I

השטן אוחז בשלטון ומתנגד לאלוהים. הוא פרוורטי, פורע חוק וללא מורא האל.

הוא שונא את המשיח ומגנה את האמת; הוא מדכא את בני האדם דיכוי עקוב מדם ועננים שחורים מכסים ארץ ומלואה.

זוהי דרך קשה, ללכת בעקבות המשיח ולחתור לחיים. היא רוויית סכנות ותלאות.

מתי נוכל להיאסף בבטחה כדי לערוך שיתוף אודות דברי האל? מתי נוכל להפסיק לחיות במסתרים?

מתי נוכל למלא את חובתנו מבלי שנצטרך להישמר מפני מרגלים ושוטרים בבגדים אזרחיים?

מתי נוכל לשאת את הבשורה ולהעיד למען האל מבלי לעמוד בפני מעצר וכליאה?

מתי האחים והאחיות הניצודים לא ייאלצו שוב לחיות כנמלטים מפני החוק?

חשתי כזו טינה פעמים כה רבות, עד שאיני יכול שלא לזעוק בקול:

מדוע הוא מוכרח לשלול מאתנו את החופש להאמין? מדוע עליו להשמיד את כל המשיחיים?

מדוע הוא מסווה את האמת כדי להוליך שולל את אנשי העולם ולשטות בהם?

בכאבי אני מפציר באלוהים ונושא אליו את עיניי. מבקש אני ממנו אמונה וכח.

לא משנה כמה אני נרדף ובאילו קשיים אני נתקל, לעולם לא איכנע לשטן.

II

בכלא, בעינויים ובייסורים דברי האל מנחים אותי ואין עוד פחד בליבי.

אני מבין את האמת, רואה מבעד לכל זה את פניו הכעורות של השטן, ושונא את התנין הגדול האדום כאש אף יותר.

גם כשאני סובל כאב, אמונתי מחוזקת. אני יודע מה לאהוב ומה לשנות, ועוד יותר מכך אני חש עד כמה אלוהים הוא שובה-לב.

כשאיני יכול עוד לסבול את העינויים והייסורים, דברי האל מחזקים את אמונתי.

כשחיי בסכנה, אלוהים מגן עליי בחשאי מפני כל פגע.

כשפיתויי השטן צרים עליי, דברי האל נותנים לי אומץ וחכמה.

כשאלוהים לצדי, איני מרגיש שוב בודד בלילה שאין לו סוף.

אלוהים, דבריך הנחו אותי והגנו עליי עד עכשיו.

חוויתי את דבריך, שגלומה בהם סמכות אדירה וכח שמתעלה מעל לכל דבר.

מן המיצר אני חש בנוכחותך. גופי סובל, אך בליבי ישנה כזו מתיקות.

זוהי תפארת לסבול ליד אלוהים. אני מתחייב להקדיש את חיי כדי ללחום בקרב המכריע נגד השטן, עד הסוף.

אני מחזק את נחישותי ונושא עדות מהדהדת כדי לפאר את האל ולהעיד למען אלוהים.