נפש בודדה הגיעה ממרחק,

חוקרת את העתיד, מחפשת את העבר,

עומלת בקשיים, ורודפת חלום.

אינה יודעת מאין היא באה או לאן תלך,

נולדה בדמעות ודועכת בייאוש.

על אף שנרמסה, היא עדיין איתנה.

בואך הביא הקץ לחיי עינוי כמו בסחף,

אני חוזה בשביב תקווה,ומברכת את אור השחר.

אני בוהה אל המרחק הערפילי, מבט חטוף של צו-רתך.

וזהו הזוהר, זוהר פניך.

אתמול, נסחפתי בארץ זרה,

אך היום מצאתי את דרכי הביתה.

מלאה בפצעים, נראית לא אנושית,

מבכה, שהחיים הם רק חלום.

בואך הביא הקץ לחיי עינויי כמו בסחף.

איני אבודה יותר, איני נודדת יותר.

שבתי לביתי, כעת רואה את חלוקך הלבן.

וזהו הזוהר, זוהר פניך.

הרבה מעגלי לידה, מחדש, כלכך הרבה שנים, של המתנה.

כעת הכול-יכול הגיע.

הנפש הבודדה מצאה דרכה, והיא איננה עצובה עוד.

חלום של אלף שנים.