כל אחד מכם עלה לגבהים הרמים ביותר של ההמון. עליתם והפכתם לאבותיהם של בני האדם בהמון. אתם שרירותיים במיוחד, ואתם מתפרעים בקרב כל הרמשים המחפשים מקום לנוח ומנסים לטרוף את הרמשים שקטנים מכם. אתם מרושעים וזדוניים בלבכם, ואתם עולים על רוחות הרפאים ששקעו אל המצולות. אתם חיים בתחתית ערימת הזבל ומפריעים לרמשים לכל אורכה ורוחבה כך שלא תהיה להם מנוחה, ואתם נאבקים זה בזה לזמן מה ואז נרגעים. אתם עדיין לא יודעים מה מהמעמד שלכם, אך אתם בכל זאת נאבקים זה בזה בערימת הזבל. מה אתם יכולים להשיג מהמאבק הזה? אם באמת היה לכם לב מלא יראה כלפיי, איך ייתכן שהייתם יכולים להיאבק זה בזה מאחורי גבי? גם אם מעמדכם רם, אתם בכל זאת תולעים קטנות ומצחינות בזבל, הלא כן? האם תהיו מסוגלים להצמיח כנפיים ולהפוך ליונת שלום ברקיע?

עיבוד של "כשעלי השלכת ישובו לשורשיהם, אתם תתחרטו על כל הדברים הרעים שעשיתם" בספר 'הדבר מופיע בבשר'