116 רק לאנשים ישרים יש צלם אנוש
I
פעם רדפתי תהילה ועושר.
השלכתי את עקרונותיי.
שיקרתי כדי להתפרנס,
מצפוני נעלם
ולא חשבתי על מוסר.
יושרה, כבוד עצמי,
לכל זה לא היתה בעיניי חשיבות.
II
חייתי כדי לספק את תאוותיי הארציות
שרק גדלו: חמדנות ותשוקה,
התפלשתי בביצת החטא
בלב כבד, עם מועקה.
ללא מוצא מחושך אינסופי.
עושר ארצי, תענוגות לטווח קצר
לא הסתירו את הריקנות בפנים.
אמרו לי למה כל כך קשה
לחיות חיי יושרה?
איזה מין עולם זה,
כשהאנשים כה ערמומיים?
אמרו לי, מי יוכל להושיעני?
שמעתי את קול האל
וחזרתי אליו.
דברי האמת של האל
מטהרים את שחיתותי.
דברי השיפוט והייסורים של האל
הם חבריי לחיים.
כשאני מקבל את התבוננותו בי,
השלווה שוכנת בלבי.
איני מרמה, איני מטעה יותר
ואני חי באור.
ישר וגלוי-לב,
יש בי צלם אנוש סוף סוף.
III
אני נשכר מקריאת דבריו,
מקריאת דברי האל כל יום.
אני מבין אמיתות כה רבות
ויש לי כללים להתנהלות אנושית.
עברתי ניסיונות, חזיתי בפני האל.
מתוך דבריו זכיתי בחיים חדשים,
ואני מסוגל להיות אדם ישר.
שמעתי את קול האל
וחזרתי אליו.
דברי האמת של האל
מטהרים את שחיתותי.
דברי השיפוט והייסורים של האל
הם חבריי לחיים.
כשאני מקבל את התבוננותו בי,
השלווה שוכנת בלבי.
איני מרמה, איני מטעה יותר
ואני חי באור.
ישר וגלוי-לב,
יש בי צלם אנוש סוף סוף.
אני אסיר תודה לנצח
על אהבת האל וישועתו!
אני אסיר תודה לנצח
לאל הכול יכול.
