1 כשאלוהים מושיע את האנושות, הוא עושה זאת מתוך אהבה ורחמים ולמען ניהולו. כשהאנושות מקבלת את הישועה של אלוהים, היא עושה זאת מפני שהיא צללה לשפל כה נמוך עד שאלוהים יכול רק לדבר איתה ישירות. כשהאדם מקבל את הישועה של אלוהים, זה החסד האדיר ביותר, וזו גם טובה מיוחדת, כלומר אלמלא אלוהים נתן קול לאמירתו באופן אישי, גורלה של האנושות היה כיליון. במקביל לכך שאלוהים מתעב את האנושות, הוא בכל זאת מוכן ומזומן לשלם כל מחיר כדי להושיע את האדם. לצד זאת, בו בזמן שהאדם מדבר ללא-הרף על אהבתו לאלוהים ועל כך שהוא מקדיש הכל לאלוהים, הוא מורד באלוהים וסוחט מאלוהים חסדים מכל מיני סוגים. יתר על כן, בעת ובעונה אחת, הוא פוגע באלוהים ומכאיב ללבו של אלוהים באופן בל יתואר. זה הניגוד החד בין הקשר חסר האנוכיות ולבין הקשר האנוכי בין אלוהים והאדם!

2 האנושות מצליחה בקלות להתייחס לאלוהים כאל אחד מבני האנוש הברואים. הכאב וההשפלה האדירים שהאנושות מעניקה לאלוהים טמונים בעצם העובדה שכאשר נראה שאלוהים עובד בגלוי, האדם בכל זאת דוחה אותו ואפילו שוכח אותו. אלוהים סובל את ההשפלה האדירה ביותר על מנת להושיע את האנושות. בכך שהוא נותן הכל, מטרתו היא להושיע את האנושות ולזכות בהכרתה של האנושות. המחיר שאלוהים שילם על כל זה הוא דבר שכל אדם בעל מצפון צריך להעריך. האנושות זכתה בדיבור ובעבודה של אלוהים, והיא זכתה בישועה של אלוהים. בעת ובעונה אחת, לא עלה בדעתו של אף אחד לשאול את השאלה הבאה: במה אלוהים זוכה מהאנושות? מכל אמירה ואמירה של אלוהים, האנושות זכתה באמת; היא הצליחה להשתנות ומצאה כיוון בחייה. אולם אלוהים זכה רק במילים שבהן משתמשת האנושות כדי לבטא את הכרת התודה שלה כלפיו ובמעט דברי שבח הנאמרים בלחישה. לא ייתכן שזה הפיצוי שאלוהים דורש מהאדם, נכון?

עיבוד של מבוא ל'אמירותיו של המשיח בראשית' בספר 'הדבר מופיע בבשר'