I

הייתי פעם אומרת-הן וחייתי לפי פילוסופיות החיים של השטן,

הערכתי את השלום ואת אורך-הרוח מעבר לכל דבר אחר ולעולם לא התווכחתי עם איש.

כשעשיתי דברים או באתי במגע עם אחרים גוננתי על גאוותי הריקה, על הדימוי העצמי שלי ועל מעמדי.

עצמתי עיניים בפני האמת ולא הייתי אומרת את מה שראיתי בכזו בהירות.

אם דבר מסוים לא נגע לי, הייתי מוותרת על עקרונותיי ומעלימה עין.

גוננתי על עצמי, בגדתי במצפוני כדי לא לגרום לאף אדם אחר אי-נחת.

השלמתי עם הנסיבות הקשות, חייתי חיים בזויים ואיבדתי את אנושיותי.

ללא אופי או כבוד עצמי, לא הייתי ראויה להיות אדם.

II

כשחוויתי את המשפט בדבר האל, התעוררתי בבת אחת.

משהבנתי את האמת, ראיתי בבירור את האמת בדבר ניוולה ושחיתותה של האנושות.

השתטחתי בפני האל וחשתי כזו חרטה בליבי.

שנאתי עד כמה הייתי מושחתת; שנאתי את העובדה שאיבדתי את מצפוני והגיוני.

הייתי אומרת-הן ופעלתי ללא עקרונות. באמת, הייתי אדם צבוע.

הייתי חלקלקה ונכלולית; חשבתי שאני פיקחת והרסתי לעצמי את החיים.

היה זה השיפוט בדברי האל שעורר לבסוף את ליבי.

משאלתי היא להיות אדם ישר, ואני רוצה להישפט ולהיטהר.

ברצוני לחפש את האמת בכל הדברים ולפעול על פי עקרונות.

ברצוני להשיל מעליי את שחיתותי, ליישם את האמת ולחיות באור.

ברצוני ללכת בדרך האל, לירוא את האל ולסור מרע.

אמלא את חובתי באמונה ואביא לידי ביטוי בחיי צלם אנוש אמיתי, כדי לפאר את האל.