1 האושר של אלוהים נובע מהקיום וההופעה של הצדק והאור ומהשמדת החושך והרוע. הוא מתענג משום שהוא נתן לאנושות את האור וחיים טובים. האושר שלו הוא אושר של צדק, סמל לקיום של כל הדברים החיוביים, ולמעלה מכך, סמל מבשר טובות.

2 כעסו של אלוהים נובע מקיומו של עוול, ומההפרעות שהדבר גורם, אשר פוגעות באנושות שלו. הוא נובע מקיום הרוע והחושך, מקיום הדברים המגרשים את האמת ואף יותר מכך, מקיום הדברים המתנגדים למה שטוב ויפה. כעסו הוא סמל לכך שכל הדברים השליליים כבר לא קיימים, ומעבר לכך, הוא סמל לקדושתו של אלוהים.

3 צערו נובע מהאנושות, שיש לו תקוות עבורה, אך אשר נפלה אל תוך החשכה. זאת משום שהעבודה שאלוהים עושה על בני האדם לא עומדת בציפיותיו, ומשום שהאנושות שהוא אוהב לא יכולה כולה לחיות באור. הוא חש צער על האנושות התמימה, על האדם הישר והבור, ועל האדם הטוב שחסרות לו עמדות משל עצמו. צערו הוא סמל לטובו ולרחמיו, סמל ליופי ולאדיבות.

4 אושרו נובע, כמובן, מהבסת אויביו ומזכייה בתום הלב של האדם. מעבר לכך, הוא נובע מהגירוש וההשמדה של כל כוחות האויב, ומכך שהאנושות מקבלת חיים טובים ושלווים. אושרו של אלוהים שונה משמחתו של האדם – זו תחושה של איסוף פירות נאים, תחושה חזקה אף יותר משמחה. אושרו של אלוהים הוא סמל לכך שהאנושות נחלצת מסבל מכאן ואילך, וזהו סמל לכך שהאנושות נכנסת לעולם של אור.

5 מצד שני, רגשות האנושות מופיעים כולם למען טובתה האישית, ולא לשם צדק, אור, או מה שיפה, וודאי שלא לשם חסדי שמיים. רגשות האנושות אנוכיים, והם שייכים לעולם החושך. הם לא קיימים למען רצונו של אלוהים, וודאי שלא לשם תוכניתו, ולכן לעולם אין לדבר על האדם ועל אלוהים באותה נשימה.

עיבוד של "חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים" בספר 'הדבר מופיע בבשר'