1. מדי יום אני נמצא בשקט בנוכחותו של אלוהים, ואני הוגה בדבריו ושוקל אותם. כשאני בוחן את עצמי, אני רואה שעדיין קיימים יסודות רבים של שחיתות במחשבותיי ובדבריי. אני נוהג להציג עצמי לראווה בדבריי ובמעשיי, כדי שאחרים יישאו אליי את עיניהם. אני תמיד מנסה להתעלות על אחרים, אני צדקן ויהיר ואיני דומה כלל לבן-אנוש. למול המשפט והחשיפה שבדברי האל אני חש בושה וכלימה. אולי נראה שאני מתנהג יפה, אך טבעי לא השתנה. אני מנותק מהמציאות ואני עדיין כה יהיר. אלוהים מתעב אותי זה זמן כה רב. שנואה עליי העובדה שהושחתתי במידה כה עמוקה, ואני מייחל לקבל את משפט האל.

2. אני שקט בנוכחותו של אלוהים ואני מנסה למצוא את רצונו בכל דבר ועניין. אני נועד עם אלוהים דרך דבריו, אני מבין את האמת וליבי מתבהר. כשיש בליבי תפיסות מוטעות בפגשי אנשים, מאורעות ודברים – זה מראה שאני מנותק מהמציאות. אני תמיד מתלונן, טוען שאני פועל מתוך תמימות ומנסה להצדיק את זה, ואיני צייתן ולו במקצת. בהביני את האמת, אני רואה שעבודתו של אלוהים המטהר את בני האדם היא כה אמיתית. ככל שהיא נוגדת את תפיסותינו, כך יש יותר אמת לחפש. מי שחווה את דבר האל ונוכח במציאות נמצא באמת עם אלוהים פנים מול פנים. איני מבולבל עוד ואיני כבול – אני חווה את אהבת האל.

3. אני חי במחיצתו של אלוהים ומקבל את זה שהוא בוחן אותי כל העת. בזה אחר זה, מעשיי ומחשבותיי מקבלים את השפיטה וההיטהרות שבדברי האל. כאשר רוח הקודש עובדת ומנחה אותי, ליבי שוקט ורוגע. אני ירא את אלוהים בליבי והוא מגונן עליי; לא אפגע עוד לעולם באל. אני משקיט עצמי לעתים קרובות במחיצתו של אלוהים, ירא את אלוהים בליבי וסר מרע. אני מיישם את דבר האל ומתנהל לאורה של האמת. אני אוהב את אלוהים ונשמע לו. דבר האל מנחה אותי ואני עולה על הדרך הנכונה לאמונה באלוהים. אני זוכה באמת וכך אני מיטהר משחיתותי ומהלל את אלוהים בליבי.