I

במשך מאות שנים,

הנחל הקטן טפטף

למרגלות ההר,

זרם בעדינות בנתיב שיצר ההר.

הוא עשה את דרכו הביתה,

התחבר לנהר,

ואז הוא זרם לים.

תחת השגחת ההר,

הנחל, מעולם לא איבד את דרכו, את דרכו.

הנחל הקטן וההר הגדול,

הם הסתמכו זה על זה,

הם ריסנו זה את זה,

הם היו תלויים זה בזה.

II

במשך מאות שנים,

הרוח העזה לא השתנתה.

היא תמיד ייללה על ההר,

נשפה מערבולות חול, ביקרה את ההר,

כפי שעשתה תמיד.

היא איימה על ההר,

אך מעולם לא פרצה דרכו.

הם המשיכו באותה דרך כל הזמן.

הרוח העזה וההר הגדול,

הם הסתמכו זה על זה,

הם ריסנו זה את זה,

הם היו תלויים זה בזה.

III

במשך מאות שנים,

הגל הענק לא נח,

ומעולם לא הפסיק להתרחב.

הוא שאג וגעש ושאג וגעש שוב ושוב.

למרות זאת, ההר הגדול

לא זז מילימטר.

הוא השקיף על האוקיינוס,

ויצורי הים התרבו ושגשגו.

הגל הענק וההר הגדול,

הם הסתמכו זה על זה,

הם ריסנו זה את זה,

הם היו תלויים זה בזה.

עיבוד של "אלוהים עצמו, הייחודי ז'" בספר 'הדבר מופיע בבשר'