צ'ין שוטינג העיר ליניי, מחוז שאנדונג

במשך זמן מה, על אף שלא חדלתי לאכול ולשתות את דברי האל, מעולם לא חשתי באור. התפללתי לאלוהים בעניין זה, אולם לאחר מכן עדיין לא זכיתי בהארה. אז חשבתי, "כל אדם יזכה בזמנו להארה מאלוהים, לכן אין טעם לדחוק בזה." לאחר מכן, שמרתי על הכללים ואכלתי ושתיתי את דברי האל ללא חרדה, והמתנתי "בסבלנות" להארה מאלוהים.

עד שיום אחד קראתי את דברי האל הבאים: "רק אם לבכם יהיה שלו בפני אלוהים, עיסוקכם בחיפוש האדם האמת והשינויים בטבע שלכם יישאו פרי. מפני שאלוהים העמיס עליכם עול, ומפני שאתם תמיד מרגישים שחסר לכם כל כך הרבה, שיש אמיתות רבות שאתם צריכים לדעת, שיש מציאות רבה שאתם צריכים לחוות, ושעליכם להקדיש את כל תשומת לבכם לרצונו של אלוהים, הדברים האלה תמיד מרחפים בדעתכם, ונדמה שהם דוחקים עליכם עד כדי כך שאתם מתקשים לנשום, ולכן אתם מרגישים שלבכם כבד עליכם (אך לא שאתם שרויים במצב שלילי). רק בני אדם כאלה כשירים לקבל את הנאורות שמעניקים דברי האל, ורק הם כשירים להתרגש מרוח האל. משום העול שלהם, משום שלבם כבד עליהם, ואפשר לומר גם שמשום המחיר שהם שילמו והעינוי שהם עברו בפני אלוהים, הם קיבלו את הנאורות וההארה שלו, מכיוון שאלוהים לא נותן לאף אחד יחס מועדף. הוא תמיד הוגן ביחסו כלפי בני האדם, אך הוא גם לא שרירותי באספקה שהוא נותן להם, והוא לא נותן להם דברים באופן שלא תלוי בדבר. זה היבט אחד של טבעו הצודק" ('הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חשוב מאוד לייסד קשר הולם עם אלוהים). כשהרהרתי בדבריו אלה של אלוהים, הבנתי: אלוהים הוא אל צודק. הוא לעולם אינו שרירותי במה שהוא נותן לאדם, והוא אינו נותן דבר לאדם ללא תנאי. כדי שאנשים יקבלו את נאורות האל והארתו, עליהם להשקיט את לבבם בפני אלוהים ולהיות בעלי לב הכָמֵהַ ומבקש את דברי האל. עליהם לשאת בעול של חייהם ולחפש את מגרעותיהם בדברי האל. בנושאם בעול, עליהם לאכול ולשתות את דברי האל מתוך כוונה, לדאוג בכל מאודם לרצון האל ולהעמיק ללא הרף אל תוך האמת. רק בתשלום מחיר מעשי שכזה על מנת לעבוד עם אלוהים יכול אדם להשיג את נאורות האל. במחשבה לאחור, לא נשאתי כל עול וכלל לא שמרתי על לב הכמֵהַ לאכול ולשתות את דברי האל. בכל פעם שפתחתי ספר של דבר האל, הייתי מעלעלת ורואה שכבר קראתי את הפסקה הזו והפסקה ההיא, והאמנתי שיש לי מושג כללי על כל פסקה. לאחר מכן, הייתי מוצאת איזו פסקה ישנה, מעניקה לה קריאה מרפרפת, ומסתפקת בזה. כשאכלתי ושתיתי את דברי האל, היה זה רק מספיק כדי שאבין את משמעותן המילולית של המילים, ואף התמקדתי רק בשמירה על כמה כללים ומנהגים. בוודאי לא ראיתי הרבה מן האמת שבה הייתי צריכה להיווכח, ולא השבעתי את לבו של אלוהים. לא נשאתי כל עול על חיי, ולא דאגתי מכך שלא ציידתי את עצמי בכמות מספקת של אמת. פשוט ניהלתי את אכילתי ושתייתי את דברי האל בחוסר עניין. עם יחס מזלזל שכזה כלפי דברי האל, איך הייתי יכולה להשיג את נאורותו והארתו? לא באמת עבדתי עם אלוהים, והשתמשתי באמירה "כל אדם יזכה בזמנו להארה מאלוהים" כתירוץ להמתין בעיוורון להארה מאלוהים. באמת נהגתי בבערות רבה! רק כעת אני מכירה בכך שעל אף שכל אדם יזכה בזמנו להארה מאלוהים, וזו אמירה נכונה, הרי שיש עיקרון מאחורי עבודת רוח הקודש על האדם. לאדם עצמו צריך להיות לב עורג ומבקש על מנת שיוכל לעבוד באופן חיובי ופעיל עם אלוהים. רק אז תוכל רוח הקודש לפעול על האדם ולהביא נאורות והארה להבנתו את רצונו של אלוהים, וכן לגרום לו להבין את האמת שבדברי אלוהים.

הו, אלוהים! אני מודה על נאורותך בעתה אשר אפשרה לי להכיר את הסטייה שבחוויה האישית שלי. כעת אני מבקשת לשוב ולעבוד אתך באופן חיובי ופעיל, לשמור על לב עורג ומבקש, לשאת את העול שלי לאכול ולשתות את דבריך, לשאוף להשגת הארה נוספת באמצעות דבריך, לגרום לעצמי לחדור עמוק יותר אל תוך האמת, ושחיי יצמחו עוד ועוד.