I

כשחרון אפו ירעיד את ההרים והנהרות,

אלוהים לא יעזור עוד לאדם המפוחד,

ולא ייתן לו הזדמנות להכות על חטא.

האל יזנח את תקוות האדם ויעניש אותו כראוי לו.

אז רעמים ישאגו, כמו גלים הגועשים בכעס,

כמו עשרת אלפים הרים הקורסים ארצה.

האנושות תוכה ותיהרג משום מרדנותה.

כל היצורים יימחו על ידי הברק והרעם.

האנושות כולה מתרחקת מהאל בשל חמתו, בשל חמתו.

משום שהאדם פגע במהות רוח האל,

מרדנות האדם הרגיזה אותו. הו, מרדנות האדם הרגיזה את אלוהים.

II

התבל שוקעת פתאום אל תוהו ובוהו,

הבריאה לא מסוגלת להשיב את נשמת החיים הקדמונית.

האדם לא יכול להימלט משאגת הרעם.

כשהברק מבזיק, המוני בני האדם

נופלים אל נחלים, ונסחפים על ידי הזרמים

הנשטפים מטה מההרים.

וברגע אחד, ביעדה של האנושות

ישנו עולם של אנשים, גוויות נסחפות, נסחפות בים.

האנושות כולה מתרחקת מהאל בשל חמתו, בשל חמתו.

משום שהאדם פגע במהות רוח האל,

מרדנות האדם הרגיזה אותו. הו, מרדנות האדם הרגיזה את אלוהים.

בעמדם בבטחה על יבשה, אנשים אחרים שרים,

בצחוק וברינה,

נהנים מההבטחות שקיים האל,

שקיים האל במיוחד עבורם, עבורם.

עיבוד של "פרק 17" מ'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'