1. אני אדם מושחת המלא בטבע שטני. דבריך, משפטך וגילוייך גורמים לי לתחושת בושה. ראיתי ששחיתותי עמוקה מאד ויש בי כה מעט מצלם האנוש. האמת אינה ממשית עבורי כלל ועיקר – וזה מעציב את ליבי. אני בוכה בשקט, במצוקתי. מדוע איני מסוגלת להשביע את רצונך? כשאני רואה כיצד אתה ממתין בכליון עיניים לתשובתי, איני עוד אבודה ומיואשת. אהבתך מנפצת את ליבי לרסיסים, אהבתך גורמת לדמעותיי לזרום כגשם. אהבתך כבשה את ליבי וגרמה לי לאהוב אותך כל כך. זכיתי באמת כי הלכתי בעקבותיך, רק אתה כה שובה-לב.

2. כשעברתי את השפיטה שבדבריך, ראיתי בבירור את האמת על שחיתותי. אין בי כלל אנושיות והיגיון – ועם זאת אני יהירה וצדקנית. מה שאני מביאה לידי ביטוי בחיי הוא אך ורק טבע שטני, אך אני חושבת שאני אנושית וטובה. נוכחתי ששחיתותי היא כה עמוקה ואני זקוקה לכך שתטהר ותושיע אותי. כל מילה מדברי השפיטה שלך חושפת את המקור לשחיתותי. אני חוזרת בתשובה ומשתטחת ארצה, נוכחתי בצדקתך. האנושות המושחתת זוכה במשפט ובהיטהרות אך ורק בזכות אהבתך. החיים במחיצתך היום הם ישועתך ולא שום דבר אחר. אני זוכה בחסד ישועתך ואהבתי אליך נעשית טהורה יותר.

3. ייתכן שאני בעיצומו של ניסיון, אך בליבי אני חשה באהבתך. כשאני עוברת חוויה מזככת דבריך הם נחמתי ואני יודעת שאתה מביא אותי לידי שלמות. כשאני זוכה לכך שתטהר ותושיע אותי, זהו באמת חסדך. ראיתי איזו אהבה גדולה חבויה במשפטך ובייסורים שאתה ממיט. אני חשה עליצות פשוט משום שאני מסוגלת לאהוב אותך, איני יכולה לעצור בעד שבחיי כלפיך. אהבתך היא כה גדולה, כה אמיתית, כה יפה ולהנאתי אין קץ. ליבי שייך לך לחלוטין. תמיד אשבח אותך ואעיד למענך. ברצוני לאהוב אותך עד יכלו ימיי, רוצה שתזכה באהבתי. נתת לי כל כך הרבה אהבה, ברצוני לאהוב אותך לנצח.