56 שיבה
I
לפני שירדת, בכיתי לבדי בחושך ובכאב.
לפני שירדת נאבקתי ביהירותי ברפש שגבעת הדומן.
לפני שירדת, קיבצתי נדבות בשפלותי בקרב שדים ובהמות.
לפני שירדת, מכרתי את ליבי למלך השטנים והוא רמס אותי.
הייתי מיואשת וקיוויתי נואשות לשובו של המשיח, ישוע אדוננו.
הברק בא מן המזרח וראיתי שבדבריך הופיע אור האמת.
שמעתי את קולך, שבתי אל כס מלכותך וזכיתי בחיים חדשים.
II
דבריך הם כחרב חדה השופטת את טבעי השטני וחושפת אותו.
מהותך קדושה; היא חושפת את הטינופת הבלתי נסבלת שבי, את היותי חסרת משמעות וחשיבות.
טבעך צודק. היראה כלפיך מתעוררת בי ולעולם לא אעז להתנגד לך שוב.
משפטך הוא אהבה והוא מטהר אותי ביסודיות מטבעי המושחת.
האל הכול יכול, אתה הוא שמושיע אותנו מהאפלה כדי שנחיה באור.
אתה המשיח, המושיע; דבריך הם האמת, הדרך, החיים.
אתה הוא שעמל כדי להושיע את האנושות ומביא לנו את דרך חיי הנצח.
דבריך מטהרים אותי משחיתותי ומביאים אותי אל דרך האור בחיים.
האל הכול יכול, קדושתך וצדקתך ראויים לשבחי האנושות לעד.
אנו מאמינים בך, הולכים בעקבותיך ומעידים למענך. זו חובתנו.
האל הכול יכול, יש בך כל כך הרבה יופי, תמיד נאהב ונהלל אותך.
