142 תמיד אזכור את אהבתו של אלוהים
I
בעבודתך כבשר, אתה חווה גנאי וכאב.
אנשים ארציים מכפישים, סונטים אותך.
חוגי הדת מגנים אותך.
התנין האדום עט עליך, העידן דוחה אותך.
אתה סובל בשקט ומבטא אמיתות,
עושה הכול למען ישועת האדם
אתה מופלל ומותקף חרף חפותך.
אתה מוקף חוטאים חרף קדושתך.
מבלי להתחרט, אתה נותן אמת, חיים לאנושות.
אלוהים, אתה כה חביב.
ננצור לעד את דברי החיים שלך.
אנחנו נושאים עדות
לבקשתך על בשורת המלכות.
נמלא את חובתנו,
נישא עדות יפה עבורך.
אוהב אותך בלבי.
אזכור את אהבתך לנצח.
II
באכילה ושתייה של דבריך מתגלה אמת.
כך נראֶה את שורש הרֶשע והרַע,
נדע שהאמת יקרה, ונסבול להשיגה.
הישועה באחרית הימים היא חסדך.
מבלי להתחרט, אתה נותן אמת, חיים לאנושות.
אלוהים, אתה כה חביב.
ננצור לעד את דברי החיים שלך.
אנחנו נושאים עדות
לבקשתך על בשורת המלכות.
נמלא את חובתנו,
נישא עדות יפה עבורך.
אוהב אותך בלבי.
אזכור את אהבתך לנצח.
III
אתה צועד בכנסיות, חי עם האדם.
לאור מרדנותנו, אתה כואב ונעצב.
ילדותיותנו מדירה שינה מעינך.
אמרת הכול ועמלת למען ישועת האדם.
דבריך אומנם נשמעים חריפים,
אך הם עוזרים להבין לְמָה הפכנו.
שיפוטך מטהר את שחיתותנו.
שיפוטך הוא ברכה ואהבה.
שיפוט וייסורים מתוך דבריך,
מאפשרים ללמוד את האמת –
אנו יודעים: אתה צודק וגם קדוש.
טבענו משתנה, אנו חשים אהבתך.
אלוהים, אתה כה חביב.
ננצור לעד את דברי החיים שלך.
אנחנו נושאים עדות
לבקשתך על בשורת המלכות.
נמלא את חובתנו,
נישא עדות יפה עבורך.
אוהב אותך בלבי.
אזכור את אהבתך לנצח.
