1 פסעתי לאורך כל ההרים והגאיות וחוויתי את העליות והמורדות של העולם. שוטטתי בקרב בני האדם וחייתי בקרב בני האדם שנים רבות, אך נדמה שאופי האנושות לא השתנה באמת. נדמה שאופיים הישן של בני האדם הכה בהם שורש ונבט בהם. הם לעולם לא מסוגלים לשנות את אופיים הישן, אלא רק לשפר במקצת את התשתית המקורית. כפי שבני האדם אומרים, המהות לא השתנתה, אך הצורה השתנתה מאוד. נדמה שכולם מנסים לשטות בי ולסנוור אותי, כדי לחמוק מידיי ולזכות בהערכתי.

2 אם כל בני האנוש נעדרים הערכה עצמית ואם הם אומללים חסרי תועלת שלא מוקירים את עצמם, מדוע הם בכלל זקוקים לעוד רחמים ואהבה ממני? ללא יוצא מהכלל, בני האדם לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה כובד משקלם. עליהם לעלות על מאזניים ולהישקל. בני האנוש לא מקדישים לי תשומת לב, ולכן אני לא צריך להשקיע בהם מאמץ. זה הטוב בכל העולמות, הלא כן? זה תיאור נאמן שלכם, בני עמי, הלא כן? מי קיבל החלטות בפניי ולא השליך אותן אחר כך? מי קיבל החלטות לטווח הארוך בפניי במקום לקבל החלטות תכופות על הא ועל דא? בני האדם תמיד מקבלים החלטות בפניי בעתות שלווה, ומבטלים אותן בעתות מצוקה. לאחר מכן, הם מקבלים את אותן החלטות מחדש בפניי.

3 האם אני עד כדי כך לא מכובד שאקבל כבדרך אגב את הפסולת שבני האדם מצאו בערמת האשפה? מעטים בני האנוש שעומדים בהחלטותיהם, מעטים הם הצנועים ומעטים הם אלה שמקריבים לי את הדברים היקרים להם מכל. כולכם כאלה, הלא כן? כבני עמי במלכות, אם לא תהיו מסוגלים למלא את חובתכם, אני אתעב ואדחה אתכם!

עיבוד של "פרק 14" מ'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'