I

מעמדי בליבם של אחרים באמת חשוב לי.

אני אוהבת שאחרים נושאים אליי את עיניהם ונהנית מכך שחושבים עליי טובות.

אני סופגת השפלות ועובדת קשה רק כדי לדחוף את עצמי קדימה ולהתנהג כאדונם של האחרים.

וכל זה הפך לשלשלאות שכובלות אותי תמיד.

II

כבר שנים רבות שאני מאמינה באלוהים, אך אני עדיין שואפת להתעלות מעל האחרים ואוהבת להציג עצמי לראווה.

מלאה באוויר כבלון נפוח, אני מטיפה תיאוריות רוחניות כדי ללכוד אחרים ולהטעותם.

כזו צבועה, כבר מזמן פגעתי בטבעו של האל ואלוהים שנא ודחה אותי מעליו.

שקעתי באפלה וטעמתי את כאב ההיכבלות בתהילה ובהון.

III

דברי האל הם כמדקרת חרב בליבי,

הם חושפים לחלוטין את טבעי ואת הכיעור שבנשמתי.

אני רואה שהיוהרה, החשיבות העצמית והתשוקה לכוח הפכו לטבעי.

במאבק להשגת עמדה בכל דרך אפשרית, איבדתי את מצפוני והגיוני.

IV

המשיח הוא עליון ואצילי, אך עניו ולעולם אינו מתרברב.

אני אבק, שפלה וחסרת חשיבות, אך אני כה גאוותנית וצדקנית.

ביודעי שטבעו של אלוהים הוא צודק, קדוש ושובה-לב, אין לי מקום להחביא בו את בושתי.

אני חשה לעומק עד כמה אני מושחתת, ואין אפילו דמיון קלוש ביני לבין אדם.

V

כשאני חווה את השפיטה שבדברי האש, אני משתטחת לפני האל.

אני נחושה לחתור אל האמת, להיות אדם חדש ולנחם את לב האל.

כשאני נוטשת את גופי הגשמי ומיישמת את האמת, אני מיטהרת מטבעי השטני.

המשפט והייסורים שהביא האל הושיעו אותי, אני מודה לאל ומהללת אותו!