250 אהבת האל היא כה ממשית
I
אלוהים! התגלמת כבשר ודם, עניו ונחבא, אתה מביע את האמת כדי להושיע את האנושות.
אך האנושות אינה מכירה אותך ואף מתנגדת לך ושופטת אותך, ופוצעת את ליבך פצעים עמוקים.
אלוהים! סבלת כאלה השפלות למען האנושות. מי יכול לחוש את יגונך?
אלוהים! ליבך נשבר למען בני האדם. מי יכול להבין את ליבך?
לבד אתה סובל את מהלומותיה של האנושות ובתוך כך אתה אומר את דבריך כדי להושיענו.
מרדנותך מסבה לך יגון, קהות חושינו גורמת לך לאי-שקט.
מדוע אנו מאמינים בך ועם זאת מתנגדים אליך ומשליכים אותך הצידה?
מדוע אנו הולכים בעקבותיך מבלי לאהוב אותך, ורק מגששים אחר חסדיך?
רק המשפט עורר אותנו, אנו באמת עיוורים ואיננו מכירים אותך.
התמזל מזלנו ליהנות ממשפטך, וזו באמת ישועתך הגדולה.
II
אלוהים! משפטך והייסורים שמסבים לנו דבריך נועדו רק לטהר אותנו.
אך איננו מבינים את רצונך, אנו מבינים אותך לא נכון ומאשימים אותך.
אלוהים! למען מי אתה עמל? למען מי אתה מקריב שינה ומזון?
אלוהים! מי מדאיג אותך? אל מי אתה מדבר בסבלנות?
השטן פגע בנו ורמס אותנו, אתה רואה זאת בעיניך ולוקח זאת לליבך.
אתה מבצע בנו ישועה באמצעות דברי שפיטה וייסורים.
אנו רק גרגרי אבק, כיצד אנו ראויים לכך שתוקיר אותנו ותדאג לנו?
אנו מטונפים כגללים, כיצד אנו ראויים לכך שתאהב ותרומם אותנו כך?
אנו מתעבים את שחיתותנו העמוקה, איננו מכירים את צדקתך וקדושתך.
כעת בידנו להשיג ממך היטהרות וישועה, תמיד נאהב אותך ונהיה נאמנים לך.
