1 האדם נקלע למצב מצער, אך הוא לא יודע זאת, ובחברה החשוכה הזו, הוא סובל תאונה אחר תאונה, אך הוא מעולם לא היה ער לכך. מתי הוא ייפטר מאדיבותו כלפי עצמו ומטבעו המשועבד? מדוע כל כך לא אכפת לו מלבו של אלוהים? האם הוא מאשר בשקט את הדיכוי והמצוקה שהוא סובל מהם? האם הוא לא מייחל ליום שבו הוא יוכל לשנות את החושך לאור? האם הוא לא מייחל לתקן שוב את העוולות לכיוון של צדק ואמת? האם הוא מוכן להביט מבלי לנקוף אצבע בזמן שבני אדם נוטשים את האמת ומעוותים את העובדות? האם הוא מוכן להמשיך לסבול את היחס האכזרי הזה? האם הוא מוכן להיות עבד? האם הוא מוכן לרדת לטמיון בידיו של אלוהים ביחד עם כל עבדיה של המדינה הכושלת הזו? איפה הנחישות שלכם? איפה השאפתנות שלכם? איפה הכבוד העצמי שלכם? איפה היושר שלכם? איפה החירות שלכם? האם אתם מוכנים להקריב את כל חייכם למען התנין הגדול האדום כאש, שר השדים? האם אתם מוכנים להניח לו לענות אתכם למוות?

2 תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובני האדם הרגילים, הסובלים צרה כזו, זועקים לשמיים ומתלוננים על פני האדמה. מתי האדם יהיה מסוגל להרים את ראשו? האדם כחוש וצנום – איך ייתכן שהוא מקבל את השטן האכזרי והעריצי הזה? מדוע הוא לא נותן את חייו לאלוהים בהקדם האפשרי? מדוע הוא עדיין מהסס כשהוא יכול לסיים את עבודתו של אלוהים? לפיכך, מאחר שהוא סובל מהתעמרות ודיכוי חסרי מטרה, הוא מעביר את כל חייו לריק. מדוע הוא כל כך ממהר להגיע וכל כך נחפז ללכת? מדוע הוא לא מחזיק בדבר מה יקר כדי לתת אותו לאלוהים? האם הוא שכח את אלפי שנות השנאה? איפה הנחישות שלכם? איפה השאפתנות שלכם? איפה הכבוד העצמי שלכם? איפה היושר שלכם? מדוע הוא לא מחזיק בדבר מה יקר כדי לתת אותו לאלוהים? האם הוא שכח את אלפי שנות השנאה?

עיבוד של "עבודה והיווכחות (8)" בספר 'הדבר מופיע בבשר'