מפליגים בזמן, מעבירים את החיים.

השנים חולפות כחלום.

מתרוצצים לתהילה ועושר.

חיים מושקעים בבשר.

שום דבר לא ניתן לאמת.

ימים, חודשים ושנים פשוט חולפות להן.

מבלי לחשוב כלל על סבלו של האל

או על חביבותו הגדולה.

פשוט מעבירים ימים ריקים בבטלה.

לא חיים יום אחד למען האל.

לעולם לא גורמים לאל לחייך. הכול חלול.

מי הבין את לב האל?

מי יכול לחלוק איתו חיים ומוות?

מי הוקיר את כל דבריו?

מי הקדיש את כל כולו לאל?

מתי ישהו פרחי האביב את לבלובם?

אהבה אמיתית הינה כאן בעולם זה.

צער ושמחה, עליות ומורדות.

מחזור העונות, נע ללא הרף.

אלוהים נזנח שנה אחר שנה.

איזה עולם טרגי!

לאדם יש את ביתו, מקום למנוחה.

אך לאל אין מקום להניח את ראשו.

כמה אנשים מוסרים עצמם?

הוא מיצה את הקור,

הוא נשא את סבל העולם כולו — דרך קשה להבנה.

חרד לבני האדם, אלוהים עובד ביניהם במרץ וללא לאות.

אומנם העונות באות וחולפות,

אך הוא נותן הכול למען האנושות.

מי מבין את רצון האל?

מי בירר מה נוח לו?

כמה דורשים בני האדם מהאל!

לעולם לא חושבים מה רצונו.

הם נהנים מחיי משפחה מאושרים,

אך מדוע גורמים לו לבכות?

מתי ישהו פרחי האביב את לבלובם?

אהבה אמיתית הינה כאן בעולם זה.

צער ושמחה, עליות ומורדות.

מחזור העונות, נע ללא הרף.

אלוהים נזנח שנה אחר שנה.