I

פעם חשבתי לתומי

שכל חלומותיי נמצאים בעולם

ושיהיו לי חיים נהדרים

אם אעבוד קשה ואיאבק.

אך לאחר כשלונות רבים,

רעיונותיי נראים מופרכים.

בעולם הזה, המלא רשע ומזימות,

איבדתי את טהרתי ואת טבעי הטוב.

II

ביקשתי תהילה ועושר

וחייתי כמו חיה.

האכזריות של העולם

והאדישות הולמים בליבי.

אנשים לוחמים והורגים זה בזה,

מלאי שקרים ואלימות

אין דרך פשוטה לשרוד

ללא גיבוי ומזימות.

אפילו ההליכה בדרך הנכונה

והאמונה באלוהים

יגרמו לאפלייה ולכליאה.

אני רואה בבירור שהעולם הזה

מלא רשע ואפלה.

אני חסר ישע, פגוע.

הכאב ממלא את ליבי.

איני מוצא את כיווני,

אף שבודד אני ומתאמץ בחיפושיי.

היכן הבית היפה שאני עורג לו בליבי?

III

קול מוכר קורא.

דברי האל הנעימים מחממים את ליבי.

אני רואה שזהו בר האנוש

שמדבר ודופק על דלתי.

אני בא אל אלוהים ורואה

שהכנסייה היא השמיים והארץ החדשים.

אנשים כאן הם טהורים וטובים

ומתייחסים זה אל זה בכנות.

IV

כאן יש הגינות וצדק.

כוחם של דברי האל, של האמת, הוא רב.

הם מגלים את מסתרי החיים,

מעוררים את ליבי והחיים נעשים ברורים.

ביודעי את האמת, אני יכול

להבחין בין טוב לרע.

איני שואף עוד לתהילה ולעושר,

אני נאבק להשתחרר מרשתו של השטן.

אני ישר עכשיו והאל מברך אותי.

שלווה שוכנת בליבי; אני נינוח.

אני ירא את האל וסר מרע,

בדרך הנכונה בחיים אני צועד.

אלוהים הוא כה שובה-לב;

ליבי עורג אליו מאד.

כעת אני מסוגל לחיות באור,

להישמע לאל ולאהוב אותו לעד.

אני בא אל אלוהים ורואה

שהכנסייה היא השמיים והארץ החדשים.

אנשים כאן הם טהורים וטובים

ומתייחסים זה אל זה בכנות.

כאן יש הגינות וצדק.

אישמע לאל ואוהב אותו לעד.