302 דרכי האל אינן ניתנות לתפיסה
I
אנו רואים את מלכותיותך המתנשאת מעל לשמיים.
לעולם לא נבוא לפניך בלי לירוא.
מי יידע את רצונך, מי יעז לחוש בזעמך?
מי משתוקק למלכותיותך, מתי היא תבוא?
כאן אנו נחים, מעורסלים בידיך,
מתענגים באור אהבתך שהיא כאהבת אם,
אם כי חרון אפך מפחידנו.
הו, אתה האם שאנו מעריצים,
האב שאותו נאהב ונכבד.
לבבותינו מסתתרים ממך, אך אנו לא מעזים לנדוד רחוק.
ובלבבותינו אנו מרגישים שהנך קרוב,
מרגישים אותך, כה קרוב.
מבלי לדעת אנו מרגישים שאינך ניתן להבנה.
הו, אז נוכל רק לכבד אותך מרחוק.
הו, אנחנו יכולים פשוט רק לכבד אותך מרחוק.
II
לבבותינו אוהבים אותך אך אנו עדיין חרדים ממך,
מה התועלת במלים?
כיצד תוכל תשוקה אנושית לבטא רגשות כאלה?
כל שנוכל לעשות הוא לבוא לפניך בידיים ריקות,
ולהפציר בך בפשטות, בילדותיות ובפחד.
אתה מספק את כל צרכינו, באשר הם.
שבחים אינסופיים עולים מלבבותינו המאושרים.
הו, בלי אנוכיות נתת הכול, בלי דרישות או תלונות.
רק לעתים רחוקות אנו רואים את פניך, ובכל זאת זכינו בכולך.
הו, בנו עצמנו יש כל כך הרבה חוסר טוהר,
ובכל זאת זכית כבר מזמן בכל מאודנו.
איך יוכלו עיניים גשמיות לראות אמיתות שהובאו לידי שלמות בעבר,
אמיתות שאותן הבאת לידי שלמות מימים ימימה.
III
מאז ומתמיד, מקוטב לקוטב,
כל הדברים חשופים לעיניך.
אנו משתתקים, אין איש המעז להשתוות אליך.
לנצח נצחים דבריך ממשיכים לזרום לעד.
ועד כמה אדיר עושרך, אין איש שיכול לומר.
מי יעז להלל את יופייך העדין במלים ריקות?
ומי יעז לשיר בקלילות על ענוותך?
הו, רגע אחד אתה רחוק מאתנו, ואז בקרבנו,
רחוק, ואז רוכן קרוב, עכשיו רחוק, עכשיו קרוב.
הו, איש לא ראה אי פעם את עקבות רגליך, או את צלך.
זיכרונות שמחים זה כל מה שהשארת לנו.
הו, מתוק, כה מתוק הטעם שנמשך עוד ועוד.
הו, מתוק הוא טעם נוכחותך שנמשך עוד ועוד.
IV
אתה נפרש בשמיים ובארץ,
מי יידע את היקף מעשיך?
אין אנו רואים אלא גרגר אחד בחוף חולי,
ממתינים בשקט לשָמשך.
צנועים כנמלה,
איכה נוכל להשתוות אליך המרומם מכול?
הו, טיהורך אותנו כה עשיר, כה עשיר בחמלה.
אנו רואים את צדקך החבוי ברחמיך, הו,
הו, צדק החבוי במלכותיותך הקדושה,
לראות אותו חבוי באהבתך ובמעשיך.
הו, מי יוכל למנות את מעשיך, רב מספרם בהרבה.
הו, מי יוכל למנותם, הם כה רבים.
הו, מי יוכל למנות את מעשיך, רב מספרם בהרבה.
הו, מי יוכל למנותם, הם כה רבים.