I

משטעמתי את מלוא טעמה המר של השחתת הגוף הגשמי, אני מתעבת ושונאת את השטן אף יותר.

דברי האל חושפים ושופטים אותי לחומרה, ואני רואה עכשיו בבירור את האמת בדבר שחיתותי.

בכך שאני מקבלת את המשפט האלוהי ואת החוויות המזככות שהוא מזמן לי, אני זוכה להיטהר ורק אז אני יודעת שבני האדם חייבים לחתור לאמת בחייהם.

אני רואה שעבודתו של אלוהים להושעת בני האדם אינה עבודה קלה. עליי להישמע לאלוהים מתוך מצפוניות והיגיון.

אלוהים סובל השפלה כדי לעשות את עבודתו, והוא עושה זאת כדי לזכות בקבוצת אנשים שאוהבים את אלוהים.

אני חשה בליבי אשמה ותוכחה עצמית; אם לא אגמול לאלוהים על אהבתו, איני ראויה להיקרא אדם.

אלוהים ממתין לבני האדם שיחזרו בתשובה. איני יכולה להמשיך לבזות את עצמי ולחיות חיי ריקנות.

לא זכיתי באמת ולא הבאתי לידי ביטוי בחיי את צלם האנוש, ואם כן, כיצד אוכל לוותר בכזו קלות?

II

עבודתו של אלוהים מגיעה לקצה, וטבעי טרם השתנה בהרבה.

אם האמת אינה ממשית מבחינתי, כיצד אוכל לעמוד איתנה? כיצד אוכל להפיס את דעתו של אלוהים ולזכות באמונו?

איני קרובה אפילו למה שאלוהים דורש. כיצד אוכל להשביע את רצון האל אם איני מיישמת את האמת?

ליבו של אלוהים טרם נוחם, עליי לחיות למען אלוהים כדי לגמול לו על נדיבות ליבו.

כדי להשביע את לב האל, אני מוכנה לסבול כל כאב.

אם אאכזב את אלוהים, אתחרט על כך כל חיי ואבוש מכדי לעמוד מולו.

כאדם, עליי לחתור בכל מאודי, לא לסרב להישמע ולא לגרום לאלוהים עוד מפחי נפש.

הלוואי שתמיד אפנה לדרך הצדק, תמיד אוהב את אלוהים ותמיד אהיה מסורה לו לעד; ורק עם האמת אני ראויה להיקרא אדם.