1 קיומה של האנושות תלוי בהתגלמותה של הנפש בתורה כבשר ודם. במילים אחרות, כל אדם זוכה בחיים אנושיים כבשר ודם עם התגלמות נשמתו. לאחר שגופו של האדם נולד, החיים האלה ממשיכים עד המגבלה הגדולה ביותר של הבשר והדם, כלומר הרגע האחרון, שבו הנפש עוזבת את הקליפה שלה. תהליך זה חוזר על עצמו שוב ושוב, ונפשו של האדם באה והולכת שוב ושוב, וכך נשמר קיומה של האנושות כולה. חיי הבשר והדם הם גם חייה של נפשו של האדם, ונפשו של האדם תומכת בקיום בשרו ודמו של האדם. במילים אחרות, חייו של כל אדם נובעים מנפשו. בשרם ודמם הם לא הדבר שניחן בחיים במקורו של דבר. לפיכך, אופיו של האדם נובע מנפשו, ולא מבשרו ודמו.

2 רק נפשו של כל אדם יודעת שהיא עברה את הפיתויים, החולי וההשחתה של השטן. בשרו ודמו של האדם לא יכולים לדעת זאת. בהתאם לכך, האנושות הופכת בלא יודעין ליותר ויותר מטונפת, רעה וחשוכה, ואילו הפער ביני לבין האדם הולך ומתרחב, וימיה של האנושות הופכים לחשוכים יותר ויותר. נפשותיה של האנושות נמצאות כולן בידו של השטן. מכיוון שכך, מן הסתם, השטן כבש גם את בשרו ודמו של האדם. איך ייתכן שבשר ודם כאלה ובני אנוש כאלה יוכלו שלא להתנגד לאלוהים ולתאום אותו באופן טבעי? הסיבה לכך שהשטן השליך אותי אל האוויר היא שהוא בגד בי, ועל כן, איך בני האנוש יוכלו להיחלץ מן ההשלכות של זה? זו הסיבה לכך שהאופי האנושי הוא בגידה.

עיבוד של "בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)" בספר 'הדבר מופיע בבשר'