I

קול מוכר קורא לי שוב ושוב,

מעורר את רוחי, מעיר אותי מהלילה הארוך.

מתוך הערפל אני רואה את פניך המחייכים.

מעולם לא חלמתי שאחזה בפני האל.

אני האנושות המושחתת, חסר כבוד,

אך המלך המפואר והנכבד ביותר בא לקראתי.

דבריך מקרבים אותי, ליבי שיכור מאושר.

לחיות מולך מדי יום, זו מתיקות ואושר.

II

שקט למולך, אני מסכית לדבריך.

דבריך חמימים וחזקים.

האהבה שבמשפטך ובייסורים שאתה מביא עוררה את ליבי.

אני רואה שדבריך הם אמת, כה יקרי-ערך!

אהבתך, כה כנה ויפה,

ממלאת את ליבי ומעוררת בי אהבה.

ניתן לאהוב בך כה הרבה, והכל חרות בליבי.

משאלתי היא להגיש לך את ליבי ואת אהבתי.

III

היכן אתה עכשיו, היקר לי מכל?

ככל שאני עורג לאהבתך, הלילה ארוך ושנתי נודדת.

אתה אוהב אותי, אז מדוע תסתתר מפניי?

ליבי מוטרד כשאיני יכול לראות את פניך.

בתלאות ונסיונות אני קורא לך ומחפש אותך.

כשדבריך מנחים אותי, אני כאילו רואה את פניך.

אמונתי מתחזקת כשאני נצמד לעקבותיך ואוהב אותך מקרב לב.

כשאני חי לאור דבריך אני חש שלווה ונועם.

דבריך הם האמת, הם קנו אחיזה בליבי.

לחיות לאור דבריך, זה האושר העילאי.

אני רוצה לאהוב אותך, להעיד עליך וללכת בעקבותיך כל חיי.

ואז, כשתושלם עדותי, אקדם בברכה את פניך המחייכים כשתופיע לפניי.