בני מואב מתייפחים בייסורים,

דמעות זולגות על פניהם הקודרות.

משפט דברי האל מעורר בי פחד.

ועיניי דומעות, בשרי מועבר באש השיפוט.

בני מואב מתייפחים בכאב,

השיפוט חסר רחמים גוזר דיני לגיהינום.

כאב וייסורים הם מנת חלקי.

בעת ניסיון אני זועקת ומחפשת אותך.

שוקעת בדיכאון, אני שונאת עצמי עוד יותר.

טרגדיה מתממשת, אני מאמינה אך לא שייכת לך.

חשה אשמה ומקללת עצמי בחרטה.

הניסיון שבכבשן מענה את לבי

בני מואב מתייפחים בייסורים,

הרצון לקבל ברכות

נעלם לגמרי במשפט האל,

הייסורים מסירים את השחיתות,

דמעות הקינה נמחות בדממה.

בני מואב מביעים שבחים כנים.

אלוהים כה חביב, ואוהב אותו תמיד.

מאמינה אך לא מְרַצֶּה אותך,

איני ראויה לַתואר "אנושית".

אם יש לי מצפון, עליי לקום, לשאת לך עדות.

גם אם תמאס בי, עדיין אוהב אותך, ללא בושה.

למרות שאני בת מואב,

אהבתי אליך לא תמוש.

רבים מבקשים להבין רצונך.

רבים כמהים לאהוב אותך עד תום.

רבים מכינים את עדותם לרַצות אותך.

רבים מוכנים לגמול לך על אהבתך.

בני מואב מתייפחים בייסורים,

הרצון לקבל ברכות

נעלם לגמרי במשפט האל,

הייסורים מסירים את השחיתות,

דמעות הקינה נמחות בדממה.

בני מואב מביעים שבחים כנים.

אלוהים כה חביב, ואוהב אותו תמיד.