1 מה שאני אומר יום נועד לשפוט את חטאיהם של בני האדם ואת מרדנותם. הוא נועד לקלל את מרדנותם של בני האדם. הרמאות והנכלוליות שלהם, ומילותיהם ומעשיהם – כל הדברים שלא עולים בקנה אחד עם רצונו של אלוהים – יעברו שיפוט, ורשעותם של בני האדם תוגדר כחוטאת. אלוהים מדבר לפי עקרונות המשפט, והוא מגלה את טבעו הצודק על-ידי שיפוט רשעותם, הטלת קללה על מרדנותם, וחשיפת כל פרצופיהם המכוערים. הקדושה מייצגת את טבעו הצודק של אלוהים. קדושתו היא למעשה טבעו הצודק. הרקע לדבריי היום הוא הדיבור, השיפוט ועשיית עבודת הכיבוש לאור הטבע המושחת שלכם. רק זה מהווה עבודה אמיתית, ורק זה יכול לגלות את קדושתו של אלוהים לחלוטין על דרך הניגוד.

2 משום השיפוטים האלה, הייתם מסוגלים לראות שאלוהים הוא אלוהים הצודק, ושאלוהים הוא האל הקדוש. הקדושה והצדק שלו הן הסיבה לכך שהוא שפט אתכם והביא עליכם את חרון אפו. מפני שהוא יכול לגלות את טבעו הצודק כשהוא רואה את המרדנות של האנושות, ומפני שהוא יכול לגלות את קדושתו כשהוא רואה את הטינופת של האנושות, די בכך כדי להוכיח שהוא אלוהים עצמו, שהוא קדוש וללא דופי, אך אשר גם נולדבארץ של טינופת. אילו הוא היה אדם שמטנף את עצמו ואת זולתו, ואם לא היו לו אף מרכיבים של קדושה או טבע צודק, הוא לא היה כשיר לשפוט את הרשעות של האנושות או להיות שופט האנושות. איך ייתכן שלמישהו תהיה הזכות לשפוט אדם כמוהו, שהוא מטונף בדיוק כמוהו? היחיד שיכול לשפוט את כל האנושות המטונפת הוא אלוהים הקדוש עצמו, ואיך ייתכן שהאדם ישפוט את חטאי האדם?

עיבוד של "כיצד השלב השני בעבודת הכיבוש נושא פרי" בספר 'הדבר מופיע בבשר'