ליווי: מי יכול לדעת כמה זמן חיכית לכך שבני האדם ישובו אליך? ומי יכול לדעת איזה מחיר כבד שילמת למען בני האדם? מי יכול לדעת עד כמה כבירים רחמיך? ומי יכול להעריך את טוב ליבך ואת יופיו?

1. האמנתי בך כל כך הרבה שנים אך מעולם לא חתרתי אל האמת. אמנם הלכתי בעקבותיך למראית עין, אך ליבי לא היה שלך. תמיד רימיתי אותך בתפילות ושיבחתי אותך רק מהשפה ולחוץ. הייתי כה שבע רצון מעצמי על העבודה המועטה שעשיתי ולקחתי לעצמי את כל התהילה. עמדתי לפניך אך מעולם לא היכרתיך ומעולם לא ידעתי מהי האמת או מהם החיים. היה חשוב לי רק לצייד את עצמי בדוקטרינות ומעולם לא יישמתי את דבריך ולא התנסיתי בהם. היות שהיתה לי הבנה שטחית של איגרות ודוקטרינות, חשבתי שאני כה נפלאה.

2. אהבתך באה אליי בשקט – אתה נזפת בי, הטלת עליי משמעת, גזמת אותי וטיפלת בי. השיפוט שבדבריך הסיר את המסכה מעל צביעותי. לא סבלתי, לא השקעתי את עצמי כדי לגמול לך על אהבתך אלא רק לטובתי אני, למען יעדי הסופי. נוכחתי בכך שהייתי מושחתת גמורה, כזו נכלולית ובזויה. כאשר נחשפתי בניסיון לא הבנתי אותך כהלכה ואני בכיתי והתייאשתי בכאב. מעולם לא היתה בי הערכה לכוונותיך הטובות. לא היו בי מצפון והיגיון. היות שהייתי כה מרדנית, כיצד הייתי יכולה להיות ראויה להיקרא אדם?

3. אהבתך היתה כזרם חם שמוסס את ליבי שהתקשח. אמנם הנסיונות והחוויות המזככות הכאיבו לי, אך מטרתם היתה לטהרני משחיתותי. כעת, כשאני מבינה את רצונך, ליבי חוזר לאחור ואני מזילה דמעות חרטה. אני שונאת את עצמי על שהייתי כה מרדנית ובורה, ועל שלא נשמעתי לרצונך. אך אתה תמיד צופה וממתין, ועושה כל שביכולתך כדי להושיעני. ליבך הוא כה יפה וטוב, אני רוצה לחתור אל האמת ולהיווכח במציאות. אני נחושה בדעתי להתנהל כבת-אדם ולמלא את חובתי כדי להביא נחמה לליבך.

ראיתי עד כמה אתה ידידותי ושובה-לב. רק אתה ראוי לאהבתם של בני האדם. לא אגרום לך לחכות יותר, אקדיש לך את ליבי האמיתי. אני מבקש רק שליבי יאהב אותך, כדי שלא יהיו לי יותר חרטות. אני מבקש רק שליבי יאהב אותך ושאוכל לתאום לך.