלמתי יותר על ידי מחשבות על מעמד ומוניטין. כשראיתי בעיות של אחיי ואחיותיי, יכולתי לחלוק איתם שיתוף ולעזור להם תכף ומיד, תוך ניתוח של הבעיה. בנוסף, חיי הכנסייה שלנו השתפרו. באמצעות החוויות הללו, הרגשתי באמת את אהבתו וישועתו של האל. אלוהים ארגן את הרגעים הללו רק כדי לטהר ולשנות אותי, כדי שאוכל להשתחרר מהאנוכיות שלי. הרגשתי שנהיגה לפי האמת מאוד מרגיעה ומעניקה שלוות נפש אמיתית, וטובה הרבה יותר מאשר תמיד להתכופף לאחור ותמיד לחשוש מגרימת פגיעה. זו הדרך לחיות עם קצת צלם אנוש! הבנתי גם שרק דברי האל הם האמת. הם מעניקים לנו הכוונות לגבי מעשינו ולגבי מי אנחנו. חיים כאדם ישר בהתבססות על דברי האל זו הדרך היחידה להיות בן אדם טוב.

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

דברי אלוהים מנחים את דרכנו

מאת קסיאוצ'נג שאאנקסי אלו הם דברי אלוהים: "כוונתו של אלוהים כשהוא חושף בני אדם אינה לסלקם מהדרך, אלא לגרום להם לצמוח" ("רק כשאדם מנהיג את...

ישועת הלב

מאת זנגצ'ין , ארה"ב באוקטובר 2016, בעלי ואני קיבלנו על עצמנו את ישועת האל הכול יכול, בימים האחרונים שבהם שהינו בחו"ל. לאחר מכן, התחלתי...

מהות הנקמה האישית

ז'או לי העיר שינטאי, מחוז שאנדונג לפני זמן מה, היינו צריכים לתכנן מחוזות באזור שלנו, ועל פי עקרונות בחירת המנהיגים שלנו, היה אח אחד שהיה...

הקושי לדבר בכנות

קיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים ב-2017. תמיד נהניתי מהשיתופים עם האחים והאחיות כי תמיד למדתי אמיתות נוספות והפקתי מכך...