140 הו, אלוהים, אני מתגעגע אליך
I
אני כמהַ אליך, בדומיה, ללא מלים, אני קורא את מלותיך וחש חרטה עצומה.
עיניי מלאו דמעות, בתקווה להיות עמך בקרוב שוב.
לבי הנוקשה פגע בך לעיתים קרובות, עוולות כה רבות אינן ניתנות לתיקון.
לבי דואב כשאיני יכול לראות את פניך, אני מחכה לך באביב, בקיץ, בסתיו ובחורף.
ימים כלילות חולפים, מלאי רגשי אשמה.
דמעות אשם זולגות על פניי, אני מלא חרטה.
אני כה כמהַ להחזיר לאחור את עוולות העבר, אני עורג לשפוך את לבי בפניך.
II
אני מלא נוסטלגיה לאותם ימים מאושרים, לעיתים קרובות אני חושב על פניך ועל חיוכך.
קול צחוקך מהדהד באוזניי. כל עוד אחיה, לא אשכח אותו.
שנים ארוכות אלו הסבו לי סבל, בדידותי וחרדותיי בלתי נסבלות.
אני חולם להסב את הזמן לאחור, אני משתוקק באמת ובתמים להיות איתך.
היכן אתה, אהוב נפשי?
לבי בוער לראות את פניך, להצטנף בזרועותיך.
לבי תמיד יהיה בהרמוניה עם לבך, וייצור שיר אהבה יפהפה.
