1 אני נהנה להביט בציפורים הקטנות המעופפות ברקיע. על אף שהן לא גמרו בדעתן בפניי להיות נחושות, ועל אף שאין להן מילים "לספק" לי, הן מסבות הנאה מהעולם שהענקתי להן. עם זאת, האדם לא מסוגל לכך, ופניו מלאים במרה שחורה – האם ייתכן שאני חייב לו רוב שלא ניתן לשלם? מדוע פניו תמיד מלאות בדמעות? אני מתרשם מהחבצלות שפורחות בגבעות. הפרחים והדשא מתפרשים על המדרונות, אך החבצלות מוסיפות ברק לכבודי על פני האדמה לפני בוא האביב – האם האדם יכול להשיג דבר כזה? האם הוא יכול להעיד עליי על פני האדמה לפני שובי? האם הוא יכול להקדיש את עצמו למען שמי בארצו של התנין הגדול האדום כאש?

2 עבודתי בקרב קבוצת בני האדם של אחרית הימים היא מיזם חסר תקדים, ולכן, כל בני האדם סובלים את המצוקה האחרונה למעני, כדי שכבודי ימלא את היקום כולו. האם אתם מבינים את רצוני? זו הדרישה הסופית שאני מציב לאדם. כלומר אני מקווה שכל בני האדם יוכלו לשאת עליי עדות חזקה ומהדהדת בפני התנין הגדול האדום כאש, שהם יוכלו להעלות את עצמם כקורבן מנחה למעני בפעם אחרונה ולעמוד בדרישותיי בפעם אחת אחרונה. האם אתם באמת יכולים לעשות זאת? לא הייתם מסוגלים לְרַצות את לבי בעבר – האם תוכלו לשנות את הדפוס הסה במקרה האחרון? אני נותן לבני האדם הזדמנות להרהר, אני מאפשר להם לחשוב היטב לפני שהם נותנים לי תשובה – האם זה לא בסדר מצדי? אני ממתין לתשובתו של האדם, אני ממתין ל"מכתב המענה" שלו – האם יש לכם האמונה לעמוד בדרישותיי?

עיבוד של "פרק 34" מ'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'