כשמעשים נבזיים מעליבים את אלוהים,

הוא ישלח בהם זעמו,

אלא אם יכפרו על חטאם לפניו.

כל עוד אנשים ממשיכים להתנגד לאל,

זעמו לא יפסק, עד אשר יושמדו.

זהו טבעו של האל.

כלומר, זעמו או רחמיו של האל

מבוססים על מעשי האדם וגישתו כלפי האל.

כל עוד האל מטיל זעמו על אדם אחד,

לב אותו אדם לבטח מתנגד לאל,

כי מעולם לא הביע חרטה אמיתית,

הרכין ראשו אל מול האל, או באמת האמין בו.

הוא מעולם לא השיג את רחמי האל וסובלנותו.

אם אדם זוכה לדאגת האל לעתים קרובות

ומשיג את רחמיו וסובלנותו,

אז לאדם זה יש ללא ספק אמונה באל בליבו,

וליבו לא מתנגד לו. הוא מביע חרטה לפניו לעתים קרובות.

והאל אולי יטיל על אדם זה משמעת, אך לא זעם.

כלומר זעמו או רחמיו של האל

מבוססים על מעשי האדם וגישתו כלפי האל, אה...

עיבוד של "אלוהים עצמו, הייחודי ב'" בספר 'הדבר מופיע בבשר'