224 נחוש בדעתי להשביע את רצון האל באמונה
I
אני רואה כיצד מתקרב היום שבו אלוהים יזכה לתהילה.
בזכרי את העבר, אני חש כזו חרטה בליבי.
הייתי כה מרדן בקשריי עם אלוהים, עד כי נותרתי עם זכרונות בלתי נסבלים.
אני שונא את עצמי על שהתעשתתי כה מאוחר, אני חש אשמה על שלא גמלתי לאלוהים על אהבתו.
שום דבר ממה שעשיתי לא היה כלבבו של אלוהים; ואם כן, כיצד ייתכן שהשלווה והשמחה ישררו בליבי?
אלוהים התגלם כבשר ודם כדי לעבוד בעולם, כדי לחיות לצד בני האדם ולחלוק עמם את סבלם.
זה כל כך משמעותי עבור בני האדם לאהוב את אלוהים – אני פשוט שונא את עצמי על כי אין לי כלל מצפון או היגיון.
אני חש שאני חב כזה חוב לאלוהים, כי לא אהבתי אותו בכנות.
II
אני נהנה כל כך מאהבת האל, ובליבי אני מייחל לגמול לאלוהים בקרוב.
אך טבעי מורד ואיני מיישם את האמת, החמצתי הרבה הזדמנויות להפוך למושלם.
לא נותר בי דבר מלבד חרטה, אני מתעב את עצמי ומואס בעצמי אף יותר.
אני רואה שהאמת כלל אינה ממשית מבחינתי, ואני עדיין כה רשלני במילוי חובתי.
ליבי חרד, אני בוכה בדמעות מרות, יש בי תחושה עמוקה שאיני יכול לעמוד מול אלוהים.
כשאני מונה בקפידה את חסדי האל, אני רואה עד כמה אלוהים הוא טוב ושובה-לב.
אלוהים משלם מחיר כה גבוה כדי להושיעני, ואם כן, מדוע איני יכול לגמול לו על אהבתו?
אמנם לא השלתי מעליי לחלוטין את השחיתות, אך אעשה כמיטב יכולתי כדי לחתור אל האמת.
בחלקה האחרון של הדרך, אני מקווה להשביע את רצון האל באמונה.
